יריעות שלמה יורה דעה חלק א קמז

משים לשמה תקנו ג"כ בא"י משום אחלופי אע"פ דידענו לא מהני והיינו קצת חילף איכ' וכן כתב תו' לקמן כיון דנתקל קודם שלמדו משום לשמה תקנו ג"כ לאחר אחלופי ע"ש וא"כ שפיר קאמר דאם לא אמר בפני נכתב פסל. דכיון דכבר נתקן לכתחילה משום לשמה פסלו אף בדיעבד משום אחלופי. וצ"ע ועפ"ז ניחא בממ"נ אי אמרת דרבה אית לי' דרבא משום קיום קשה נימא בקיצור משום פסול מחובר. וא"ל משום שחרורי עבדי' לא נקט מחובר דבשחרורי עבדים לא שייך פסול מחובר דלמ' כיון שנתקל כבר בפנ"כ בג"א משום מחובר תקנו ג"כ בשחרורי עבדי' משום אחלופי כמו שכתב תוס' לקמן גבי א"י כיון דנתקל כבר בח"ל תקנו ג"כ בא"י ודו"ק: ועפ"ז מיושב היטב דברי תוס' דמקשין מר"מ למה אמר אם לא אמר בפ"נ תצא והולד ממזר דהא לר"מ לא בעי כתיבה לשמה וכתב תוס' דל"ל טעמא דאחלופי' אף לפי האמת דרבה אית לי' דרבה כדפרשנו ותמה מהרש"א בקיצור הוי להקשות דהא לר"מ בוודאי ידענו לא מהני כיון דבעי חתימה לשמה. ועוד קשה למה מסמיך תוס' קושי' זו דלעיל ועפ"ז ניחא דבל"ז י"ל דבאמת אין בקיאן אף במחובר הא דלא נקט רבה מחובר משום שחרורי עבדים או משום חתימה וכתירץ הגאון הנ"ל ור"מ מש"ה אינו רשאין לכתוב במחובר וא"כ שפיר י"ל דתקנו לומר בפני נכתב משום מחובר וכיון דלכתחיל' תקנו משים מחובר פסלו אף בדיעבד משום אחלופי והא דמקשה הגמ' כאן אי ר"מ כתיבה לא בעי קאי לפי ה"א דלא ידע דרבה אית לי' דרבא ולא סבר כלל משום קיום. מש"ה מקדימו תוס' דל"ל טעמא דאחלופי' אף לפי האמת דרבה אית לי' דרבא כלומר דקושי' הגמ' קאי אף לפי האמת וא"כ ע"כ קשה מאי מקשה הגמ' דלמ' בעי כתיבה לשמה כמו במחובר וכיון דתקנו לכתחילה משום לשמה פסלו אף בדיעבד משום אחלופי וע"כ צ"ל דלא אמרינן סברה זו ולפע"ד זאת כוונת תוס' מה שכתבו כדפרשנו ודו"ק: אבל באמת י"ל אפשר בזה לפי הנ"ל דכל חששא דמחובר הוא דוקא דלמא כתב על קלף גדול וחתך בעל ממנו דבזה כשר אף לכתחילה בכתיבה. כמו שמסופק מהרש"ל והובא בב"ש בסי' קכ"ד ס"ב לענין טופס דרשאי לכתוב טופס על קרן פרה ולקצוץ אח"כ כיון דיש היתר בלא קציצה ע"ש וה"נ בתורף לר"מ וק"ל: ובפשוט י"ל קושי' מהרש"א הנ"ל דכבר מקשה פ"י מאי ניחוש בחתימה שלא לשמה אי נימא אשכחן כתוב ועומד כיון דמעיד על כתיבה דבפניו נכתב ממילא לא יוכל חתימה שלא לשמה שנחת' ליב"ש אחר. וע"כ צ"ל דכתבו סתמא שלא לשמה רק קשה מאי חששא איכא דהא למעוטא דמיעוטא לא חייש ועדי' ג"כ ע"כ בקיאן הם כמו ספרים דאל"כ למה נאמן השליח לומר בפנ"ח. כיון דר"מ חייש למיעוטי רק י"ל אפשר דהא דחייש בחתימה שלא לשמה אע"ג דהוי' מעוטא דמעוט היינו כיון דאיכא עוד מעוטי' דלמא מזויף הוא נהי דבגט אשה לא טענינן מזויף אבל בצירוף חששא שלא לשמה חיישינן כמו שכתב הר"ן לעניין שני יב"ש דבהדי מעוטי' דמעוטי' דלא בקיאן חיישינן לשני יב"ש. ע"ש וה"נ הכא וזה נראה לי ברור בדעת רש"י דכתבו דאנן חיישינן היינו כיון דאיכא עוד חשש מזויף ולפי האמת דמשמע ידעתי לא מהני. היינו כיון דאיכא לעז בעלמא עכ"פ אף דאיכא מיעוט' דמיעוטא אבל מה שכתב רש"י דאנן חיישינן היינו כוונתו דמוכח דאנן חיישינן דאל"כ האיך קאמר לפי ה"א אתי' בעל מערער ופסול א"כ למה מהני בפנ"כ ובפנ"ח כמו שכתבו המפרשים ולפי' ה"א שפיר י"ל משום חשש מזויף ובזה מתורץ קושי' פ"י לשיטת רש"י קשה ברייתא בעל שהביא גיטו אצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח ואמאי ניחש דלמא שלא לשמה ולפי שיטת רש"י לא שייך תירוץ תוס' כיון דאנן חיישינן עפ"ז ניחא דברייתא אתי' כר"מ דלא בעי כתיבה לשמה רק חתימה לשמה בעי וא"כ אם בעל הביא גיטו אצ"ל כלל כיון דליכא חשש מזויף הוי אצל חתימה רק לעז בעלמא ודו"ק: וא"כ י"ל ידענו מהני גבי חתימה כיון דליכא חשש מזויף דמיעוטא שלא לשמה לחוד הוא רק מיעוט' דמיעוטא ומש"ה צריך לפרש תוס' כדפרשנו, ויותר נכון י"ל דלכאור' כולי' מוקשה מאי איכא חשש שלא לשמה גבי חתימה בשלמה גבי כתיבה י"ל דהי' כותב בלי ציווי הבעל. אבל גבי חתימה בממ"נ לפי מה שכתב הרמב"ן דפסול דמהני בשאר שטרות הי' בקיאן. א"כ מאי ניחש שיחתמו שלא לשמה דהיינו בלתי ציוות הבעל דהא בשאר שטרות ג"כ צריך שליחות בחתימה כמו בגט כמבואר לקמן דף כ"ט. א"כ י"ל לפי מה דמבואר בסוגי דאומר אמרו בר"ן שם ושארי פוסקים דבשארי שטרות אומר אמרו כשר וג"כ יוכל למנות שליח שלא בפניו רק בגט אשה פסיל דלא חשיב לשמה. ושפיר יש לחוש בחתימה דלמא שמעו ע"י אומר אמרו או במינוי שליח שלא בפניו. אבל עדיין קשה לר"מ דמכשיר באמת בגט אשה אומר אמרו ומינוי שליח שלא בפניו וא"כ מאי חששא איכא. וצ"ל דאף דנוהג בשארי שטרות מ"מ ניחשב למעוטי דמעוטי וחיישינן ללעז בעלמא אך עדיין קשה על רש"י שכתבו דאנן חיישינן. וצ"ל. דהא דכתב רש"י דאנן חיישינן היינו אליבא דרבנן דפסלו אומר אמרו ומינוי שליח שלא בפניו. ויותר נכון י"ל דהא דכתב רש"י אשכחן כתוב ועומד היינו אליבא דרבנן דלא חייש למעוטי בעלמי' בא"א אף דחמיר' לא חייש עכ"פ במיעוטא דמיעוט' אבל לר"מ דחייש למעוטא בשארי אסורי' כ"כ חיישו בא"א במיעוטו' דמעוטי' דלא עדיף מעוטי' דמעוטי' לר"מ מן מעוטי' לרבנן ומעוטי' לרבנן חיישי בא"א כ"כ מעוטי' דמעוטי' לר"מ וא"כ שפיר מתורץ היטב קושי' פ"י הנ"ל בממ"נ לר"מ לשטתי' דמכשיר אומר אמרו בג"א כמו בשאר שטרות. ודמי ממש לשאר שטרות וא"כ בודאי פסול דשלא לשמה בחתימה הוא מעוטי' דמעוטי' כיון דנוהג אף בשאר שטרות. רק לר"מ אפ"ה חייש למעוטי דמעוטי' ולרבנן דפסלו אומר אמרו בג"א נגד זה לא חייש למעוטי' ודו"ק: ועפ"י סברה הנ"ל דלר"מ חייש למעוטי' דמעוטי' אף בא"א שפיר מובן היטב דברי רש"י שכתבו אתא למגזי' חד מתלת לא גאיז וכתב רש"י כל משנה יוצא והולד ממזר ומקשין עדיין קשה לרבנן ועפ"ז ניחא לרבנן בלא"ה לא בעי לומר לשמה בפירוש כמו שכתב הר"ן כיון דליכא חשש רק כתוב ועומד וכיון דאמר בפני נכתב ממילא חשש רחוק שיכתוב לאחר והוא הי' אצל כתיבה ע"ש בר"ן אבל לר"מ עדיין קשה דחייש למעוטי' דמעוטי' נגד זה כתב רש"י דר"מ סבר כל המשנה ממטבע שטבעו ודו"ק היטב: אמנם באמת קושי' פ"י לר"מ דחייש למעוטי למה נאמן השליח לומר בפנ"ח כיון דאיכא חשש גמור לא קשה כ"כ דלפי האמת דאמרינן מידק דייק י"ל אף באיסור דאורייתא נאמן. כמו שצ"ל לפי דעת הרמב"ם דכתב אם הבעל מערער וטוען מזויף אינו מגורשת והולד ממזר אם אינו מקוים בחותמיו ע"ש. וא"כ מקשין למה נאמן השליח לומר בפצ"ח על קיום אם אתא בעל ומערער הא איכא איסור דאורייתא. ותירץ פ"י לקמן דף ה' ע"ב ודף ו' ודף יו"ד דצ"ל דכיון דאמרינן מידק דייק נאמן אף באיסור דאורייתא. וה"נ הכא כיון דדייק נאמן אף באיסור דאוריית' אף לר"מ דחייש למעוטי' ובזה יש מקום לתרץ קושי' תוס' ר"מ דקאמר אם לא אמר בפנ"כ יוצא