יריעות שלמה יורה דעה חלק א יד

אולם באמת הרמב"ם בפט"ו מהל' מ"א נקט בפירוש בין תבשיל ובין אפיה אסור ע"ש. ובזה מובן לי מה דנקט בסיפא בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותרת ולא נקט אפה ע"ג גחלים. אך ניחא דרבותא אשמעינן סיפא אף בבישל דווקא ע"ג גחלים מותר אבל באבוקה כנגדו אסור וברישא נקט אפיה לרבותא דרבנן דאף באפיה אמרינן אין שבח עצים והפת מותרת וק"ל: ובזה אפשר יש לפרק קושי' תוס' לקמן דף ע"ה דמיבעי' לי' בתנור גרוף אם אסור או לא. והקשה תוס' וכי עדיף תנור גרוף מגחלים ע"ש. ועפ"ז ניחא דשם קאי איבעי' על אפה כדנקט תנור שהסיקו בעצי ערלה וגרפו ואפה בו הפת מהו. ובברייתא דע"ג גחלים לא נקט רק דווקא בישל ובבישל ע"ג גחלים הוא דאמרינן אין שבח עצים. בתבשיל ושפיר מיבעי' לי' בתנור גרוף ובאפה בו הפת מהו ודו"ק. אבל על כל פנים שיטת הר"ן צ"ע: אולם באמת מה שהקשה כסף משנה למה פסק הרמב"ם לקולא הא בגחלים לוחשות כ"ע מודים ומפאת זאת כתב דיש שבח עצים הוי רק חומרא דרבנן כנ"ל. לפע"ד י"ל קושי' כ"מ הנ"ל דהוכיחו דכל סוגי' דהכא קאי למ"ד באבוקה כנגדו פליגי דהנה תוס' ד"ה בין חדש ובין ישן כ' תוס' טעמא דברייתא דיוצן מטעם זוז"ג ובאמת רש"י לא כתב כן רק מטעם אין שבח עצים בפת וכרבנן דרבי. וצריך ביאור למה נקט תוס' מפורש רש"י. אך לענ"ד נראה לי ליישב בפשוט דתוס' קאי למ"ד בגחלים לוחשו' פליגי משמע אבל באבוקה כנגדו לכ"ע אסור (כדמשמע מגמ' אלא עצים דאיסורא וכו' וכ"כ כתבו אחרונים) וא"כ בשלמא באפה בו הפת שפיר י"ל דנאפה כשכבר נכלה אבוקה ונעשו גחלים אבל בתנור גופי' כשהסיק בתנור חדש זה נגמר ע"י אבוקה וא"כ קשה אמאי יוצן דבזה לכ"ע מודים יש ש"ע בתנור וע"כ מוכח דטעמא מצד זוז"ג. וזה נכון בכוונה תוס': אולם לפ"ז קמה כנד קושי' מהרש"א על רש"י למה כ' רש"י דטעמא משום אין שבח עצים ולמה לא כ' רש"י כרבנן דשאור דזוז"ג מותר. בשלמא בל"ז ל"ק כ"כ דמ"ש אבל לפי הנ"ל שפיר קשה דלכתוב רש"י מטעם זוז"ג דזה ניחא לכ"ע אף למ"ד בגחלים לוחשות פליגי אבל באמת לא קשה על רש"י דמרבנן דשאור ליכא ראי' דזוז"ג מותר בשארי איסורים דלמא דווקא התם דתרומה בזה"ז דרבנן ועוד מדאו' בטל ברוב וא"כ רק שורש איסור דרבנן ומש"ה מתירין זוז"ג אבל לעולם באיסור דאורייתא י"ל דסברי זוז"ג אסור ומש"ה כ' רש"י טעמא דיוצן משום אין שבח עצים אך מ"ד דסבר בגחלים לוחשו' פליגי י"ל דס' דאתי' כר' יוסי בע"ז דס' אף בע"ז זוז"ג מותר מכ"ש בשאר אדא"ו אבל סוגי' דהכא דלא מביא הגמ' תנא בפירש דס' זוז"ג מותר רק רבנן דשאור ומרבנן דשאור ליכא ראי' כנ"ל ומש"ה ע"כ טעמא משום אין שבח עצים. ולפ"ז ממילא הוכיח הרמב"ם דכל סוגי' דהכא קאי למ"ד באבוקה כנגדו פליגי דלמ"ד בגחלים לוחשות פליגי איך אתי' ברייתא דחדש יותץ ועוד דבריש סוגי' קאמר הא רבנן והא רבי והיינו רבנן דרבי מטעם אין שבח עצים בתנור ואי אמרת דבאבוקה כ"ע מודים א"כ האיך קאמר יוצן ומש"ה הוכיח כמ"ד באבוקה פליגי וזאת כוונת הר"ן שכ' דסוגי' דשמעתי' משמע כמ"ד באבוקה פליגי ותמה פ"י האיך משמע כן אך לפי הנ"ל ניחא ודו"ק היטב: ובזה מפורק קושי' מהרש"א למה מפיך שמואל לוקי' פלוגתייהו בזוז"ג וכ"ע מודים דיש שבח עצים (כבר הרמותי ידי לעיל לישבו] אולם לפ"ז ניחא היטב דשמואל הוכיח ביש שבח עצים פליגי, דאל"כ למה לא פליגי רבנן על רישא דברייתא דקתני חדש יותץ אלא ע"כ כ"ע זוז"ג אסור רק מטעם אין שבח עצים ושמואל לשיטתו אזיל דסבר בגחלים לוחשות פליגי אבל באבוקה לכ"ע אסור וא"כ שפיר סברי ברישא תנור יותץ דהא שם הי' אבוקה כיון שהסיק בהן ומש"ה לא פליגי אבל אי מטעם זוז"ג שפיר קשה למה לא פליג על רישא. ובזה מיושב עוד דקדוק למה מביא שמואל כל הבריית' רישא וסיפא אף דלא פסק בזה כברייתא לענין חדש יותץ דהא אנן פסקינן זוז"ג מותר ועיין בפ"י שכבר נתקשה בזה. ועפ"ז ניחא דלכוונה זאת העתיק כל הברייתא כי היכא דנידון מיני' דבגחלים לוחשות פליגי דלא נטעה דבאבוקה פליגי או דפליגי בזוז"ג אבל השתא דהעתיק רישא ע"כ מדלא פליג על רישא סבר דבאבוקה אסור כנ"ל רק בגחלים פליגי ורבנן סברי אף בגחלים אסור. ודו"ק היטב: והשתא דאתית להכי דשמואל הוא דסבר בגחלים לוחשות פליגי מכלל דר' יוחנן סבר באבוקה פליגי. מובן בפשוט למה פסק הרמב"ם לקולא דהא שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והא דלא מביא הגמ' תסתיים קאי ללשון ראשון דאיפוך וק"ל: שבתי וראיתי מה שכתבתי לעיל דמדרבנן דשאור ליכא ראי' דהתם תרומה בזה"ז דרבנן יש להשיב לפי מה שכ' תוס' ביבמות דף פ"ב דאיתא שם אמר ר"י לר"ל מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן א"ל אין שאני אומר עיגול עולה ור"י א"ל מי סברת כל שדרכו למנות שנינו וכו' והקשה תוס' כיון דתרומה בזה"ז דרבנן דבטלה קדושת ארץ כלאי ברם נמי דרבנן ואמאי חבילי תלתן של כ"כ נתערב באחרות כולם ידלקו ותרצו באת שדרכו למנות אף באיסור דאורייתא לא בטל וכן כתב תוס' בזבחים דף ע"ב ע"ש ולפ"ז שפיר י"ל דאתי' כרבנן דשאור דהא קאי על ערלה וכ"כ דהא נמי דרבנן הם כנ"ל ושפיר מותר זוז"ג. אולם כד נעיין הא ליתא דזאת כ' על כ"כ דבחוץ לארץ הוי רק דרבנן כמבואר במס' קידושין שלהי פרק ראשין אבל ערלה דבחוץ לארץ הוי ג"כ הל"מ א"כ מכ"ש בארץ ישראל בזה"ז נהי דבטלה קדושת ארץ עכ"פ לא גרע מח"ל: ובזה י"ל פרפרת אחת לפי הנ"ל שמואל לשיטתי' אזיל ור' יוחנן לשיטתו אזיל דכבר הקשינו למ"ד בגחלים לוחשות פליגי אבל באבוקה כנגדו לכ"ע אסור משום דיש שבח עצים א"כ קשה האיך אתי' ברייתא דחדש יוצן דהא בתנור עכ"פ הי' אבוקה ומרבנן דשאור ליכא ראי' דהתם הוי רק איסו' דרבנן אמנם ניחא דשמואל לשיטתו אזיל דס' בקדושין שם ערלה בח"ל הלכתא מדינא והיינו מדרבנן א"כ שפיר י"ל דאתי' כרבנן דשאור ור"י לשיטתו אזיל דס' שם ערלה בח"ל הל"מ א"כ שפיר י"ל דאתי' כמ"ד אין שבח עצים בפת דהא סבר באבוקה פליגי כנ"ל ודו"ק: ובזה ישבנו דקדוק עצום בגמ' דהכא דקאמר אלא אמאן תרמיי' ועוד הא תניא בהדיא ר"א אוסר כל איסורין שבתורה ומדקדקים אם תני בפירש למה צריך לומר אמאן תרמיי' ועפ"ז ניחא היטב דלכאורה קשה האיך קאמר וכן היה ר"א אוסר דעדיין קשה דלמא דווקא הא דאוסר ר"א זוז"ג דווקא באיסור דאורייתא אבל מנ"ל עדיין באיסור דרבנן כמו כלאי כרם בזה"ז דהוא רק דרבנן דלמא סבר זוז"ג וכן באמת בפירש"י בע"ז ד"ה התם דקאזיל לאיבוד דאז מותר זוז"ג ע"ש. ואין לומר דלמא אתיא כמ"ד דתרומה בזה"ז דאורייתא וא"כ כ"כ נמי דאוריית' דלא בטלה קדושת ארץ ז"א דמרא דשמעתא דעיגל בעיגל עולה הוא ר"א ע"ש ביבמות וא"כ ע"כ סבר תרומה דרבנן. אולם באמה אם הוי אמרינן דאתיא