יריעות שלמה יורה דעה חלק א יג

אבל באמת בלא"ה ניחא חדא לפי פרש"י בע"ז ניחא דאפה בו הפת משמע אף בתנור חדש בהיסק שני. ואפ"ה הפת אסור'. ועוד יותר ניחא דהא הפוסקים כתבו מדלא חולק ר"א רק על נתערב באחרות. משמע דווקא נתערב באחרות מותר בהולכת הכאה לים מלח כיון דאסור רק מדרבנן דמדאו' בטל אבל על פת גופי' דהוי איסור דאורייתא אינו חולק. וא"כ שפיר מוכח דר"א סבר זוז"ג אסור מדלא חולק ר"א על הא דתנור יותץ דיוליך הנאה לי"מ ע"כ סבר דלא מהני הולכת הנאה לי"מ ואי אמרת דתנור יותץ דווקא מכח זוז"ג אסור לכתחילה שפיר קשה אמאי לא מהני הולכת הנאה לי"מ ושפיר פשיט. ובזה מתורץ קושי' רש"י אמאי לא קאמר דאתי' כת"ק ועפ"ז ניחא דמת"ק אין ראי' דסבר זה וזה גורם אסיר דלמא דווקא סבר הא דתנור יותץ היינו מדרבנן לכתחלה ודו"ק היטב: רק רש"י שפיר הקשה לפי שיטת ט"ז בי"ד סי' קמ"ב בכרכר שנארג הבגד ג"כ הוי זוז"ג וזה התם דיעבד ואפ"ה אוסר הת"ק ושפיר מוכח דזוז"ג אסור ושפיר הקשה רש"י (וכ"כ ס' אשל אברהם דמה"ט מוכח דר"א ס' זוז"ג אסור אף די"ל דקאי רק על אפה פת ובתנור באמת סבר יוצן. רק עיקר סמיכ' מן רישא מכרכר) אוים לשיטת נקודת הכסף בכרכר שארג הבגד לא הוי זוז"ג מיושב היטב קושי' רש"י הנ"ל. ודו"ק. אולם בלא"ה ניחא עור דמוכח מר"א דס' זוז"ג אסור דבאמת אפה בו הפת משמע בין בבריית' דרבי ובין במתני' דר"א אף בתנור ישן בהיסק איסור אע"ג דהוי זוז"ג אפ"ה אוסר רבי מטעם יש שבח עצים עדיף מזוז"ג כדכ' הר"ן אולם כבר הבאתי לעיל בשם כסף משנה דכ' דסברת הר"ן הוא רק חומרא דרבנן אבל מדאו' מותר מטעם זוז"ג. וא"כ שפיר מוכח מר"א דסבר זוז"ג אסור דאל"כ אמאי אינו מחולק על אפה בו הפת גרידא אף בלא נתערב באחרות דסגי' בהולכת הנאה לי"מ. דהא ג"כ הוי רק מדרבנן ובדרבנן מהני הולכת הנאה לי"מ וע"כ ס' זוז"ג אסור ושפיר לא מהני הולכת הנאה לי"מ בלי נתערב באחרות. ודו"ק: (ועיין ברמב"ן במלחמות כאן שכ' דמוכח דלא מהני הולכת הנאה לי"מ בלי נתערב באחרות מדלא פליג ר"א ארישא) ובזה תרצנו היטב הדק קושי' מהרש"א בתוס' ד"ה ובהא אפי' מחבירו אמאי מפיך שמואל רבנן לאיסור' אמאי לא מוקי פלוגתייהו בזוז"ג (ולשיטתי' אזיל דתנור ישן בעצי איסור מקרי זוז"ג) בהקדם דעוד קשה דקדוק עצום בברייתא נקט ר' אומר הפת אסור אמאי לא קאמר הפת אסורה בהנאה דהא קאי על ערלה וכ"כ דאסורין בהנאה ולכן מכאן ראי' לשיטת רז"ה שהובא ג"כ בטור סי' הנ"ל דהא דמהני הולכת הנאה לי"מ לר"א דווקא לענין איסור הנאה אבל באכילה אסור ולא מהני הולכת הנאה לי"מ ובאמת כמה פוסקים סברו בכל איסורין מהני הולכת הנאה לי"מ היכא דאין האיסור בעין וע' תוס' יבמות דף פ"ב וא"כ מש"ה לא נקט פת אסור' בהנאה דלהנאה מהני הולכת לי"מ דסבר כר"א אבל באכילה שפיר אסורה. וזה נכון מאוד: אך לפי שיטת הר"ן בע"ז דדווקא באיסור דרבנן מהני הולכת הנאה אבל לא באיסור דאו' והכא גבי רבי לא נקט נתערב באחרים וא"כ קשת אמאי מהני הולכת הנאה לי"מ. אך מזה הוכיח שמואל דרבי ס' זוז"ג מותר רק מטעם שבח עצים בפת אסור וא"כ אינו אסור רק מדרבנן. ושפיר מהני הולכת הנאה לי"מ ומש"ה לא קתני פת אסורה בהנאה ומיושב היטב קו' מהרש"א הנ"ל על שמואל ודו"ק: אולם ע"פ שיטת תוס' הנ"ל דבאבוקה כנגדו אסור רק מדרבנן מנין ראי' מזה דרבי סבר זוז"ג מותר דאפי' נימא דס' אסור ליכא רק איסור דרבנן ושפיר מהני הולכת הנאה לי"מ והא דלא פליג ר"א על פת גופי'. דהתם בע"ז בוודאי אסיר אבוקה מדאורייתא דהא שם אפי' אפרן אסור כמו שבארנו לעיל. רק י"ל דשמואל לשיטתי' אזיל דהא שמואל ור' יוחנן פליגי חד ס' בגחלים לוחשות פליגי וחד סבר באבוקה כנגדו פליגי. ולמ"ד בגחלים לוחשות פליגי ע"כ היינו טעמא דסבר באבוקה כנגדו לכ"ע אסור וע"כ סבר אבוקה מכח סבר' אסיר ומדינא ולפ"ז י"ל דשמואל באמת ס' בגחלים לוחשות פליגי אבל באבוקה לכ"ע אסור והיינו מכח עצים דאיסורא לרבנן האיך משכחת וע"כ סבר מדאו' אסור (ועיין בשער המלך שכתב בה"א דקאמר האיך משכחת סבר באבוקה באמת אסור מדאו') ושפיר הוכיח שמואל דרבי סבר זה וזה גורם מותר. וק"ל: (ואין זה לקט אלא שכחה לעיל הבאתי קושי' מג"א אמאי מותר עצים שנשרו מן הדקל דהא אינו יכול להנות בתחלת ביעורן כיון דעדיין איסור בעין. לפע"ד י"ל בפשוט דזאת בוודאי אף שאינו יכול להנות בתחלת ביעורן רק לבסוף עכ"פ מקרי צורך קצת וא"כ לדידן דאמרינן מתוך שהותר' הבערה לצורך הותר' נמי שלא לצורך ובצורך קצת שפיר מותר ולעיל כ' תוס' אליבא דר"ע דלא ס' מתוך כמבואר לעיל וק"ל): אבל באמת לא הבנתי ק' תוס' לקמן דף ע"ה אשר מזה הוכיחו דאבוקה אינו אסו' רק מדרבנן דמ"ש אבוקה מתנו' גרוף. דהא אמרינן בביצה דף ל"ט שלהבת אין בו ממש ושלהבת ע"ז מותרת אפי' לכתחלה. וא"כ צ"ב למה אסור אבוקה. אך כבר ביאר זאת ט"ז בריש סי' קמ"ב דהא דאמרינן שלהבת אין בו ממש היינו שלהבת לבד אבל שלהבת קשורה בגחלת אסיר ע"ש. וא"כ האיך מדמה תנו' גרוף לאבוקה כנגדו בשלמא חום לבד לא עדיף משלהבת. אבל באבוקה כנגדו דשלהבת קשור' בגחלת ובעצים שפיר אסו' מדאו'. אך לפ"ז לכאורה צ"ע מאי מיבעי' ליה בתנור גרוף אם אסור או לא תיפוק לי' מע"ז דחמיר אפ"ה שלהבת ע"ז מותרת לכתחילה מכ"ש שלהבת ערלה. אך מכאן ראי' לשיטת חק יעקב בסי' תמ"ו שכ' דשלהבת חמץ אסור דווקא שלהבת ע"ז מותר כיון דבדיל מיני' כמבואר בגמ' אבל חמץ בפסח לא בדיל מיני'. וא"כ שלהבת ערלה ג"כ אסיר לכתחילה ומיבעי' להו בתנור גרוף אם אסיר בדיעבד. אבל עכ"פ קשה האיך מדמין תוס' אבוקה כנגדו לתנור גרוף. וביותר קשה לי על הש"ך בסי' קמ"ב שהחליט בע"ז דאסור אפי' גחלת ואפר ממילא תנור גרוף ג"כ אסור. ולדידי יפלא דהא בע"ז מיתר שלהבת כיון דאין בו ממש וכי עדיף חום תנור משלהבת. והדבר צ"ע: והנה ראיתי בר"ן בע"ז דף ס"ו שכ' ג"כ להוכיח דיש שבח עצים אמרינן דווקא באיסורי הכאה ממתני' דכמון של תרומה וכ' דתוס' הוכיחו מן מבשל בשבת אך אינו זה הוכחה לפי שלא שמענו שבח עצים בתבשיל אבל ההיא דכמון של תרומה ראי' מכרעת עכ"ל ע"ש. כוונתו דלמא הא דאמרינן יש שבח עצים דווקא באפי' אבל לא בבישול. ובאמת לכאורה דבריו תמוהין לי ממתני' דערלה פרק ג' משנה ד' קתני בפירש תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ודלק התבשיל וצ"ע: ואפשר י"ל דכוונ' הר"ן באפי' עדיף שבח עצים מזוז"ג ולשיטתי' אזיל אבל מתבשיל לא הוי כממשו איסור בעין והוי רק זה וזה גורם ומותר למ"ד זוז"ג מותר ובמבשל בשבת הוי ג"כ זוז"ג כאשר ביארנו לעיל דהא קדיר' של היתר ומתני' דערל' אתי' כר"א דס' זוז"ג אסור וק"ל: