יריעות שלמה יורה דעה חלק א קמו

את מקודשת וא"כ עדיין קשה לוקמי בשכר יום אך ז"א א"כ למה קאמרי רבנן עד שיגיע ממון אחר לידה הו"ל למימר רק עד שאמר הרי את מקודשת בתחילתו קודם עשיית שרים ונזמים ודו"ק. א"כ לפי מה שכ' הפלאה לתרץ קושי' הרשב"א דאף אם אמר הרי את מקודשת קודם עשיית שירים ונזמים ג"כ לא מהני דהוי כמקדש דשלב"ל כיון דשכירות עדיין בעולם א"כ עדיין קשה לוקמי בשכר יום. ועפ"ז נראה לי דברי רא"ש שכ' לאו ראי' דאיכא למימר דפליגו בישנה לשכירות מתחילה וע"ס ומפרש מע"מ דכוונתו דאיירי בשכר יום דלא שייך אומן קונה. אך מקשין עליו א"כ הדרא ראית הרי"ף לדוכתא אמאי לא אמר רבא דכ"ע אומן קונה ואיירי בשכר יום ועפ"ז ניחא דהוסיף נופך משלו וזה הוי כבר שבא לעולם וברשותו א"כ שפיר מהני לשם קדושין מה דאמר מעיקר' וכ"כ הפלאה לקמן דף פ"ב דמהני מכח את וחמור דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם דמהני וא"כ שפיר ליכא לאוקמי בשכר יום וא"כ כל פרוטה ופרוטה יהיב לשם קדושין ולא הוי מקדש במלוה: ריש מס' גיטן תוס' מקשין בדבור המתחיל מאן תנא. דלמא רבה מודה דבפני נחתם אמר משום קרוב ובפני נכתב אמר משום שלא לשמה ואתי' כר"א דבעי כתיבה לשמה. ותירץ תוס' א"כ למה לא מהני ידענו אם שנים אומרים ידענו שנחתם אך תירוץ תוס' אינו מספיק כל הצורך חדא מקשין המפורשים דלמ' לרב' ג"כ ידענו מהני והא דלא קאמר כרבא משום דקשה לו במתניתן דלקמן דקתני אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתום כשר למה צריך חד לומר כלל בפני נחתם כיון דגט מקוים הוא. עיין בפ"י בהקדמה. ועוד קשה לי א"כ יותר יש להוכיח תוס' לקמן דלר"א אף בלי עדי חתימה כשר לכתחילה דאל"כ קשה מאי מקשה הגמ' כיון דלכתחילה צריך עדי חתימה צריך ג"כ לשמה. דכבר הקשה הרשב"א זאת בחדושיו. אך כתב א"כ למה אמר לקמן לא אמר בפני נחתם פסול. אמנם עפ"ז קשה דלמה מש"ה לא אמר בפני נחתם פסול משום קיום והא דקתני שנים אומרים בפני נחתם ולא קתני ידענו כיון דלכתחילה בעי חתימה לשהה וצ"ל דתו' אזלי כתירוץ ראשון כיון דבדיעבד כשר לא הי' מדרכינן כלל לומר בפני נחתם אמנם לדידי נראה תירוץ אחר. דע"כ רבה סבר דכל בפני נחתם אמר משום שלא לשמה ולא משום קיום לחוד. דהנה תוס' מקשה למה לא נקט מחובר דאין בקיאן במחובר. ועל נכתב ביום ונחתם בלילה תירץ הרמב"ן בחדושיו היטב כיון דפסול זה נוהג אף בשאר שטרות בוודאי בקיאן הם אך על מחובר קשה הרמב"ן והר"ן תירצו כיון דפסול זה תלוי בספרים וספרי' מגמר גמירי. בשלמא שלא לשמה י"ל דאשכחן כתוב ועומד אבל קשה לי באמת על תירץ הרמב"ן לפי מה שכתב תוס' לקמן דף ק"א והובא ברמ"א בסי' קכ"ז סעיף ב' דאם כתב סופר על קלף גדול וחרך לאחר כתיבה. אם יותר מכדי לייפתו מקרי מחוסר קציצה ובטל מדאורייתא כדכתב בנ"י שם וא"כ פסול מחובר ג"כ לאו בספרי' תלוי' המה וליחש דלמא חתך הבעל לאחר כתיבה וחתימ'. וצ"ע (ואפשר י"ל דהרמב"ן סבר דלכתחילה צריך הסופר לחתוך הכל קודם הכתיבה כמבואר ברמ"א שם ומבואר טעמא בטורי זהב שם כמו דאמר רבא לקמן דאין כותבין על עלה של עציץ נקוב דחיישינן דלמא יקטום וה"נ הכא ע"ש) ולפ"ז קשה יותר למה נקט שלא לשמה דזה הוי פסול לעז בעלמא לנקוט מחובר דזה הוי' פסול גמור דשלא לשמה לפי שיטת תוס' לא חיישינן לאשכח וכתוב ועומד דלא חיישינן לשני יב"ש רק לעז בעלמי' ומחובר פסול גמור הוא דחיישינן דלמא חרך הבעל לאחר כתיבה וחתימה וי"ל בזה קושי' המפורשים מאי מקש' הגמ' על רבה ממתניתן דמחובר דלמא סבר כשמואל דחתמו על תורף קאי ולעולם פסול ר"מ בכתיבה ג"כ ועיין בפ"י. עפ"ז י"ל דמרבה גופי מוכח דמכשיר במחובר דאל"כ קשה על רבה למה לא נקט מחובר דזה יותר עדיף דנהי שלא לשמה ליכא רק לעז בעלמא דילמא אשכחן כתוב ועומד לא חיישינן לר"מ דמה"ת יכתוב הסופר דהא אינו מוכח מתוכו וע"כ רק לעז בעלמא ומחובר פסול גמור הוא וע"כ סבר רבה דמחובר כשל לע"מ בדיעבד ושפיר מקשה הגמ' מ"ש שלא לשמה ממחובר ודו"ק היטב: אך באמת תירץ אחר דמש"ה לא נקט פסול מחובר אף דיותר עדיף י"ל לפי מה שכתב ט"ז בי"ד סי' רס"ז ב"ה עבדי' דר"מ דסבר בקדושין דף כ"ט בשטר ע"י עצמו ולא ע"י אחרים ע"כ לא דרש גז"ש לה לה. ומכשיר במחובר בשחרורי עבדי' אך לשמה מיהו צריך כיון דמגופי' דקרא יליף פ"ש. וא"כ לא יכול למנקט מחובר דהא בריית' אמר לקמן וכדברי ר"מ בארבע וחד מינייהו מוליך ומבי' ואי אמרת מטעם מחובר א"כ למה צריך כלל בשחרורי עבדי' לומר בפני נכתב ובפ"נ כיון דר"מ סבר דכשר באמת מחובר וזה תירוץ נכון. ועפ"ז י"ל קושי' התוס' שהתחלנו דאי אמרת דרבה לא קאמר אין בקיאן לשמה רק על כתיבה ועל חתימה אמר משום קיום. א"כ קשה לנקוט מחובר. וא"ל משום ר"מ לקמן. זה אינו דהא לר"מ בלא"ה לא צ"ל השליח בפני נכתב רק בפני נחתם. דהא ר"מ סבר דכתיבה לשמה לא בעי וא"כ שפיר קאמר שוי' למוליך ומביא. דהא בשחרורי עבדים ג"כ צ"ל בפני נכתב משום קיום כמו בגט אשה ודו"ק: ואין להקשות דעכ"פ לא שייך שווי' למוליך ומביא כיון דבגט אשה צ"ל בפני נחתם משום לשמה ומשום מחובר, ובעבד צ"ל משום קיום זה אינו דהא אליבא ת"ק קאמר שם שוי' למוליך ומביא. ואח"כ קאמר כדברי ר"מ בארבע ואליבא ת"ק אינו צ"ל בפנ"ח רק משום קיום. וא"כ שפיר קאמר עלה כדברי ר"מ בארבע צ"ל בפנ"ח בשחרור. עבדים ג"כ משום קיום. ועיין בפ"י שתירץ קושי' תוס' מאי מקשה הגמ' והא איכא מחובר. דמנ"ל דבעבד צ"ל משום מחובר דלמא דווקא משום לשמה כיון דמגופי' דקרא יליף וקשה ג"כ עכ"פ לא שוי למוליך ומביא דבג"א צ"ל בפנ"כ בתלוש ובעבד אינו צ"ל וע"כ כדכתיבנא דעכ"פ שייך שוי' למוליך ומביא וק"ל: אך באמת הגאון מהו' בעריש ז"ל, בהקדמה לפ"י כתב בלא"ה דל"ק קושי' תוס' למה לא נקט מחובר דפסול מחובר אינו צ"ל בפ"נ ובפ"נ רק בפנ"כ וכיון דנכתב בתלוש ממילא ליכא חתימה במחובר ומש"ה נקט שלא לשמה דזה שייך בין בכתיבה ובין בחתימה ע"ש. אך נראה לי בכוונת תוס' מש"ה מקשין ג"כ מנכתב ביום ונחתם בלילה דלכאורה פסול מוקדם לא שייך רק בחתימה אבל עדיין קשה למה צריך לומר בפני נכתב. וכיון דנחתם בזמנו תו אין שייך פסול מוקדם וע"כ היינו כוונת תוס' דלנקט מחובר על כתיבה ועל חתימה משום מוקדם וזה נראה לי נכול אך באמת פ"י תירץ כיון דהוי רק פסול. מדרבנן דהיינו מוקדם מש"ה לא נקט ובזה י"ל קושי' תוס' דלמא לכתחילה בעי לשמה כמו במחובר ומש"ה צ"ל בפני נכתב. ועפ"ז ניחא דא"כ דרבה ג"כ חייש לפסולי מדרבנן למה לא נקט מחובר ומשום מוקדם צ"ל בפנ"ח אך תוס' מקשין שפיר דמש"ה לא נקט מחובר כיון דאתי' השתא כר"מ ור"מ מכשיר בשחרורי עבדים מחובר והאיך קאמר לקמן במתני' דשחרורי עבדי' שוי' למוליך ומבי' ודלמא מש"ה נקט שלא לשמה. ועפ"ז מובן תי' תוס' שתירצו בתירוץ שני דאמאי אמר לקמן לא אמר בפני נכתב פסול. וקשה לי טובא לפי מה שכתב תוס' לקמן גבי מהגמוני' להגמוני' כיון דכבר נתקן בארץ ישראל בפנ"כ