יריעות שלמה יורה דעה חלק א קנ

בה"א צריך אי לא אמר כשר. אבל לרבה לשיטתו י"ל דקיי"ל. דבזה גט פסול ולא מהני אף יטלו הימנו והא דלא חיישינן שגאיז ה"ט כמו שכתב רש"י כיון דכל א' בפני עצמו לא גאיז אבל אי גאיז בודאי לא מהני אף אם יטלו הימנו ודו"ק היטב: הרב פ"י הקשה על הגמ' דאתי' לאחלופי'. א"כ קשה בלא"ה בגט לא טענינן מזויף ובשאר שטרות טענינן מזויף וי"ל לפי מה דפסקינן בא"י דאף דלא טענינן מזויף מ"מ כתובה אינו גובה מלקוחות דטענינן מזויף. וא"כ לא שייך לאחלופי דידעו וחזו בגט אקילו בי' רבנן דהא בגט אפי' אינה גובה הכתובה מלקוחת. אבל אם אמר בפנ"ח פסקינן דגובה או מלקוחות כמו שכתב ב"ש בסי' קמ"ב דמקרי כשתנשאי לאחר תטלו מה שכתב לכי וא"כ שפיר אתי' לאחלופי בקיום שטרות דעלמא. ועפ"ז מתורץ היטב מה דהשיב המתרץ מידק דייק. ולכאורה מאי פליגי המקשן ותרצן עיין במהרמ"ש. ועפ"ז מתורץ דמקשן לא הי' סבר מידק דייק והי' סבר טעמא דנאמן מכ"ח עגו"נ. וא"כ ידעתי ג"כ מהני וא"כ קשה דאתי' לאחלופי' ואף אם יאמר בפנ"כ ג"כ אתי' לאחלופי' כדמוכח לקמן בפ"ש דאף אם יאמר על ע"א ידעתי ולא בפני סבר רבא אתא לארעי נפשי' ע"ש. וע"כ צ"ל דלא אתי לאחלופי' כיון דלא גבה כתובתה ע"כ היינו טעמא דאם אתא בעל וערער פסל ולא סברי כשתנשאי לאחר כדכתב ב"ש סי' קמ"ב וע"ז השיב המתרץ דמידק דייק דכל טעמ' דנאמן משום מידק דייק וא"כ מהני דוקא בפני כסברת תוס' וממיל' לאו אתי לאחלופי ודו"ק: ובזה י"ל המשך סמיכות תוס' למה מקשין דוקא קושיתם על ר"מ לאחר תירץ שני. דהנה כבר הקשתי לעיל על תירץ שני דלמ' כיון שכבר תקנו לכתחילה משום לשמה פסלו אף בדיעבד משום אתי' לאחלופי' אך נ"ל דבאמת י"ל קושי' תוס' על רבה תיפוק ממתניתן דהכא דפסול אף בדיעבד בפשוט דאי מהכא דקתני דוקא ממדינה למדינה דאיכא תרי טעמא משום קיומו ומשום לשמה פסול אף בדיעבד אבל בסיפ' אתי' לאשמעינן דפסול אף בדיעבד היכ' דלא שייך קיום. וכל מתני' מיירי לרבה אף היכ' דלא שייך קיום כמו שמוכח לקמן מקושי' הגמ' והא אשה דלא שכיח וקשה דלמ' צריכה בפנ"כ משום קיום. וע"כ כמו שהבי' שם מהרמ"ש דסתמ' מיירי אף בגט מקוים ע"ש ודו"ק: וא"כ שפיר מתורץ תוס' דמוכח דפסול אף בדיעבד היכ' דלא שייך קיום. רק קשה דלמ' אתא לאשמעינן דלא מהני אם יטלו המנה כנ"ל וע"כ לא אמרינן כסברת הרשב"א הנ"ל ושפיר מקשה התוס' על ר"מ וי"ל אגב גררא נקט כפירושו הנ"ל כמובן ודו"ק: אבל באמת י"ל בפשוט קושי' הנ"ל לפי תירץ ראשון דדיעבד לגמרי משמע וע"כ משום אין בקיאין לשמה דמטעם קיום פסול רק לכתחילה כמו בא"י רק הכא קא' תוס' בפירוש שני לקמן דדיעבד היינו אם לא ראה כתיבתו וק"ל: אבל באמת קשה לי באיפוך על תירץ תוס' דלמא לעולם בפנ"ח משום קיום וידענו לא מהני לכתחיל' כיון דאיכ' קצת חילוף. ורבה שלא אמר כרבא דלא סבר משום אחלופי. והי' פסול אף בדיעבד כיון דאיכ' קצת חילוף וצ"ע: מהרש"א הקשה במתניתן דלמ' ר"א דקאמר אפי' מכפר לודי' ללוד אתא לאשמעינן דאע"פ שבני לודים מצוין שם ולא משום מובלעת. וי"ל בפשוט א"כ הו"ל למנקט באיפך אפי' מלודים לכפר לודי' דזה חידש יותר כמו דאמר הגמ' לקמן בני מארשד לאקטופן לא צריך ומאקטיפן לארשיד צריך ופירש רש"י שם דבני ארשיד בוודאי בקיאן בחתימת ידיהו ופנ"י הכא כיון דבני לודי' מצוין שם תמיד: תוס' ד"ה הא מדיהושע בן לוי הקשה מהרש"א על תירץ ראשון א"כ הי"ל למבי' לישנא דר"א שם וצע"ג דמשם לחודי' ליכ' ראי' דלמה סבר אין בקיאן לשמה רק לאחר שלמדו לא חיישינן שמא יחזור דבר לקולקלו דהוי מילת' דל"ש. וכן כתב תוס' מפורש שם דמ"ד דסבר שניים שהבי' גט אצ"ל בפנ"כ מצי סבר נמי משום אין בקיאן לשמה רק שנים שהביאו הוי מילת' דל"ש ולא גזרינן. רק תוס' הכא מתרץ עכ"פ הלכה כל"ב ודו"ק וצ"ע: תוס' ד"ה לעי שאין בקיאן לשמה מקשין אמאי לא נקט מחובר ולכאורה י"ל מש"ה לא נקט מחובר לפי מה דכתב ט"ז בסי' רס"ז דר"מ ל"ק גז"ש לה לה גבי שחרורי עבדים וקושי' הגמ' והא איכא מחובר קאי לת"ק א"כ צריך למנקט רבה מטעם לשמה דאל"כ האיך קאמר בריית' לקמן כדברי ר"ל בארבעה משמע דלר"מ ג"כ שוי למוליך ומביא ולר"מ באמת בשחרורי עבדים כשר מחובר ומש"ה קאמר לפי שאין בקיאן לשמה דזה אף בשחרורי עבדים פסל לר"מ כדכתב ט"ז שם בפירש דגבי שטר שחרור כתיב ג"כ לה לשמה דזה ילפינן מגופי' דקרא דלה לה לשמה. ועפ"ז מתורץ קושי' תוס' לקמן מאי מקשה הגמ' מאן תנא דלמ' רבה דקאמר לפי שאין בקיאן לשמה קאי על בפנ"כ ובפנ"ח משום קיום ועפ"ז ניחא א"כ קשה אמאי לא נקט מחובר וא"ל כתירוצו הנ"ל משום ר"מ דקאמר כדברי ר"מ בארבעה משמע דלר"מ ג"כ בשחרורי עבדי' צ"ל בפני נחתם מבשחרורי עבדים כשר במחובר. ז"א דהא לר"מ בלא"ה אינו צריך לומר השליח רק בפנ"ח משום לשמה דהא כתיבה לשמה לא בעי וא"כ שפיר קאמר שוי' למוליך ומבי' משום קיום. דהא בשחרורי עבדים ג"כ צ"ל השליח בפנ"ח משום קיום. וע"כ סבר רבה אף בפני נחתם אינו משום קיום לשמה ודו"ק. ובאמת יותר נכון יש להקשות אמאי לא נקט מחובר ואדרבה תירץ הרמב"ן בחידושיו תמי' לי שכתב דמש"ה לא נקט מחובר כיון דפסולין הללו תלין בסופרים וסתם סופרי' בקיאן הוי בשלמא שלא לשמה י"ל אשכחן כתוב ועומד אבל מחובר תלוי' בסופרים וקשה לי לפי מה שכתב תוס' לקמן דף ק"א ע"ב והובא ברמ"א בסי' קכ"ז דאם כתב על קלף גדול וחתך ממנו לאחר כתיבה דחשוב מחובר כיון דמחוסר קציצה הי' (וע"ש ברמ"א שכתב תוס' חתך שיעור כמו גט עצמו חשיב מחוסר קציצה ע"ש וא"כ שפיר יש לחוש דלמ' כתב על קלף גדול והבעל חתך ממנו לאחר כתיבה וחתימה וא"כ פסול זה לאו בספרים תלוי'): עוד יש לחקור לפי שיטת הרמב"ן אשר הבאתי לעיל דמילת' דנוהג בכל שטרות. דאין רשאין ללות על שטר אחר שנכתב ונחתם ליום אחר עיין בח"מ סי'... אך צ"ל דכוונת רש"י דוקא על כתיבה דלמ' מצאו כתוב שטר אחר בלתי חתימת עדים. ועל חתימת עדים בלא"ה חיישינן דאין בקיאן לשמה מצד מיעוט'. ויותר נכון כאשר פרשתי לעיל דאף דאיכ' גבי חתימת עדים מיעוטי' דמעוטי' כמו בסופר מ"מ מצטרפין בהדי מיעוט' דלמ' מזויף אף שאין חוששין לזיוף מ"מ בהדי מעוטי' זו מצטרפין כמו שכתב הר"ן סברא זו על רש"י דאף דאין חיישינן לשני יב"ש מ"מ בהדי דאין בקיאן לשמה מצטרפין ע"ש וה"נ בזה, נחזור דא"כ כל כוונת רש"י דוקא על כתיבה ולא על חתימה א"כ קשה עדיין לפי שיטת ת"ק ור"א שם לקמן דף כ' דגזרינן שטרות אטו גיטן וא"כ אינן רשאין למיקם שטר שנכתב לשם אחר או בסתמ' אף בלי חתימת עדים כמו בגיטן א"כ נוהג גם זאת בכל שטרות וא"כ בוודאי בקיאן המה וצ"ל דאתי' הכא כר"א דמכשיר שם אפי' תורף לכתוב,