יריעות שלמה יורה דעה חלק א קלט

תתן משכנות או נדר או שבועה שלא תמחול א"כ קשה כה"ג אמאי קתני בברייתא וכן הוא שחבלה בבעלה לא הפסידה כתובתה תזבין כתובתה לאחר והוא יתן ערבון או שבועה שלא ירצה במחילתו. דהא מחילה צריך מדעתו ואין זכין לאדם בע"כ. וצ"ע וחפשתי באו"ת ולא מצאתי שהרגיש בזה וצ"ע: עוד נתקשתי מאוד בתוס' ב"ב דף קל"ט ד"ה התם אינהו דאפסידהו אנפייהו. וז"ל תימא בפר' מי שהי' נשוי' וכו' והשתא האמר הכי דאיהו דאפסיד' אנפשי' דלא הוי' למזבין לאיתתא וכו' וצ"ע מאוד מה מקשה תוס' הא זה כלל הניח מהרש"א שם דמש"ה גבי יובל הניחוהו על ד"ת דיורש כיון דהוי פסידא לתרוויי' וכן גבי אלמנה דאיכא פסידא לתרוויי' הניחוהו על דין תורה להיות יורש. וכן משמע טעם זה מכל פוסקים עיין בש"ך סי' ק"ג בהיפך היכא דליכא פסידא לתרוויי' הניחוהו על דין תור' להיות יורש. והתם נמי נהי דליכא פסידא דלקוחות דאיהו אפסיד' אנפשי' אבל לגבי בעל נמי ליכא פסידא דהא אם לא היה הוא לקח ממנו היה גבה אחריך מבעל כמבואר התם אחריך לקנו בעל לא לקני. וקושי' עצומה על תוס'. וצע"ג: מסוגי' דהכא במס' ב"ב דף קל"ז אמרתי לתרץ דברי רש"י במס' גיטן דף כ"ה ע"א פיר' רש"י על מחזירן זה לזה ביובל. משו' מצות יובל מהדרינן והדר חלקו כדמעיקרא ע"ש משמע בפירש דלא עשאון חלוקה חדשה רק משום מצות יובל מחזירן. ותמהו עליו א"כ מאי מקשה ר' יוסף. אי לאו דאמר ר"י ק"פ כק"ג לא מצא ידיו ורגליו וכו' האיך משכחת דמייתי בכורים ולפי דברי רש"י יש לו קנין גוף לעולם כיון דהדר נוטל שדה כדמעיקרא עיי' בפ"י בסוף פ' השולח שהאריך בזה ונ"ל ליישב זאת בדרך נכון. בהקדים מה שכתב ש"מ על ב"ב. ואעתיק רק שורש הדברים. וז"ל ונ"ל לפי דברי גאונים וי"ל דסבר דהא דקאמר רשב"ג אין לשני אלא מה שמשייר כראשון בלבד משום דאמר נכסי לך לא יתכן אלא משום דק"פ כק"ג הלכך כיון דאמר נכסי לך א"ל דה"ק נכסי לך במתנה גמורה ומה שמשייר ש"פ ומוקמינן לי' ארע' בחזקתו כיון שהוא בגוף נכסים מעתה. דק"פ כק"ג דמי' ורבי סבר ק"פ לכק"ג הלכך מספק' לא מחתנינן לגוף נכסים לדון שיתכווין לתת לו מתנה שלא יהי שני אלא מה שמשייר ראשון וכו' עכ"ל ע"ש. נמצא למידן ממנו דבר חדש אם ק"פ כק"ג יש לו חזקה על גוף קרקע אם יש לו ק"פ אבל אם ק"פ לאו כק"ג לא הוי' חזקה על גוף הקרקע. וא"כ מתורץ היטב דברי רש"י הנ"ל דהא כל טעמא דרש"י דנוטלים כבראשונה היינו כיון דאין ברירה הוא רק ספק דלמא הוא חלק אחיו. והא יש להיות ג"כ שיכול להיות שהוא שלו. וא"כ מספק מוקמינן על חזקתו וכ"כ פ"י טעם זה בפירוש. א"כ זה ניחא לפי אמת דסבר ר' יוחנן ק"פ כק"ג שפיר יש לו חזקה. אבל לפי ה"א דר' יוחנן ס' ק"פ לכק"ג שפיר צריך להחזיר ביובל לגמרי ולחלקם חלוקה חדשה. דאין לו חזקה בקרקע כיון דק"פ לאו כק"ג. וזה נכון מאוד מאוד: והנה עפ"י סברה הנ"ל דבמה שעשאו אושא תקנה שיהי' ק"פ דבעל כק"ג בזה ליכא חילוק בין איכא פסידא לאחרינא או לא. רק הא דמקשה הגמ' שם מר' יוסי ב"ח קושי' הגמ' הכא קאי אמאי מוציא מיד לקוחות בחנם. הי"ל לשלם דמיו. וע"כ דשוי' כלוקח. וע"ז מתרץ הגמ' דלקוחות אפסיד' אנפשי'. ולפ"ז י"ל קושי' תוס' גופי' מן נחבל דהא התם איכא פסידא לאחרינא ועפ"ז ניחא דלמזבין נכ"מ לא מצי יכול דק"פ כק"ג רק עכ"פ היה משלם הבעל דאי נחבל אף אם מתה אשה רק כבר בארנו לעיל דזה מקרי ראוי' רק בע"ח גובה מן ראוי'. והנה הש"ך כתב בסי' ק"ד ליישב קושי' הפוסקים מן ירושלמי דכתיב כרמו פרט לראוי'. ותירץ דהתם גלי קרא גבי מזיק דאין גובה מראוי' ולפ"ז גבי מזיק לכ"ע אינו גובה מן ראוי' וא"כ אינו גובה נחבל דמי חבלתו מן נכ"מ. ודוק [ועיי' בקצהח"ש סי' תכ"ד שתירץ קושי' תוס' הנ"ל עפ"י דין שומא הדר' לעולם. אבל דבריו תמוהים הם למעיין שם] אבל באופן אחר יותר נאות י"ל קושי' תוס' עפ"י דברים הנ"ל דכבר בארנו לעיל דכל הפוסקים כתבו דהא דב"ח גובה מן ראוי' היינו מן יורשים דמלוה ע"פ גובה מיורשים. וכדאית' בסוגי' דאקני אף אם דאקני לא משתעב' אפ"ה גובה מיורשים למ"ד מלוה ע"פ גובה מיורשים. ולפ"ז לרב ושמואל דסברי מלוה ע"פ אינו גובה מיורשיה ממילא ב"ח אינו גובה מראוי' וכן אמרינן במס' ב"ב אם דאקני לא משתעבד ומלוה ע"פ אינו גובה. מיורשים אף מדאקני און גובה מן יורשים וכ"כ ראוי' לכ"ע דהא ראוי' אינו משתעבד כיון דלא בא בחיי הלוה ברשותו. וכבר בארנו לעיל זאת וזה פשוט בפוסקים [וא"כ לרב ושמואל לא צריך כלל לחילוק הגמ' היכא דאיכא פסידא לאחרינא או לא. רק יש לומר דלעולם בעל לא הוי' לוקח ומש"ה גובה אלמנה מנכסיו. אף אם נשאת] ובזה לא שייך ראוי' דהא כבר חל חיוב עליו קודם שנשאת בעוד שהיה נכסים ברשותה (רק דעשאו ק"פ של בעל כק"ג שלא יכולה למכרה והא דמוצי' מיד לקוחות בלא דמים כיון דהוי' ראוי' ומלוה ע"פ אינו גובה מן יורשים. וא"כ הגמ' דב"ק דשם קאי אליבא דרב דהא ר"פ ור"ה דאתא מבי רב וא"כ שפיר הוכיח לתק"א ושפיר לא יוכל למזבין לנחבל וגם נחבל אינו גובה דמיו אם מתה אשה וזה נכון מאוד: והנה עפ"י הנ"ל לפי' ר"י ב"ב י"ל דלא אלמוהו רבנן לשעבוד' דבעל רק הא דקתני בברייתא אינו יוצא לאשה משום דבעי עבדו מיוחד לה. מתורץ ממילא היטב קושי' תוס' בכתובת דף נ"ט על רבא דקאמר ביבמות קני מיתנ' וע"כ דסבר בקונם כלל לא אלמוהו והקשו דהא חזינן דהכא אלמוהו לשעבודא דבעל אף בקונם כללי דהא שיחרור קונם כללי. ועפ"ז ניחא דרבא סבר כתירץ בתרא דטעמא משום דבעי מיוחד לו. וק"ל. אולם אף לפי פירושנו הנ"ל דפרשנו לעיל דבק"פ כק"ג פליגי דמאן דס' אינו יוצא לאשה ולאיש דסבר' כר' יוסי דמסופק אם ק"פ כק"ג ומספק אינו יוצא. ועבד לא הוי' מוחזק כיון דבקנס לא מהני תפיסה. ג"כ י"ל קושי' תוס' הנ"ל דכבר אמרנו לעיל סברה נכונה וברורה למ"ד דבעי גט שיחרור רק יוצא לחירות מעבדות בודאי שו"ע אינ מפקיע מ"ש דזה לא הוי' קדושת הגוף. [ומצאתי בהרמב"ם על גטין ד' ל"ח ד"ה לדמי לא קאמר כתב בפירוש דשני קנינם יש בעבד קנין ממון דהיינו למעשה ידי וק"ג דהיינו להוצי' לבן חורין כמו קנין דאשה ע"ש] רק הקשנו א"כ מאי קאמר לימא דרבא תנאי דלמא תנא דברייתא דא"י ואשה סבר כתנאי דבעי גט שיחרור רק תרצנו כיון דאיירי בתר תק"א א"כ עשאו ק"פ שלו כק"ג וקשה נימא דיוצא לאיש כמו גבי יום או יומים. וצ"ל כתירץ תוס' דק"פ לא אלים להפקיע ק"ג שלה, וזה ניחא אי לא בעי גט שיחרור אבל אי בעי גט שיחרור אינו מפקיע בשו"ע קנין גוף שלה וע"כ סבר האי תנא דלא בעי גט שיחרור וא"כ זה ניחא לפי תירץ זה דאית לי' תק"א אבל לתירץ בתר' דכ"ע ל"ל תק"א או דמיירי קודם תקנה רק טעמא דא"י לא לאיש ולא לאשה משום דמספק' אם ק"פ כק"ג או לא. ומספק א' לכל אחד לא לאיש ולא לאשה. שפיר י"ל מש"ה שיחרור אינו מפקיע מ"ש דסבר כהלכתא דבעי גט שיחרור אבל לעולם לא אמרינן אלמוהו וזה נכון הוא: