יריעות שלמה יורה דעה חלק א קלה

ליכא למ"ד דסבר ק"פ כק"ג דהא אם מכרה שדה מוציא' מבעל פירות. ואינו אוכל פירות. אע"ג דלכתחילה לא תמכור מ"מ כיון דחזינן דאם מכרה קיים אף להוציא מבעל פירות חזינן דלא אלים ק"פ שלו. כמובן. ושפיר קשה א"כ לזבין בט"ה לאחר גירושין או לאחר שתמות עלה והיינו דמסיים אלא דלית לה נכסים שנפלו משנתארסה או קודם. ה"נ דלית לה נכסים שנפלו משניסת כמו דצ"ל דלא הי' לה נכסים משנתארסה כ"כ יוכל לומר דלא נפלו לה משניסת ג"כ ומיושב היטב דקדוק מה דמסיים ה"נ דלית לה. ולפ"ז שפיר כתב רש"י במתניתין דיש לה נכסים מלוג. דלפי אמת דאיתא לתק"א שפיר יש לומר דיש לה נכסים שנפלו משניסת. ואפ"ה לא מצי למזבין בט"ה דאתי כר"מ דסבר ק"פ כק"ג דמי'. והוי' דשלב"ל. (ואף לר"מ ל"ק כיון דלא הוי' עביד' דאתא) וזה נכון מאוד בדברי רש"י. ודו"ק היטב. כי כפתור ופרח הוא: אולם ראיתי בהפלא"ה על כתובות בק"א בסוף סימן צ' שהקשה מאי קאמר ר"ה דאיתא לתק"א מן פגיעתן רעה דעדיי' קשה תזבין לנ"מ שנפלו משנתארס' או קודם אף דאיתא לתק"א היינו שלא מצי למזבין לגמרי הגוף שלא יהי' הבעל יורש. אבל תזבין עכ"פ השדה לפירות כיון דבדיעבד אם מכרה ונתנה קיים. והוכיח מזה כיון דלכתחילה לא תמכור אינן כופין ב"ד למכור לצורך נחבל. ומתניתן דלימא דאתי' כרבותינו בר"פ אשה שנפלו זה בודאי דוחק כ"כ הפלא"ה שם ע"ש. והנה מה שכתב בפשיטות בנכסים שנפלו משנתארסה אף דאיתא לתק"א היינו שלא למכור גוף לעולם אבל שדה לפירות תוכל למכור דהיינו בדיעבד אם מכרה קיים דהיינו כמו קודם תק"א דבחיי' לא עשאו אושא תקנה. אינן נראה לי דבריו בזה דאף תוס' כתבו דעשאו תק"א בכותב דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותייך דבזה בודאי יכולה למוכרה שדה לפירות כיון דסילק נפשי' וא"כ לכאורה י"ל ג"כ בזה דלא עשאו אושא תקנה רק על הגוף ולא על הפירות בחייו. אמנם בכלן זאת בודאי לא תוכל למכור כיון דעשאו אושא תקנה שגוף שלו ופירות ג"כ שלו מכבר א"כ האיך תוכל למכור שדה לפירות אטו קודם תקנה בנכסים שנפלו משנתארס' אם מכרה הפירות יהי' מכרה קיים. זה בודאי אינו. רק דוקא אם מכרה הגוף ממילא חל ג"כ על הפירות דלא אלים קנין הפירות שלו ומפקיע מכירתה. אבל לבתר תק"א דגוף אינו ברשות' ממילא אינו יכולה למכור שדה לפירות דזה הוי ממש כמו מכרה פירות עצמן כנלע"ד פשוט ושוב אחר חיפש בספרים בדין זה מצאתי און לי בס' ש"מ בר"פ הכותב שכתב שם על מתניתן א"כ למה כתב דו"ד יכול שאם מכרה ונתנה קיים. וכתב בז"ל אבל השתא דקי"ל דאיתא לתק"א ליכא לפרושי הכי שאם מכרה ונתנה קיים לפירות ולא לגופא של קרקע דהא לא אפשר כיון דלאו ברשותי' למזבין גופא של קרקע. ופירות נמי הוי' דבעל לאו כל כמיני' למזבין וכו' אבל אי ליתא לתק"א א"ל הכי דכי מזבין גופי' של קרקע שיהי' מכור לגמרי ואפי' לפירות. עכ"ל ע"ש חזינן בפירוש כסברת הנ"ל דממש הוא דמינן הנ"ל ודו"ק: ובאמת לפי שיטת הפלא"ה הנ"ל דאף לבתר תק"א מצי למזבין נכסים שנפלו משנתארסה לפירות דבדיעבד אם מכרה ונתנה קיים. מובן היטב סוגי' דלקמן גבי שן ועין דלכאורה מוקשה טובא חדא על ברייתא דיוצא בשן ועין לאשה נהי דק"פ לאו כק"ג דמי' ואיירי קודם תקנה אמאי יוצא בשן דהא לא תוכל למכור השדה לגמרי מהיום להוצי' מבעל פירות רק גוף מהיום וא"כ אמאי מפקיע שו"ע קנין פירות שלו. ועוד קשה מה שהקשה פ"י לקמן על תירץ הגמ' אב"ע לאחר תקנה וכדרבא דשיחרור מפקיע מ"ש האיך דמי להדדי הא תוס' כתב לקמן דעיקר טעמא דשיחרור מפקיע מ"ש כיון דחל פעם א' שוב לא פקע דלא מצינו עבד משתחרור חוזר ומשתעבד וזה לא שייך הכא דהא מיד אינו משוחרר כיון דמשועבד לפירות שלו. ועפ"ז ניחא הכל. דהא כבר קדמנו לעיל בשם תוס' בר"פ אשה דהוכיח דתק"א הי' אף בנכסים שנפלו משנתארסה דאל"כ לתרץ הגמ' ברייתא דקתני יוצאי' בשו"ע לאשה מיירי בנכסים שנפלו לה משנתארסה. ע"ש. וא"כ מתורץ קושי' ראשונה הנ"ל כיון דמתרץ הגמ' דאיירי ברייתא קודם תקנה א"כ שפיר יוצא בשו"ע לאשה דאיירי בנכסים שנפלו לה משנתארסה א"כ בדיעבד אם מכרה ונתנה קיים מיד להוצי' מידו הפירות ומש"ה יוצא לאשה וקושי' של פ"י הנ"ל ג"כ מתורץ לפי שיטת הפלא"ה הנ"ל כיון דלא עשאו אושא תקנה רק לאחר שתמות בעל מוצי' שגוף שלו אבל אם מכרה עבדה לפירות מהני בדיעבד א"כ שפיר שייך כיון דחל שעה אחת שוב לא פקע דהא ליומ' משוחרר וכיון דחל שעה א' שוב לא פקע ומש"ה יוצא לגמרי בשו"ע והוי' ממש כמו משחררו הלוה עבדו אפותיקי למלוה דמהני. דהא הכא ג"כ הגוף העבד רק משועבד לבעל וזה ברור ונכון: אולם קשה לפ"ז בתירץ שלישי אב"ע דל"ל תק"א ובק"פ כק"ג פליגי דע"כ מיירי בעבדים שנפלו משניסת דאל"כ לכ"ע ק"פ לאו כק"ג. וא"כ שפיר קשה אמאי יוצא בשו"ע לאשה. דהא הוא מפקיע קנין פירות שלו. אולם מכאן ראי' לגרסת רבינו יצחק. דבדר"א ורבנן פליגי דבעי עבדו מיוחד לו. וא"כ שפיר י"ל אף בנכסי' שנפל לה משנתארסה אפ"ה סבר ברייתא דאינו יוצא בשו"ע לא לבעל ולא לאשה דבעי עבדו מיוחד לה. וז"א מיוחד לה דהא' כ"ז שלא מכרה אוכל הבעל פירות. ובלא"ה מוכח לפי תוס' בר"פ אשה שנפלו הנ"ל כשיטת רבינו ב"ב הנ"ל דאל"כ עדיין קשה קושי' תוס' בתירץ שלישי דמתרץ אב"ע דכ"ע דל"ל תק"א ובק"פ כק"ג פליגי דלמ' לא פליגי וכ"ע סברי ק"פ כק"ג רק מיירי בנכסי' שנפלו לה משנתארסה וברייתא ראשונה מיירי בנכסים שנפלו משניסת אלא ע"כ דלא גרסינן בק"פ כק"ג פליגי רק כ"ע סברי דלאו כק"ג וטעמא דברייתא דלא לאיש ולא לאשה מטעם עבדו מיוחד לה ושפיר צ"ל ברייתא לאשה ולא לאיש לא סברי כר"א דאף בעבדים שנפלו קודם משניס' לא הוי' עבדו מיוחד לה ודו"ק: אך בכל זאת עיקר נראה לי. דלא כשיטת הפלא"ה הנ"ל כמו שכתבנו ובארנו לעיל כיון דעשאו תק"א שיהי' הגוף אינו ביכלתה למכור ופירוש לחוד ולא יכולה למכור אף בנכסים שנפלו משנתארסה וק"ל: והנה מה שתרצתי לעיל דברי רש"י עדיין צריך לבאר מאי בעי דבר רש"י במתניתן לפרש דאיירי דאית לה נכסים שנפלו לה משניסת. אך כד דייקת נראה לי דהוכיח רש"י מלשון מתניתין דקתני פגיעתן רעה. החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין. משמע בפירש אף שחבל אחד באשה. אפ"ה אם היא חבלה אח"כ באחרים פטורה וקמשלם האיש לה דמי חבלה. רק מבואר במתניתין בר"פ מ"א במס' כתובת דדמי חבלה ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות כשאר נכ"מ. וכן מבואר בש"ע א"ע סי' פ"ג ע"ש א"כ עכ"פ משמע דיש לה נכ"מ. ומש"ה צריך רש"י לפרש דיש לה נכ"מ רק לא יוכל למכור מטעם דשלב"ל דאתי כמ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי: אולם בפשוט יש לישב דברי רש"י הנ"ל לפי מה שכתב תוס' לקמן בסוגי' בפירש לר"א דבעי עבדו מיוחד לו ואיש ואשה שמכרו בנכ"מ לא עשאו כלום אפי' אם מכרה אינו מכירה אף לאחר שנתגרשה כיון דהוי' דשא"ש ע"ש בתוס'. וא"כ י"ל דאתי מתניתן כר"א ומש"ה לא צריך למכרה בט"ה ולעולם דיש לה נכ"מ. והא דקאמר