יריעות שלמה יורה דעה חלק א קלח

מפקיע מידי שעבוד (ומה שתירץ תוס' דאותו דמבי' ראיה תנא כותי' ס' כרבנאה תמה שער המלך ע"ז בה' עבדי' מגמר' דשם דרבא בעצמו קאמר לר"נ והא תני' כותי' דר"א נעלם ממנו דברי רשב"א על יבמות שם דמיישב זאת דר"נ לשיטתי' הי' מבי' ראי' לר"א ע"ש) ועפ"ז ניחא דבאמת קושי' תוס' למה אין יוצאין לאיש למ"ד ק"פ כק"ג כמו לענין יום או יומים וכן הקשה תוס' זאת במסכת ב"ב דף נון לא הבנתי. דהא אנן פסקינן כרבא דאמר במס' כתובות דף בעל שמכר קרקע נכ"מ לפירות לא הוי' מכר דעיקר טעמא משום רווח בית' וכן פסקינן בש"ע סי' פ"ה וב"ש כתב דין חדש יותר דאם מכר פירות וקנה עבורם קרקע שלה רק הוא אוכל פירות דעיקר דנותן לו פירות משום רווח ביתא. ע"ש. וא"כ קשה כיון דלא יכול למכור עבדי מלוג אפי' לפירות האיך יוצא בשו"ע לאיש דהא אינו ברשותה למכור מכ"ש לשחרר לגמרי וק"פ שלו לא עדיף רק משותפת דהא אשה ג"כ אכלת פירות ולא דמי לשאר קנין פירות ותוס' דחק במס' ב"ב דף הנ"ל למצוא חילוק בין ק"פ דאשה לשאר ק"פ ותמה אני שלא כ"כ בפשיטות מטעם הנ"ל וצ"ע: והנה באמת שיטת ר"י ב"ב דלר"מ ק"פ כק"ג יוצא בשו"ע לאישה ולא סבר כתירץ תוס' דק"פ שלו אינו יכול להפקיע קנין גוף שלה י"ל דסבר כיון דשיחרור מפקיע מ"ש כיון דחל שעה א' שוב לא פקע וה"נ ממיל' יוצא בשו"ע לגמרי כיון דק"פ שלו כק"ג הוי' רק כמו שיעבד אצלה אבל למ"ד דאין שיחרור מפקיע מ"ש בודאי לא יוצא לאיש דלא עדיף מצאן ברזל דלמ"ד דין עמה אינו יוצא בשו"ע לאיש. והנה תוס' במס' ב"ב הקשה שם לשיטת ר"י ב"ב מאי מבי' ראי' תני' כותי' דר"א דנצ"ב יוצאין לאיש דלמא אתי כר"מ ק"פ כק"ג ואפי' עבדי מלוג יוצאין לאיש. ע"ש ובאמת י"ל בפשוט דע"כ הוכיח דלא אתי' כר"מ דק"פ שלו כק"ג דאם לא כן אמי נקט עבדי צאן ברזל לנקוט חידוש יותר עבדי מלוג. וזה נכון ופשוט: השתא שזכינו לזה י"ל קושי' ראשונה הנ"ל דשפיר י"ל דמבי' ראי' כוותי' דברייתא שם ע"כ אתי' דשן ועין בעי גט שיחרור דגמ' שם אזיל לאמימר דסבר במס' כתובות בעל שמכר קרקע לפירות הוי' מכרו מכר וא"כ לאחר תק"א דעשאו ק"פ שלו כק"ג קשה דיוצא בשן ועין לאיש כסברת ר"י ב"ב. רק זה ניחא אם שיחרור דשן ועין אינו יוצא בי חורין בודאי אינו מפקיע מ"ש שלה וא"כ ע"כ מוכח מברייתא דשם אתי' כתנא דסבר בעי גט שיחרור (ועיי' במס' גיטין בפ' השולח דף מ"ב שם תמצא פלוגתא דתנאי בזה ובקידישין דף ק"ד) דאל"כ אמאי לא נקט חידוש יותר עבדי מלוג דיוצאין לאיש דהא סתמא מיירי לאחר תק"א. ולאחר תק"א הוי' יוצאין לאיש. כיון דק"פ כק"ג רק לא גרע קנין גוף מן שיעבד ושיחרור דשו"ע אינו מפקיע מ"ש. ומתורץ קושי' תוס'. ודו"ק: ואל תשיבני דהא מצינו הכא דלאחר תק"א אינו יוצא לאיש. כבר כתבנו דהגמ' דהכא אזיל אליב' דרבא דבעל שמכר קרקע לפירות אינו מכר מכ"ש דאינו יוצא בשו"ע כיון דיש לה ג"כ חלק בקנין פירות שלו דעיקר משום ריווח בית'. ודו"ק: חקרתי למצוא על קושי' תוס' ישוב. דמקשה ל"ל תק"א למ"ד ק"פ כק"ג לפי מה שהעילנו לעיל בשם רמב"ן דהי' צריך להחזיר הדמים למ"ד ק"פ כק"ג ואמרינן טעם לשבח משום דבמיתה פקע קנין פירות שלו. רק אמרינן דזה הוי' ראוי'. והנה איתא במס' ב"ב דף קל"ו אמר אביי מודה רשב"ג אם נתן במתנה ש"מ שאחריך קונה דמתנת ש"מ אינו אלא לאחר מיתה. וכבר קדמו אחריך ופירש רשב"ם דכוונתו הי' באחריך שאם הוא אינו צריך שיהי' לאחריך. ואיתא שם במקומה דהוכיח הגמ' דשכ"מ אינו אלא לאחר מיתה ולא בשעת גמר מיתה מן גט. מתניתין דקתני הרי לך גיטך לאח"מ לא"כ. ופי' רשב"ם אם אמרינן בשעת ג"מ יהי' גט ע"ש (ובאמת צריך לעיין בזה בקידושין דף ס"ח בנכסים שנפלו כשהוא גוסס לשיטת רש"י שם צע"ג סוגי' דהכא) וא"כ זה בודאי ברור דבשעת ג"מ כבר פקע קנין פירות שלו כיון דלא צריך תו לפרוקן כמו דאמרינן גבי אחריך וקנין הלוקח חל בשעת גמר מיתה ומש"ה צריך לתק"א. ודו"ק: בתוס' ד"ה כל לגבי בעלה ודאי מחלה מקשה מן לעיל האיך אמרינן כמה רוצה ליתן בט"ה דהא כל לגבי בעלה ודאי מחלה. וכתב פ"י דמש"ה מסמיך קושי' תוס' לדיבר שלפניו דבל"ז יוכל לומר כיון דהוי לטובת אשה ורצה הבעל לכתוב שטר בשמי' אבל השתא שכתב תוס' דאסר דהוי' כמו אשה בלא כתובתה. ותמוהין דבריו דהא לעיל איירי בנכסי צאן ברזל ובודאי מותר לכתוב בשמי'. אולם י"ל דשפיר מקשה תוס' א"כ מאי הוכיח לעיל ר"א בר אבין אף אנן נמי תנינא וכו' ואס"ד ליכא לתק"א למכור כתובתה לגמתו. דהא למכור כתובת' לגמרי להפקיע ירושתו לא ירצה הבעל לכתוב שטר בשמי' אך בכל זאת י"ל דשפיר הוכיח ר"א ב"א דהנה תוס' הקשה דתזבין כתובתה במעמד שלשתן ותרצו כין דלא ניתן כתובתה לגבות מחיים לא מהני מעמ"ש וכונתם מבוארת בפוסקים כיון דלאו חוב ברור פן ואולי תמות אשה תחלה ולא בא לידי גבי' א"כ לפי ה"א דיכולה לגמרי למכרה אף אם הוא תמות תחלה א"כ שפיר מהני ועמ"ש. ומעמ"ש מהני בע"כ ושפיר מקשה הגמ'. ודו"ק: אולם עיקר נראה לי דשפיר מקשה תוס' דעדים שהוזמו יכולו לומר פן ואולי לא רצה הבעל לתן שטר בשמי' ושפיר מקשה תוס' אך עפ"י הנ"ל מתורץ קושי' הפלא"ה בק"א סי' צ' שהקשה על תירץ תוס' דהא תתן משכנות. עדיין קשה מאי הוכיח ראב"א אס"ד לית' לתק"א תזבין כתובתה לגמרי' בהא אמרינן אפי' יורש מוחל ומבו' בש"ע סימן ס"ז בחו"מ דיורש יכול למחול לעצמו וא"כ ה"נ בעל יוכל לעצמו אם הוא תמות תחלה כיון דהוא יורש. ודלמא לא אתי' כר"מ דדאין דינא דגרמי ומתוך זה הוכיח נגד שיטת תוס' דאף נכסי צ"ב אינו יכולה למחול. כמו בנכסי מלוג ולפי הנ"ל לק"מ דלפי פירו' דתוכל לזבין לגמרי להפקיע ירושתו מהני מעמ"ש ויכולה למכור במע"ש. וזה נכון. אבל בפשוט י"ל מיושב קושי' הפלא"ה דאף דתוס' סברי נגד הרא"ש דצ"ב יכולה למחול היינו לפי האמת דאביי דנכסי צ"ב גרע מוכ"מ דהוי' כמו חיוב בעלמא. אבל לפי ה"א דר"א ב"א דצ"ב דמי' ניכ"מ בודאי אינו יכולה למחול כמו בנכ"מ. ודו"ק: והרהרתי ליישב קושי' תוס' הנ"ל דלא תמחול לבעלה לפי מה דפסקינן בכתובת דף נ"ג דמוכרת כתובתה לאחרי' לא אבדה כתובתה בנין דיכרין אבל מחל כתובתה לבעלה אבדה כתיבת בנין דיכרין. וא"כ תאבד ע"י מחילתה כתובת בנין דיכרין. רק הא דאמרינן הכא דכל לגבי בעלה ודאי מחלה. היינו כיון דאסר לשהות בלי כתובתה ע"כ יכתוב לה כתובה אחרת וא"כ אינו מפסידה אבל לעיל מיירי בצאן ברזל דלא צריך לבעל לכתוב לה כ"א בודאי לא תמחול לבעלה. ודו"ק: אבל אי קשי' הא קשי' לי'. על תירץ תוספ' הנ"ל דהיא