יריעות שלמה יורה דעה חלק א קמח

והולד ממזר מה צריך לומר בפני נכתב כלל כיון דלא בעי כתיבה לשמה כלל ובזה י"ל דלקמן דף ט"ו ד"ה שניים שהביא גט מקשה תוס' למה לא נאמן אם שנים הביאו גט וחד אמר בפנ"כ וחד אמר בפנ"ח כיון דכל טעימי' אם בקיאין לשמה למה צריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח כל חד וכתבו וא"ל כיון דלא אמר כולי מלתא לא דייק דהא תנן א' אומר בפנ"כ ושנים אומרים בפנ"ח כשר אע"ג דחד אומר רק בפנ"כ ע"ש. ובאמת לכאורה סברת תוס' קשה הבנה הוא מאי סברא איכא כיון דלא מסהיד אכולי מלתא לאו דיוק דהאיך תלי חד בחברתה בפנ"כ ובפנ"ח דאף אם מסהיד אכולי מלתא מ"מ י"ל דבאמת דבפניו נכתב אבל לא בפניו נחתם וכן באיפך אך באמת ר"ל דאיכא לקיים סברה זו דהיכא דלא מסהיד אכולי מלתא לא דייק. לפי שיטת רש"י דכל חשש שאנו חוששין היינו מטעם דלמא כתוב ועומד. וא"כ אם אמר בפנ"כ יוצא מידי חששא דאשכחן כתוב ועומד. וא"כ באמת י"ל דלר"מ דחייש למעוטי' א"כ אף אנו חוששין מדינא דלמא אשכחן כתוב ועומד (וכן לפי שיטת הרמב"ן דמביא בשם ירושלמי דאין בקיאין בכל דקדוק גטין חיישינן אף למחובר) רק לרבנן דאזלי בתר רובא אף לאשכחן כתוב ועומד לא חיישינן כיון דרוב בקיאן הם וידע הבעל דגט זה פסול א"כ לר"מ דחיים למעוטי א"כ איכא חשש גמור ושפיר י"ל דצריך דיוק טובא וצריך לאמור בפנ"כ ובפנ"ח להוצי' מידי חששא דאשכחן כתוב ועומד דכיון דבפניו נכתב ממילא ליכא למימר דכתוב ועומד הי' וכן דכיון דאמר דכתיבה הי' בתלוש ממילא ליכא חתימה במחובר ושפיר צריך לומר בפנ"כ ג"כ כי היכא דיהי' דיוק טובא על חתימה כיון דבפניו נכתב שום ליכא חשש על חתימה. וצ"ל כולי מילתא כי היכא דיהי' דיוק גמור ומש"ה צריך לאמור בפנ"כ ובפנ"ח. והגמ' דלא בעי לאוקמי מתניתן כר"מ מטעם זה צריך לאמור בפנ"כ כי היכא דיוק גמור י"ל לפי מה שכתב מהרש"א דמש"ה לא סבר רבה כרבא משום קיום, וקשה לי מתניתן דלקמן דקתני אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר למה צריך חד לומר בפני נכתב כיון דטעמא משום קיום. וא"כ אי אתי' כר"מ וטעמי' משום דיוק א"כ עדיין קשה למה צריך לומר זה בפני נכתב כיון דשנים אומרים בפנינו נחתם לשמה בודאי כשר (ועיין בפ"י בהקדמה שתירץ ג"כ בדרך זה. אך באמת כל תירוצו שם לא הבנתי כלל דכתב מש"ה צריך לאמור בפני נכתב לשמה כיון דעכ"פ כתב סופר לשמה. ואם חתם עוד ע"א בודאי לשמה ג"כ כשר ע"ש ולא הבין דלר"מ לא שייך כלל סתם ספריי דדייני מגמר גמירי דהא לא בעי באמת כתיב' לשמה) ודו"ק היטב: ועוד י"ל דזה דוחק לאוקמי כל תנאי דמתני' סוברים דחייש למעוטי'. אבל יותר נכון י"ל דגמ' שפיר פריך דהנה תוס' מקשין לעיל על שיטת רש"י דגרס ידעתי מהני להביא א"כ למה קתני בכל מקום בפני נכתב. ובמת קושי' עצומה היא על שיטת רש"י. ולכן נ"ל דרש"י אזיל בשיטת תוס' ביבמות דף קט"ו דמקשין שם למה אין אשה נאמנת לומר מת בעלי מדינא במיגו דאי בעי אמרה גרשתני. למ"ד דאף שלא בפניו נאמנת ע"ש מה שתירצו ותמה מהרש"א דהא נאמנת מצד אין אשה מעיזה באם אמרה גרשתני. וא"כ מגו דהעזה לא אמרינן. ול"ל דתוס' סברי דמת בעלי ג"כ איכא העזה. א"כ יקשה תוס' בקיצור למה אין אשה נאמנת כמו בגרשתני והניח בצ"ע. ובספר שער המלך בפ"ז מה' אישות האריך להביא דכמה פוסקים סברים מגו דהעזה גבי איסור אמרינן דוקא לאפטורי משבועה לא אמרינן ע"ש. וא"כ י"ל ה"נ בודאי מודה רש"י לסברת תוס' דמדינא צ"ל בפנ"כ ונחתום דבזה מידק דייק לומר בפני נעשה הכל אבל לא בידעתי. אך כיון שכבר האמינהו דאם אמר בפני נאמן. נאמן ג"כ אם אמר השליח ידעתי במיגו דאי בעי אמר בפני ואף דהוי העזה לומר בפני נעשה הכל אמנם מגו דהעזה גבי איסור אמרינן כנ"ל וזה נכון מאוד לדעתי: ובזה מתורץ קושי' תוס' הנ"ל דגמ' שפיר פריך דאי ר"מ חתימה לשמה לא בעי ולמה צריך לומר בפנ"כ וא"ל משום מידק דייק. דאי מסהיד על כולי מילתא מידק דייק ס"ל. אך עדיין קשה למה קתני במתני' לקמן אם לא אמר בפנ"כ פסול דהא נאמן על חתימה במיגו דאי בעי אמר בפנ"כ ג"כ ס"ל. אבל בברייתא קתני שפיר אם לא אמר בפנ"כ ובפנ"ח כיון דמדינא צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח. ודו"ק כי כפתור הוא: ובאמת בזה יש מקום לתרץ באופן אחר קושי' תוס' על ר"מ בפשוט דבאמת כבר קדמתי סברת הרמב"ן מש"ה לא אמר מטעם מוקדם פסול. דכיון דנוהג אף בשאר שטרות ידעו דמוקדם פסול. ואמרתי דזה תינח לרבנן דפסול גט מוקדם נכתב ביום ונחתם לאחר זמן משום שמא יחפה או אין לבעל פירות משעת חתימה אבל לר"ש דמכשיר לקמן דף ט"ז נכתב ביום ונחתם בלילה דמשנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות משעת כתיבה אך אם הסופר מקדים דזמן בודאי פסול כמובן. ומקשה תוס' שם א"כ יעשו הבעל והאשה קנוניא שיכתבו הגט על זמן מוקדם ועדים יחתמו ועדים סוברים שבאמת נכתב מכבר. ותירץ תוס' דעדים ידעו דין זה דאין רשאין לחתום אם לא ידעו שנכתב בזמן שנכתב בגט. אך לפ"ז דגט משונה משאר שטרות דבשאר שטרות שורש מוקדם פסל דוקא בחתימה דהיינו דאין רשאין לחתום רק בזמן שעומד בו. אבל בגט כשר באמת אף אם חתימה מאוחר הוא רק תלי' הכל בכתיבה. וא"כ א"ל דר"מ סבר כר"ש והגמ' מקשה שפיר דא"כ ל"ל למימר כלל אין בקיאן לשמה לימא כרבא משום קיום ובפני נכתב משום מוקדם. אך לשיטת תוס' דהוכחת רבה מדידענו לא מהני. שפיר צ"ל משום אין בקיאן לשמה. אך בלא"ה מקשה הגמ' שפיר דעכ"פ קשה בשחרורי עבדים אמאי צ"ל בפנ"כ בשחרורי עבדים פסול מוקדם כמו בשאר שטרות לכ"ע וגם נכלל בכלל בפני נחתם אבל על בריית' דר"מ לק"מ. דשם קתני בגטי נשים ובגיטי נשים שפיר צ"ל בפנ"ח משום מוקדם וזה לפ"ד תירץ נכון מאוד ובאמת ראיתי בפ"ו שכבר תירץ קושי' תוס' י"ל דצריך לאמור בפנ"ח משום מוקדם. אך דברו תמוהין דנכלל בכלל בפני נחתום. וגם דבריו דחוקין שם ביותר ע"ש. ותירוצי הנ"ל שריר וקיים. אך עדיין קשה א"כ האיך קאמר ברייתא שם כדברי ר"מ בארבע דהא ר"מ סבר בג"א צריך לומר בפנ"כ ובשחרורי עבדים אין צריך לומר בפנ"ח. חדא י"ל כמו שכתב תוס' לקמן כדברי ר"מ בארבע למאן דסבר כר"מ ע"ש בתוס' ד"ה בעידי מסירה וכר"ל, עוד י"ל כסברה הנ"ל אשר כתבתי כבראשונה כיון דסבר תקנו בשחרורי עבדי' משום אחלופי. ודו"ק היטב בכל זה: וממילא מתורץ קושי' התוס' לקמן הא מני ר"י על מתני' ג"כ י"ל מטעם זה צריך לומר בפנ"כ משום מוקדם: באופן שלישי י"ל קושי' התוס' הנ"ל דהנה באמת ה"ה כתב בפ"ז מה"ג מש"ה פסק הרמב"ם אם בעל טוען מזויף או"מ והולד ממזר אע"ג דקיום שטרות דרבנן כיון דהיא אינה יודעת לאו מזויף הוא הוא דהא הובא ע"י שליח מש"ה מוקמינן על חזקת א"א ובית שמואל משיג עליו מאי חילק איכא בין טוענת ברי או שמא ע"ש ולכאורה י"ל ראי' לסברת ה"ה דהנה באמת תוס' מקשין לפי ס"ד דאם בעל מערער פסול