יריעות שלמה יורה דעה חלק א קמג

דסותר בהלכותיו בסי' ש"ו בח"מ מביא בסתם דאם נתן לו עצים ועשה שידה תיבה ומגדול דחייב לשלם דאין אומן קונה בש"כ וכן פ' בסי' של"ט דעובר בב"ת בנותן טליתו לאומן. ובסי' כ"ח בא"ע פ' בשם ר"י וסייעתו דאם אמרה עשה לי שריים ונזמים והוא קבלן באותה מלאכה מקודשת דאומן קונה בש"כ ואין כאן מלוה והרי הוא מתקדשת בשבח שיש לו וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל: ולפ"ז סותר אהדדי בפרט מה שכ' שכן הוא מסקנת א"א הרא"ש והרי בסי' ש"ו פוסק בסתם דאם עשה שידה תיבה ומגדול חייב לשלם ועיין בש"ך בסי' ש"ו וסי' של"ט באריכות. ונ"ל כל זה ונקדים לתרץ קושי' תוס' מה שמקשים דלמה צריך לתרץ בשליחא דאיגרתא דהומ"ל באיגרי לביטושא ביטושא במעה ופי' מהדורא בתרא דקושי' תוס' קאי לפי יש מפורשי' דמקרי רק עובר משום דריכה ראשונה דליכא שבחא. ולפע"ד נראה. דכבר הקשינו לעיל לפי יש מפורשים אמאי עובר משום ב"ת דעכ"פ קנה אח"כ שבחו בדריכה שני' ממילא ג"כ נגד שכרו מדריכה ראשונה רק צ"ל דתוס' סברי בשלמא בשארי אומן דקונה בשבח כלי דאינו עובר בב"ת משום דשקיל דמי שבחו והוי כמכר לו. אבל הכא נהי דקני' שבחו מ"מ לא דמי שבחו שקיל דהא התנה לי בדריכה ראשונה דליכא שבחא ואפ"ה שקיל וא"כ שפיר עובר בב"ת. ולפ"ז יש לתרץ קושי' תוס' הנ"ל דעל ר"ש לא מצי למימר דמיירי באיגרא לביטושא דהא ר"ש גופי' סבר לקמן המחהו אצל חנוני דאינו עובר בב"ת וה"נ לא גרע אומן זה מן המחופו אצל שולחנו דהא קני' בו במו נגד שכרו אף על דריכה ראשונה רק הגמ' דמתרץ איגרא לביטשא קאי אליבא דמ"ד דסבר לקמן עובר גבי המחוהו אצל חנוני עיי"ש ודו"ק: אבל באמת פירו' הנ"ל בכוונת י"מ אי אפשר לומר כן דא"כ למה צריך לתרץ באיגרא לביטשא תיפוק בקיצור דהא מבואר לקמן בש"ך סי' ש"ו דאף בצבעו כאור דנותן לו רק יציאה מ"מ צריך ליתן לו כפועל בטל ע"ש דכ' הש"ך דלא גרע מירד שלא ברשות דצריך ליתן לו שכרו כפועל בטל ולפ"ז אמאי אינו עובר בב"ת נהי דאומן קונה בש"כ ומכח שבחו בא מ"מ בא ג"כ מכח שכר כפועל בטל דאף אם נניח שכר קבלנות שלו מ"מ צריך ליתן לו כפועל בטל ועל שכרו שמגיע לו כפועל בטל יהי' חויב בב"ת וע"כ צ"ל כיון דעכ"פ קני' שבחו עבור כל מכר תו אינו עובר בב"ת והוי כהמחוהו אצל חנוני כנ"ל, וא"כ עדיין קשה מאי מתרץ הגמ' דאגרי לביטשא דחייב אדריכה ראשונה דליכא שבקא עכ"פ כשבא שבח קונה ג"כ נגד שכר מדריכה ראשונה לכן נ"ל לפרש בד"א כונת יש מפורשים הנ"ל דכבר הקשה קצה"ח בסי' ש"ו למאן דאמר אומן קונה בש"כ א"כ במאי קנה הבעה"ב שבח שצריך ליתן לו שבחו בעד שכרו אף אם יהי' כפלי כפלים משכרו וא"ל במה שהתנה שצריך ליתן לו הא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ומתוך זה העלה דלא קני' שבחו רק כמו משכון דיכול לקדש בו האשה ולקנות קרקעות ואפי' הכי יכול לוה לסלק בזוזי והכ"נ לא קני' רק למשכון. ולפע"ד נראה יותר להבין דלכאורה מוקשה לר"א דסבר אומן קונה בש"כ אמאי קתני לקמן צבעו כאור או שחור וצבעו אדום דנותן לו רק יציאה אם שבח יתר על יציאה ואמאי דהא אומן קונה בש"ך וראיתי בלשון הרמב"ם בפ"י מהלכות שכירות ה' ד' כ' שם גבי שחור וצבעו אדום או צבעו כאור בזה וכן אם אמר אומן העל לך דמי צמרך או דמי עצך ולך אין שומעין לו שאין אומן קונה בש"כ שעשה וכן מבואר לשון זה בש"ע סי' ש"ו משמע בפי' הא אם אומן קונה בש"כ שעשה יכול לומר הא לך דמי צמרך וקשה טובא א"כ לר"א תקשה לי' מתני' דלקמן. אמנם עכצ"ל דבוודאי דאתי אין סברא לומר שאם א' יבוא וישביח בחפץ חברו שצריך ליתן לו בע"כ דמי שבחו דהא כלי הוא של בעה"ב ומי הרשוהו להשביח שלא ברשות ושלא בידיעת הבעלים, רק אומן קונה בשבח כלי כיון דבעה"ב הרשהו להשביח ושכרו הוי בידיעת הבעלים והוי כמו שהמקנה דקל לפירותיו וה"נ הקנה בעה"ב לאומן הכלי לשבח שהי' שבח שלו בעד שיתן לו שכרו וממילא לא קשה קושי' הקצה"ח הנ"ל דהא על תנאי זה שקנה לו הבעה"ב שבחו שיתן לו בעד שכרו הקצוב וממילא ניחא ג"כ מן צבעו כאור דשבח זה דהוי שלו בידיעת הבעלים ולא קנה שבחו ובאמת מה שכ' הרמב"ם שאין אומן קונה בשבח כלי שעשה הוא ליתר שאתי דכ"ע מודים בזה ולפע"ד זאת כוונת הראב"ד שכ' שם א"א אין לזה טעם ונתקשה הה"מ שם בכוונת הראב"ד וכ' הה"מ שכמדומה לי' כוונת הראב"ד דמלתא דפשיטא הוא ואין צריך לכתוב ולפי הנ"ל נ"ל כוונת הראב"ד דמה שכ' הרמב"ם בטעמא משום שאין אומן קונה בש"כ ע"ז נתקשה הראב"ד דאין לזה טעם דאף אם אומן קונה בש"כ בכה"ג כ"ע מודה דאין אומן קונה בש"כ וע"כ כמו שבארנו דאל"כ תקשה לר"א ודו"ק: עכ"פ בין לסברת קצה"ח בין לסברא דידי לא קנה אומן לגמרי רק קנה שבחו עבור שכר או למשכון או לגמרי עד שיתן לו שכרו לפ"ז צריך ביאור כיון דמצד הדין שבח של בעה"ב רק אומן קני' בשבחו במאי קנה בהאי שבחי' לפ"ז שכתב הנמק"י בריש ב"מ דמשכון שלא בשעת הלואתו לא קני' אם לא גבי ב"ד דמשיכה לא שייך במשכון כיון דלא קני' לגמרי רק למשכון עד שיתן לו מעותיו דמלוה במכר לא קני' ע"ש וה"נ כיון דישנה לשכירות מתחילה וע"ס הוי מלוה ולא קני' בשבחו ומשיכה לא קני' בשבח כיון דלא קני לגמרי רק עד שיתן לו שכר רק ז"א בקדושין הוי שפיר מלוה דהא הוא אינו רוצה להתקדש רק עד לבסוף שנגמרה מלאכה והוי כבר מלוה משהתחיל קצת מלאכה אבל הכי כל פרוטה ופרוטה שבא שבח לעולם תיכף מיד קנאו האומן בעד פרוטה שכרו שמגיע לו ולא הוי מלוה. וא"כ השתא שזכינו לזה מיושב היטב דברי יש מפורשים הנ"ל דשפיר עובר על מעה מדריכה ראשונה דעדיין ליכא שבחא ואף שבא אח"כ שבא לא הקנה השבח נגד שכר מעה מדריכה ראשונה דהוי מלוה במכר ולא קנה דהא כבר נעשה מלוה קודם שבא שבח לעולם ונכון מאוד ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' הנ"ל דמש"ה לא מתרץ הגמרא אליבא דר"ש באגרי לבטשא דר"ש גופי' במס' ב"ב בפ' הספינה סבר דמלוה במכר קנה ושפיר קנה להאי שבחא אף במעה מדריכה ראשונה. ומש"ה צריך לתרץ בשליחא דאיגרא ודו"ק: אולם קשה לי מאוד לפי מה שבארנו דהא דאומן קנה לא לגמרי רק עד שיתן לו שכרו וכמש"כ הרא"ש ויש"ש בפירוש א"כ אמאי קאמר ר"א ושברן פטור משמע אפי' בפשיעה פטור ולמה נגרע מלוקח בהמה לל' יום דפסקינן בח"מ בסי' שמ"ו דהוי שמ"ח עכ"פ וכ"כ תוס' בב"מ דף צ"ו דהוי ש"ח וחייב בפשיעה והכא נמי הכא נהי דאומן קונה בש"כ עכ"פ אם ירצה ליתן לו שכרו צריך ליתן לו מיד וא"כ הוי לוקח על שלושים יום וצע"ג: אבל נ"ל קושי' תוס' גופי' בפירוש הגמר' אגר' לביטש' בדבר חדש בהקדים. דהנה מהרשב"א וש"מ משמע דהא דפסקינן אין אומן קונה בשבח כלי ה"ט דאמרינן דלדעת בעה"ב השביחוהו ואינו נתכווין לקנותו עי"ש אבל אנא אמינא טעם אחר לפי מה דאיתא בש"ך סוף סי' ל"ט באריכות דאם כתב שטר לוה למלוה בידיעת המלוה