יריעות שלמה יורה דעה חלק א קמד

מחויב המלוה להלות המעות ללוה ואין יכול לחזור מכיון דהשתעבד לוה למלוה שעבוד נכסים מחויב ג"כ להלות לו מטעם זה כ' הש"ך ואו"ת וקצה"ח שם דאם נתן לו שט"ח עבור קניית החפץ ידוע קנה הלוקח החפץ מטעם חליפין כיון דמשתעבד לו נכסים קנה ההוא הלוקח חפץ עיי"ש. ולפ"ז לפי מאי דפסקינן ישנה לשכירות מתחילה וע"ס ופי' הפוסקים משעה שעשה קצת מלאכה משתעבד לו נכסים והתירה שעבוד לו גופו ונכסים ואף בקבלנות פסקינן ישנה לשכירות מתחילה וע"ס כמו בההוא עשה לי שריים ונזמים א"כ נימא דבע"כ קנאו מיד שבח כלי כיון דנשתעבד בע"כ מיד ליתן לו שכרו עבור פרוטה שבח פרוטה שכירות בההוא קנה לו שבח כלי והוי חליפין ולכאורה קושי' גדולה הי' טל ר' אסי דסבר אומן קונה בשבח כלי ופטור אם שברן אמאי דהא הוא מיד ברשות בעה"ב בההוא חליפין שעבד לו גופו ונכסים מהיום וא"ל דר' אשי סבר אין לשכירות אלא לבסוף ז"א דהא הרמב"ם כ' בקידושין גבי עשה לי שרים ונזמים דאין לשכירות אלא לבסוף פי' מיד שנגמרה מלאכה כבר מחוייב לו בשכירות ולא עד לבסוף עד שהדר לי' וא"כ אמאי אמר ר"א שברן פטור משמע אף לאחר שנגמר' מלאכה כולה פטור כל זמן דלא מהדר לי' ואמאי כיון שנגמרה מלאכה כבר קנה הבעה"ב השבח כלי בההוא שעבוד שמשועבד לו שכירות ועוד א"כ מאי מקשה הגמ' לר"א ממתני' מ"ל דיהיב לי' עצים דלמא מיירי מתני' דכבר נגמר הכלי כולה ור"א מיירי שלא נגמר הכלי כולה וע"כ צ"ל דר"א סתם קאמר אף לאחר שנגמר הכלי כול' ואפי' הכי פטור וא"כ הדרה קושי' לדוכתא דכבר קנה הבעה"ב השבח כלי בההוא הנאה שמשעבד לו גופו ונכסים מהיום בשלמא לשיטת הריטב"א ורש"י בקידושין דפירשו אין לשכירות אלא לבסוף עד דמהדר לי א"כ ניח' די"ל ר"א סבר אין לשכירות עד דמהדר לי' אבל כ"ז דלא מהדר אין חיוב גופו ונכסים משעבדים ושפיר קנה האומן בשבח כלי ולא בעה"ב כיון דעדיין אין השעבוד חל עד דמהדר לי' [ואף באמת ע"ז קשה ג"כ מאי פריך הגמ' על ר"א דלמא אתי' מתני' כמ"ד ישנה לשכירות מתחוע"ס א"כ יש לומר דר"א סברי אין לשכירות אלא לבסוף] אך לשיטת הרשב"א דאין לשכירות אלא לבסוף פי' בסוף משעה שנגמר הכלי חייב בשכירות שפיר קשה לקני בעה"ב משעה שנגמר הכלי בעד חוב שחייב לו שכירות. אולם עיקר נ"ל מכאן ראי' לשיטתו תוס' ור"ן כאן דמפרשי' בקושי' הגמ' במאי מקדשה אע"פ שנתרצה שניהם יחדיו להתקדש בההוא הנאה של שכירות קודם שיגיע הנזמים לידה כ"ז דלא מהדר הכלי אינה מתקדשת דעדיין לא נתן לה כלום כיון שאינו יכול לתובעו בדין. ומפרש קצה"ח סי' קכ"ו ובסי' ע"ב דכוונת תוס' והר"ן ורש"י דאף דישנה לשכירות מתחילה היינו אי מהדר הכלי נעשה מלוה למפרע משעה שעשה קצת מלאכה אבל כ"ז דלא מהדר הכלי לא מקרי מלוה כלל וגרע מן מלוה תוך זמנו דהכא לא מקרי מלוה כלל כ"ז דלא מהדר וכן מפרש ב"ש כוונת תוס' בסי' כ"ח ס"ק ואף אם נאנס הכלי מיד אומן צריך ליתן לו שכירות כיון דנאנס זה מקרי חזרתו אבל כ"ז שהי' בעין לא מקרי מלוה כלל. ולפ"ז ניחא ומיושב קושיתנו הנ"ל. דבמאי קנה הבעה"ב השבח כ"ז דלא מהדר כיון דעדיין אינה מלוה ואינו משועבד לו כלל נכסים רק משעה שמהדר נעשה מלוה למפרע אבל כ"ז דלא מהדר אינה נעשה מלוה ועדיין אינם משועבדין לו נכסים ודו"ק: והשתא שזכינו לזה מובן היטב תי' הגמר' באגרי' לביטשא ביטשא במאתא שפירש א"כ שעה שנעשה כל בטישה נתחייב לי שכירות המעה כיון דהתנה כן בפי' וממילא קנה מיד השבח כלי משעה שבא לעולם בהדי חליפין שנתחייב לו מעה שכירות ובזה לא שייך תי' הנ"ל דעדיין אינו מלוה כיון דלא מהדר דהכא התנה כן בפי' וממילא קנה אינו הבעה"ב שבח כלי וא"כ בשעה שמהדר האומן לבעה"ב הטלית לא הוי כמכרו לו רק תבעו דמי שכירות דאדרבה קנאה מיד הבעה"ב השבח כלי בעד דמי שכירות שנתחייב אף קודם שמהדר לי' ובשעה שמסדר הטלית לאומן תבעו שכירות ולא הוי כמכרו ועובר בב"ת [ולעניין ב"ת תלי' הכל בשעה שמהדר דהא גמרו והודיעו כ"ז דלא מהדר אינו עובר בב"ת רק העיקר חיוב תלי' בשעה שמהדר ואז לא הוי כמכרו לו רק תבעו דמי שכירות] ולא היה שעה אחת שיהי' אומן קונה בש"כ כיון דכל ביטשא בשעה שנגמר נתחייב לו שכירות מעה ומיד כשבא לעולם קנאו הבעה"ב השבח ומובן תי' הגמ' היטב הדק ודו"ק היטב כי נכון הוא: אולם לכאורה יש להוכיח דגמר' דידן לא סברי הך סברת ר"א דאף דישנה לשכירות מתחילה או שנגמר הכלי עדיין לא הוי מלוה רק בשמה שמהדר לי' נעשה מלוה למפרע מיד משעשה קצת המלאכה או משנגמר הכלי אם אמרינן ישנה לשכירות מתחילה מיד נעשה מלוה מגמר' דע"ז דף י"ט דקאמר שם דאם בנה כיפה ע"ז עצמה שכרו מותר ומפרש הגמ' דישנה לשכירות מתחילה ואימת נעשה ע"ז במכיש אחרון ומכ"א לית בי' ש"פ ע"ש וקשה טובא לפי סברת תוס' הנ"ל דאינו נעשה מלוה רק ע"י דמהדר נעשה מלוה למפרע וממילא בשכר יום שגמרו הוא חזרתו ע"י שגמרו נעשה מלוה למפרע א"כ נהנה מדמי ע"ז דהא במצא כבר נעשה מלוה למפרע. בשלמא לעניין קידושין אינו מתקדשת כיון דאיגלאי מלתא בשעה שגמרו אי חזרו כבר נעשה מלוה ולא יהיב לה השתא מידי אבל לעניין ע"ז שפיר קשה דעכ"פ נהנה מן מכ"א שעל ידו נעשה מלוה למפרע ולפ"ד היינו טעמא דריף דאינו מביא דין דרי"ו דמכרו מותר ותמה עליו הש"ך וב"ח בי"ד סי' קמ"ג למה השמיט דין זה ועפ"י דברים הנ"ל ניחא כיון דסתם נ"מ דידן דקאמר במאי מקדשה מוכח דסברי דאינו נעשה מלוה רק עד גמרו או החזרתו כמו שבארנו א"כ ממילא שכרו אסור כיון דנהנה מע"ז דרי"ו ע"כ סבר דישנה לשכירות מתחילה היינו מיד נעשה מלוה אבל כיון דסתם גמר' דידן מחולק ע"ז כיון דקאמר במאי מקדשה מש"ה פסק נגד רי"ו ודו"ק: ולפ"ז מיושבים דברי טור שצינו לעיל ס"ק ד' דמותר דגבי קדושין פוסק אומן קונה בש"כ ובסי' ש"ו לעניין אם עשה שידה תיבה ומגדל פוסק דשברן חייב דאין אומן קונה וגם פוסק בסי' של"ט דאין אומן קונה ועיין בטו"ז בא"ע שכ' דלא מצא ישוב לדברי טור. ועפ"י דברי הנ"ל מובנים היטב דברי הטור דהיינו טעמא דפוסק דלא כר"א דאין אומן קונה בש"ך לאו משום דעיקר כלי של בעל הבית ממילא שבחא ג"כ שלו או לדעתי השביחו רק דהא אין אומן קונה בש"כ כיון דפסקינן כן בע"ז דשכרו מותר וע"כ ס' דישנו לשכירת מתחילה ועד סוף היינו מיד נעשה הלוה ומיד משועבד לו גופו ונכסי' משעה קצת מלאכה וממילא מיד שבח כלי לבעל הבית בתורת חליפין כמו שהארכנו לעיל ושפיר שברן חייב דהא כבר הוא שבעה"ב בעל תלין ג"כ עובר דהא בשעה דמהדר לי' תבעו דמי שכירת וזה תינח הכל ולענין בעל תלין ולענין אם שברן אבל גבי קדושין דאמרה עשה לי שריים ונזמים ואקדש אני בך דאינו חייבת לו שכירת רק שעשה שבח כלי עבור ההוא הנאה שמתקדשת לו א"כ שפיר אומן קונה בש"כ דבמאי לקני' לאשה דהא אינו משועבדים לו ליתן שכרו רק להתקדש בו וא"כ בשעה שמהדר לה נתן לה הכל בתורת קדושין ומקדש בההוא