יריעות שלמה יורה דעה חלק א קמט

למה לא קתני ברישא יתקיים בחותמיו ולפי סברת ה"ה הנ"ל דמקשין סבר כיון דאינו מגורשת אם בעל טוען ברי לא מהני עז"א כתב אמת מקשין עליו למה נאמן השליח אם אינה מגורשת ע"י עירעור הבעל. אך אם היא יודעת וטוענת ברי שגט לאו מזויף הוא בוודאי בזה אין נאמן ערער הבעל כיון דקיום שטרות דרבנן. וא"כ לא מצי למתני' ברישא אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו כיון דאם היא טוענת ברי באמת אינו צריך לקיי' בחותמיו ודו"ק: אך אף לשיטת ב"ש. ג"כ י"ל דל"נ בודאי הרמב"ם סבר בכל מקום קיום שטרות דרבנן כיון דרוב אנשי לא חציפי לזיופי רק הכא בגרושין איכא רוב כנגדו דרוב אינן מגרשין כמו שכתב תוס' לקמן דף ל"ג ד"ה אפקינהו ומש"ה סבר הרמב"ם דאינו מגורשת אם בעל טוען ברי שמזויף אך לפ"ז אם יש לו השליח שטר הרשאה מקוים אפ"ה כתב הרמ"א בסי' קמ"ב דלא מקרי גט מקוים דחיישינן דלמ' מזויף גט זה ואבד הגט והשליח זייפו דבזה בודאי רק מדרבנן. דהא בזה לא שייך רוב אינן מגרשין דכיון דחזינן דכבר גירשה וזה פשוט וא"כ מש"ה לא קתני ברישא יתקיים בחותמיו דאם יש לו שטר הרשאה מקוים לא מהני ערעורו אבל בא"י בכל פעם מהני ערעורו ודו"ק: אך לפ"ז אם קיום שטרות דרבנן או דאו' תלי' בפלוגת' מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אז לא דרשו כתב בכתובת דף כ"ה מש"ה מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו כיון דאם אף טוען מזויף אינו אלא מדרבנן לא מהימן במיגו ע"ש. אבל י"ל דבאמת פליגו בזה ולחדי לשנא בשבת סבר ר"מ מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וע"כ סבר דקיום שטרות דאו'. ובאמת כתב תוס' דקצת חילוף איכא דהא כתב תוס' כיון דכבר תקנו קודם שלמדו תקנו ג"כ לאחר שלמדו משום אחלופי' וא"כ י"ל דאם קיום שטרות דאו' בודאי חיישינן לקצת חילף ג"כ א"כ ר"מ לשיטתו אף דידענו לא מהני תקנו בפנ"כ משום אחלופי' בקיום שטרות דבעלמא בע"א ודו"ק היטב: וכן איתא בפ"י בכתובת דף ק"ב ע"א ר"א עכשיו גרשה וכו' ופירש רש"י באותו יום וקאמר שם גירושין איכ' לברורי דאמרינן אחוי' גיטך ופירש רש"י בשעה מועטת לא חיישינן דארכס ע"ש חזינן בפירוש באותו יום לא חיישינן לאבידה. ודו"ק היטב: רש"י כתב לקמן ג' גיטן פסולין לא סבר כר"מ ולא כר"א. ומקשין א"כ מאי מקשה הגמ' מאן תנא. וי"ל דהנה פ"י הקשה לשיטת רש"י דלא חיישינן לכתוב ועומד א"כ קשה כל גיטן הבאין ממד"ה ניחש שמא שלא לשמה ואמרתי בפשוט לתרץ דזה בוודאי מילתא דלא שכיח שניחוש שמצא שכתוב באותו היום. וא"כ לפי מה שכתב הרמב"ן דבגט מוקדם בקיאן הם או לשיטת תוס' בממ"נ אם מצאו אח"כ הא ידע דגט מוקדם פסול. אך בכל גיטן הבאין ממדה"י כשר גט מוקדם דהיינו ע"י שליח כשר גט מוקדם. אבל אם לא נתן ע"י שליח לא חיישינן. וזה תירץ נכון על קושי' פ"י. ועפי"ז מתורץ קושי' תוס' למה לא קתני במתניתן דלקמן ג' גטין פסולין גט שמקוים ולאחר שלמדו דאם נימא ל"ת י"ל מתניתן דלקמן אתי' כר"ש דסבר גט מוקדם פסול מטעם פירי דאין לבעל פירות משעת כתיבה וא"כ אף ע"י שליח פסול גט מוקדם דנהי דקלא אות לי' דמסירה מאוחר מ"מ הם לא ידעו שגם מוקדם היא וא"כ לר"ש לא חיישינן כלל לאין בקיאן לשמה. ור' יוחנן י"ל דסבר כן עכ"פ אליבא דר"ש ולכן שפיר פירש רש"י דע"כ מתניתן דלקמן לא אתי' כר"מ דאי אמרת כר"מ וכידו כמאה עדים דמי וטעמא דפסול כר"ש משום דאין בו זמן א"כ קשה קושי' תוס' למ"ד משום פירי מאו תקלה יש בו בכ"י ומתני' דג' גיטן פסולין ע"כ סבר כר"ש דתקנו זמן משום פירי י"ל ודו"ק: אך הגמ' בכאן אכתי לא ידע מברייתא לקמן דאם נימת ל"ת דהא אכתי לא נחית דרבה אית לי' דרבה ושפיר י"ל דכתב ידו כמאה עדים ופסל משום אין בו זמן ודו"ק: וכן איתא בפירוש בכתובת דף כ"ב ע"ב דבאותו יום שקבלה לא מצי למטען דארכס ע"ש מכ"ש באותו יום שנכתב דלא חיישינן לאבידה והא מצאו. וסת' מקשין ד"ה מאן תנא דלמ' בפנ"כ משום לשמה ובפנ"ח משום קיום וקשה לי' א"כ האיך קתני במתניתין דלקמן אם אמר בפנ"כ בפנ"ח חצי' פסול. וכתב תוס' לקמן בפירש דלא גרע מכתב סופר ועד. ובאמת כתב סופר ועד פסל כתב תוס' טעמא משום דחיישינן שמא מצאו באשפה. וא"כ כיון דאמר שליח בפנ"כ לשמה ממיל' ליכא למיחש שמצאו באשפה ויהא גט כשר בשלמא לרבה אינו נכלל בכלל בענין בפנ"כ לשמה י"ל דלא מקרי קיום נהי דאמר שליח בפנ"כ דלמא כתב להתלמד ומצאו באשפה אבל לרבה קשה: י"ל מה דקאמר הגמ' התם בפני הכא ידעתי התם אשה לא מהימנה ומקשה תוס' אמאי לא השיב רבא על הא דקאמר אשה לא מהימנ' ותירצו דעכ"פ אתי לאחלופי אם לא הבי' אשה אמנם קשה א"כ מאי פריך רבה ואמרתי דהכי פירושו דבאמת רש"י כתב הכא בפני ולא מוכח מילת' דהיינו לקיומו אתי' עיין במהרמ"ם. ולכאורה קשה דידעו לקיומו דמדנתנה לה בפני שלשה ע"כ מטעם קיום דקיום שטרות בשלשה. אמנם באמת פסקינן כר' יוחנן דשליח גופ' נעשה דיין ולא צריך שלשה אך אם הבי' אשה או קרוב דבזה באמת צריך שלשה. וא"כ ידע דלקיומ' אתי' וע"ז השיב אשה לא מהימנא וכמו דידעו דגט הקילו בי' רבנן ונכון מאוד לדעתי: ובזה מתורץ יותר היטב קושי' תוס' על ר"מ לפי מה שכתבנו דר"מ סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו סבר דקיום שטרות דאו' וכיון דקיום שטרות דאו' בדאוריית' אין עד נעשה דיין וא"כ לא מהני בפני ובכל זה דלקיומ' אתי' משנתן לה בפני שלשה ודו"ק היטב: תוס' בפ' הזהב דף נ"ו מתרצין דאגב גררא נקט בפני נכתב משום רבנן וי"ל להסביר תירוצם דהנה הרשב"א בחידושיו כתב דהא דאמרינן חד מתלת גאיז והקשה מאי עביד אם גאיז ואמר אח"כ ונטלו הימנה כמו דאמרינן לקמן כיצד יעשה ותרצו דאם אמר קצת ולא אמר כולה יותר גרע דאם לא אמר כלום מהני אם אמר אח"כ. דא"ל משתלי. אבל אם אמר קצת מדלא אמר בפירוש לשמה נחזה דשקר הוא ולא מהני עדותו אח"כ ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל דאם אמר בפני נכתב ולא אמר בפני נחתם או איפכא ג"כ לא מהני אם נטלנו הימנה ויחזור ונתנו לה ושפיר צריך למנקט אם לא אמר בפנ"כ ובפנ"ח משום רבנן. דאם הי' נקט מתני' לא אמר בפנ"ח. לא הוי מחלוקין דרבנן ואמרי כיצד יעשה דאיש אמר בפנ"כ ולא אמר בפנ"ח לא מהני אם יטלו הימנו ודו"ק: ובזה י"ל היטב קושי' תוס' לקמן דף ד' לרבה דקאמר אי מהאי ה"א לכתחילה יכול ואך קשה מאי קמ"ל בסיפא בפ"ש דגט פסול הא כבר מוכח מריש'. ועפ"ז מתורץ דלקמן קאי הגמ' לרבא דלא קאמר משום שאין בקיאן לשמה דא"כ הל"ל. בפ"נ לשמה וע"כ סבר חד מתלת לא גאיז והיינו דסבר דאף אם יאמר מקצת מהני אח"כ אם יאמר אח"כ וא"כ שפיר מקשה הגמ' ל"ל סיפ' ול"ל לחזרת דבזה גט פסול ולא מהני אם נטלו הימנ' דהא באמת אם יטלו הימנה מהני מש"ה מתרץ הגמ'