יריעות שלמה יורה דעה חלק א קלז

אות תק"א רק מטעם שיחרור מפקיע מידי' שעבודה ואדרבה ע"ז תירץ סובב והולך אולם לפי גירסת תוס' ורש"י דפליגי בק"פ כק"ג לק"מ דא"כ מ"ט דברייתא אין יוצאין לאשה. נהי דסבר ק"פ כק"ג מ"מ שיחרור מפקיע מ"ש כמו לאחר תק"א דלכ"ע אלים ק"פ כק"ג ואפ"ה מפקיע מ"ש אבל לפי פירש ר"י ב"ב דפליגי בר"א ורבנן דברייתא דאין יוצאין לאשה סבר מטעם עבדו מיוחד לו שפיר קשה דלמא כ"ע אית לי' תק"א רק מטעם שיחרור מפקיע מ"ש והכא דאין יוצאין לאשה משום דבעי מיוחד לו ולכן צ"ל תוס' דלר"א לא שייך תק"א וזה ברור ואמת בכונת תוס' ופלא בעיני על שני מאורת הגדולים הנ"ל ועפ"ז מתורץ ממילא ג"כ מה שהקשה משנה למלך על כסף משנה שם שכתב דטעמא דהרמב"ם דלפי תירץ שלישי דא"י לאשה משום עבדו מיוחד לו. ואנן פסקינן כר"א. ותמה מ"ל דהו"ל בקיצר מדקאמר הגמ' דכ"ע ל"ל תק"א משמע לתק"א אין יוצאין בקיצור לאשה ועפ"י הנ"ל די"ל דאף דאיתא לתק"א אפ"ה שיחרור מפקיע מ"ש רק מש"ה קאמר דליתא דלר"א דבעי עבדו מיוחד לו צריך לתק"א וק"ל: אולם לפי מה שבארנו לעיל דעיקר טעמא דשיחרור מפקיע מ"ש דאיירי בעבדים שנפלו משנתארסה או קודם כיון דיכולה להפקיע ק"פ שלו. מש"ה מפקיע מ"ש לעולם אבל בעבדים שנפלו משניסת אינו מפקיע מ"ש א"כ מתורץ מה שהקשה משנה למלך על הרמב"ם דפסק דאין יוצאין בשו"ע לאשה הא לפי תירץ שני דשיחרור מפקיע מ"ש שפיר י"ל דיוצאין בשו"ע. ועפ"ז ניחא דלדידן דפסקינן כרבותינו בר"פ אשה שנפלו דאף בנכסי' שנפלו קודם שניסת מכרה ונתנה בטל אף להפקיע ק"פ שלו א"כ אינו מפקיע מ"ש. ודו"ק: ובזה ג"כ ניחא לפירושנו הו"ל לריב"ב הו"ל דכ"ע א"ל תק"א וטעמא דברייתא יוצאין לאשה משום דשיחרור מפקיע מ"ש וטעמא דברייתא אין יוצאין לאשה משום עבדו מיוחד. ועפ"ז ניחא. דא"כ דהא דקתני בהך ברייתא יוצאין לאשה ע"כ מיירי בשנפלו משנתארסה או קודם דאל"כ אינו מפקיע מ"ש וא"כ מ"ט דבריית' דאין יוצאין לאשה דל"ל מטעם עבדו מיוחד לו דזה מקרי מיוחד לה. דהא י"ל ג"כ קנין פירות דהא יכולה להפקיע ק"פ שלו וק"ל אבל באמת זה דוחק דבכל זאת לא מקרי עבדו מיוחד לה דהא כ"ז שלא מכרה יש לו פירות ולא מקרי עבדו מיוחד אבל תירץ על הרמב"ם נכון הוא: עוד חדשתי סברה חדשה דהא דאמרינן בגמ' דשחרור מפקיע מ"ש היינו ביוצא בשו"ע לגמרי לחירות ונעשה בן חורין ואינו צריך גט שיחרור א"כ הוי' קדושת גוף וש"מ כתב בפירש כאן כיון דמחויב במצות הוי' קדושת, הגוף וכן איתא בנדרים דף ק"ט דהיום אומר אשתי ולמחר אין את אשתי דלא מהני כיון דהוי ק"ג ושפיר שייך סברת תוס' כיון דחל שעה אחת שוב לא פקע ולא מצינו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד. אבל אם רק יצא לחירות אבל צריך ג"ש ואסר בב"ח בודאי לא הוי כמוכר לאחרים. ואינו מפקיע מ"ש. וסברה זו ברורה ונכונה: ולפ"ז מתורץ קושי' המפרשים העצומה בסוגי' דמקדיש מ"י אשתו לשיטת הרמב"ם שם דקונמת מפקיע מ"ש חל ג"כ על דשלב"ל וכ"כ תוס' בקידושין דף ס"ג א"כ האיך מבי' אביי ראי' דרבי ס' אדם מקנה דשלב"ל מן לוקח עבד ע"מ לשחרר דהא התם שאני כיון דשיחרור מפקיע חל ג"כ על דשלב"ל ועיי' בהפלא"ה בכתובות דף י"א ובדף נ"ט ועפ"ז מתורץ דהנה אבני מילואים הקשה לשיטת הרמב"ם דכתב באם כתב לפנוי' גט ע"מ לכנסה דהיינו לכשאכנסנה שיהי' מגורשת לא מהני מטעם דלא נכתב לשם גירושין. ומקרי שלא לשמה א"כ האיך מהני אם כותב גט שיחרור לכשאקחך הא מקרי שלא לשמה וכבר הקשה כן הרא"ש ביבמות והוכיח באמת מזה למ"ד אמדשלב"ל באמת מהני ע"ש. ותירץ אבני מילואים דהא דצריך גט שיחרור היינו להיות יוצא לחירות ושיהי' מותר בב"ח אבל אינו משועבד לו דעכ"פ לא גרע משטר מכירה כמו אם מכר לאחר כ"כ אם מכר לעצמו (ולדידי נראה ליישב בפשוט דאיירי בשטר הקנאה שקנו מידו דהנה מבואר בהראב"ד בה' עבדים ובי"ד סי' רס"ז סעיף ק"ו דקנין חליפן מהני להוציא לחירות. וא"כ מש"ה מהני אף דלא לשמה. ובזה מתורץ היטב קושי' תוס' שם בקידושין דף ס"ג לשמה בעי' מעכשיו. ועפ"ז ניחא מאוד. דבל"ז הדר' סודר' למרי' דבכל ק"ח בעי מעכשיו ואל תחשב זה לדוחק דאיירי בקנו מידו. דזה מצינו כמה פעמים בשטרי אקניית' או בשקנו מידו. ודו"ק היטב. ולפ"ז דלא יצא ב"ח בשטר זה. כיון דכתב שלא לשמה רק עיקר להוציא לחרות שלא יהי' משועבד לו. ושפיר מוכח דסבר אמדשלב"ל דבזה שיחרור אינו מפקיע מ"ש רק הוי' כמכירה. וזה נכון מאוד: ולפ"ז מתורץ ג"כ קושי' משנה למלך למה פסק הרמב"ם בפשיטות דאינו יוצא בשו"ע לאשה. הא לפי תירץ הגמ' שני דטעמא דשיחרור מפקיע מ"ש שפיר לדידן ג"כ יוצאין לאשה. ועפ"ז ניחא דלדידן דשן ועין בעי גט שיחרור לא שייך בקיצור שיחרור מפקיע מ"ש אולם קשה לפ"ז מאי מקשה הגמ' לימא דרבא תנאי הוא דלמא תנא דברייתא דאין יוצאין לאשה אתי' כתנא דסבר דשן ועין בעי גט שיחרו' ובפשוט י"ל דבעי לאוקמי' כחד תנא. אך קשה ע"ז דהא אם אמרינן אלמוהו לשעבוד' ע"כ מחולקים בסברה ויותר עדיף לאוקמי בפלוגתא. דתנאי. ויש ליישב לפי שיטת הפלא"ה הנ"ל בנכסים שנפלו משנתארסה אף לאחר תק"א אפ"ה אם מכרה לפירות הוי' מכירה קיים כמו קודם תקנה. ותוס' כתבו בכתובות דף נ"ט דמש"ה אלמוהו הכא לשעבודא דבעל אע"ג דהוי' קונם כללי כיון דבעל אוכל פירות וידו עדיפ' מידה. ע"ש וזה תינח בעבדים שנפלו לאחר שנשאת אבל בנכסים שנפלו קודם שניסת אם מכרה לפירו' יכולה להוציא מידו פירות בודאי לא עדיפ' ידו מידה ולא אלמוהו. וא"כ י"ל דלא פליגי תרי תנאים רק ברייתא דיוצאין לאשה מיירי בנכסים שנפלו משניסת. וזה נכון הוא: אך השתא שזכינו לזה מיושב בקיצר הרמב"ם כיון דאנן פסקינן כרבותינו דאף בנכסים שנפלו קודם שניסת מכירתה בטל אלמוהו רבנן לשעבודא) ובאופן אחר יש ליישב קושי' הנ"ל דשפיר פריך הגמ' דהנה תוס' הקשה אם אתי' כר"מ דק"פ כק"ג למה אינו יוצא לבעל בשן ועין. ותרצו דלא אלים כח ק"פ שלו להפקיע ק"ג שלה ואמרתי דזה תינח אם מפקיע קנין גוף שלה. דהיינו שיצא לגמרי לחירות ונעשה ב"ח אבל אם עדיין צריך גט שיחרור א"כ אין מפקיע רק קנין פירות שלו ובפירוש אמרינן כמה פעמים בגיטן דמעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה משום דמקרי עדיין קנין גוף אצל אדונו. ועיי' בתוס' ביבמות ר"פ אלמנה לכה"ג ע"ש ופ"י הקשה לשיטת רבינו ברוך דלמ"ד ק"פ כק"ג מפקיע שיוצא בשו"ע א"כ לאחר תק"א דשוי' ק"פ שלו כק"ג למה אינו יוצא בשו"ע לאיש. וע"כ צ"ל ג"כ כתירץ תוס' דלא אלים ק"פ שלו להפקיע ק"פ וק"ג. וא"כ שפיר מוכח דברייתא דאין יוצא בשו"ע לא לאשה ולא לאיש ע"כ סבר דלא בעי גט שיחרור וק"ל: ועפ"ז י"ל קושי' תוס' כיון דשו"ע ג"כ מפקיע מידי שעבוד א"כ מאי מבי' הגמ' ראי' תני' כותי' דר"א מנכסי' צ"ב דיוצאין לאיש דלמא טעמא דשיחרור