יריעות שלמה יורה דעה חלק א קלד

וא"כ מתורץ קושי' תוס' מש"ה לא מהדר אפי' בחיים וכן דק"פ כק"ג ואינה ברשותה למכור ומש"ה לא יוכל להיות ג"כ להדר ללוה. ואפשר דתוס' הקשה דעכ"פ יהי' הדר גוף מחיים ופירות לאח"מ (אך לפי מה שכתב קצהח"ש דשומא צריך קנין חדש ולא מהדר למ"ד ק"פ כק"ג ניחא) אולם זאת כונתו ליישב מה שנתקשתי מאוד לפי מה שהקשה תוס' מן נחבל דגבי נחבל הוי' פסידא דאחרינא דהיינו פסידא דנחבל ותרצו דהמ"ל ולטעמיך (ועיי' בש"ך בחשן משפט סי' שפ"ח ע"ק ט"ו גבי מסר כתב שם דשני תרוצם של תוס' הוי' ספיקא דדינא ע"ש) ולדידי נפלא טובא א"כ האין מצינו ידינו בסוגיא דידן גבי שן ועין דמתרץ הגמ' כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה וכן בתירץ שני' אב"ע דכ"ע ל"ל תק"א משמע בפירש דאם איתא לתקנת אושא לא ימצא בשן ועין לאשה. וקשה הא הוי' פסידא לעבד'. ובזה ג"כ לא שייך אפסיד' נפשי' כמו גבי נחבל (והיכא דאיכא פסידא לאחרינא לא שוי' רבנן כלוקח. ואמאי אינו ביוצא ישן ועין לאשה. דהא כל טעמא דאינו יוצא בשן ועין לאשה משום דאלמוהו רבנן לשוי' כלוקח. והא היכא דאיכא פסידא לאחרינא לא שוי' רבנן כלוקח והניחו על דין תורה. ואמאי א"י בשו"ע. ולפע"ד צע"ג: אולם עפ"י דברים הנ"ל ניחא דודאי הא דשוי' רבנן שיהי' ק"פ כק"ג בודאי לא חילקו אף היכא דאיכא פסידא לאחרינא רק הוא דשוי' רבנן כלוקח גמור דאינו צריך לשלם אפי' הדמים. בזה אמרו רבנן היכא דאיכא פסידא לאחרינא שאינו כלוקח ולפ"ז ה"ט דא"י בשו"ע לאשה כיון דק"פ כק"ג שוי' רבנן אף היכא דאיכא פסידא לאחרינא וזה נכון: ועתה אבוא לבאר שיטת רש"י הנ"ל במתניתין וגם הדיקדק שדקדקנו לעיל דהנה פ"י הקשה מאי קאמר ר"פ ור"ה ב"י ואס"ד ליתא לתק"א תזבין לנכסי מלוג לגמרי דלמא אתי' כר"מ דסבר ק"פ כק"ג דמי וא"כ אינו יכולה למוכרה אף קודם תק"א ותירץ בדוחק ועפ"י שבארנו לעיל בשם הרמב"ן ניחא דהא ר"פ ור"ה בר"י סברי דא"א לתק"א לא יוכל למזבין לנכסי מלוג דמי פתי יסור הנה שיזבין דלמא היא תמות ברישא. אבל אם לית' לתק"א אף למ"ד ק"פ כק"ג צריך לשלם לו דמי מקח. וא"כ כל אחד יקח נכסי מלוג דבממ"נ אם הוא ימות ברישא או יגרשה יהי' נכסי' שלו. ואם הוא תמות ברישא עכ"פ מגיע לו דמיו לחזרה דמלוה גובה מן יורשים וא"כ אינו מגיע לו הפסד. ושפיר הקשה אי לית' לתק"א תזבין לנ"מ אף למ"ד ק"פ כק"ג ודו"ק: אולם אי קשי' הא קשי' דהנה פ"י הקשה עוד מאי מקשה הגמ' תזבין לנ"מ בט"ה הא א"א מקנה דבר שאינו ברשותו וכיון דהשתא ליתא ברשותו מי איכא מידי דהשתא ל"ק ולקמי' קדיש. כמו דאמר הגמ' בכתובות גבי הקדישו ידיך לעושיהם כת"ק ובאמת לק"מ אדרבה ממקום דמותיב משם מיפרך קושיתו דהא אמרינן שם שאני קונמת דמפקיע משועבוד' ומקשה א"ה נקדשו מהשת'. ומתרץ אלמוה רבנן לשעבודא דבעל. ומקשן הפוסקי' א"כ עדיי' מקרי דשלב"ל כיון דהשתא ל"ק מכח אלמוהו. ומתרץ הר"ן בנדרים וכמעט כל הפוסקים. וכן תירץ מהרש"א שם כיון דהשתא לא קדיש רק מכח אלמוהו לא מקרי דשלב"ל. ע"ש וה"נ הכא כיון דמצד הדין מצי להקנות לו נכ"מ לגמרי. גוף מהיום. רק מכח תק"א דאלמוהו. א"כ לא מקרי דשלב"ל לקנות ולמכור לאחר גירשון. וזה פשוט אולם לפי הנ"ל קושי' במקומה עומדת דלא אתי' כמ"ד ק"פ כק"ג דמי' וא"כ מצד הדין לא מצי להקנות ולמכור מהיום וא"כ הוי' שפיר דשלב"ל. והאיך מצי למכור נכ"מ וא"כ קשה דלמא לעולם ליתא לתק"א רק אפ"ה לא מצי למזבין לנכ"מ מטעם דהוי' דשלב"ל כיון דק"פ כק"ג וא"כ מה"ט יקנה נכב"מ כיון דאף אם הוא ימות ברישא או יהי' נתגרשה ג"כ לא יהי' קנין אך אם לית' לתק"א בכל זאת שפיר מקשה הגמ' דאף את"ל ק"פ בק"ג דאתי כר"מ עכ"פ אמאי קתני במתניתין פגיעתן רעה. נתגרשה אשה חיובן לשלם משמע בפירש דאם מתה האשה מפסיד הנחבל. ואמאי אף אם ק"פ כק"ג מכל זאת יורש מי הוי' ומלוה טורף ממנו כמו שכתב הרמב"ן הנ"ל. ושפיר מוכח דאיתא לתק"א (ועיי' בפ"י שכתב ג"כ בדרך זה דהקשה מאי מקשה הגמ' תזבין לנ"מ לגמרי דאם תזבין לגמרי יהי פירות של דמים שלו וילקח בהן קרקע. ותירץ דעכ"פ קשה אמאי פגיעתן רעה אף אם מתה אשה בחיי' יגבה נחבל מדמים חללו ע"ש) אולם על קושי' שני קשה דמאי מקשה ולטעמיך דאיתא לתק"א תזבין לנ"מ בט"ה דלמא אתי כר"מ דסבר ק"פ כק"ג וא"כ אינו יכולה למוכרה בט"ה כיון דהוי' דשלב"ל דלמ"ד ק"פ כק"ג הוא מדינא אינו יכולה למוכרה מהשתא. ואי איכא מידי' דהשתא ל"ק וכו'. ובאמת רציתי לומר בפשוט דאם אתי' כר"מ דסבר ק"פ כק"ג א"כ שפיר קשה למכרה בט"ה דהא ר"מ סבר אמדשלב"ל. אך הא לית' אימת דאמר ר"מ דמקנה דשלב"ל בעבידא דאתא. אבל הכא לא דעבידא דאתא דדמי יימר דהא ימות ברישא דלמא דהוא מיית ברישא ורציתי לומר דרך חידד דהיינו דנקט ר"פ ור"ה מבי רב אמאי נקט מבי' רב. ועפ"ז ניחא דהנה רב סבר בפרק אע"פ דף נ"ט מותר לאח"מ קדוש. והקשה תוס' דלא הוי' עבידא דאתא דמי ימר דהיא מיית ברישא ותירצו דתוס' דהיכא דאיכא חד מי יימר חשיב עבידא דאתא ע"ש וא"כ כמו דרב סבר אליבא דר"מ דמותר לאח"מ קדוש אע"ג דאיכ' מי יימר דהוא מיית ברישא אפ"ה אדם מקדיש דשלב"ל ה"נ הכא באיפוך חשיב עביד' דאתא והוי' מקח לאחר גירושין או לאחר שתמות בעלה. והיינו דקאמרי דאתא מבי רב ויש ליישב זה ג"כ רש"י הנ"ל דרש"י קאי ג"כ לר' אדא בר אהבה דהא ר"מ קאמר שם מותר מחיים קדוש ובמעלה לה מעה ע"ש. אבל היכא דאיכא מי יימר סבר ר"מ אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולאחר שתמות בעליך כבר תירץ תוס' שם בכתובות דמיירי בגוססת (אבל לרב דסבר מותר לאח"מ א"ל דמיירי בגוסס כדכתבתי שם) ושפיר לא יוכל למכור בט"ה ודו"ק היטב. כן אמרתי בחידוד: אולם יש ליישב דשפיר מקשה הגמ' תזבין לנכ"מ בט"ה דהנה אמרתי בפשוט לתרץ קושי' תוס' למה צריכין לתק"א למ"ד ק"פ כק"ג לפי מה שהוכיח תוס' בר"פ אשה שנפלו ע"ב ד"ה אף לתנא דמתניתן דנכסי' שנפלו משנתארסה או קודם אירוסין. מכרה ונתנה קיים אף לאחר נישואין דהיינו אף בחיים אף להוצי' מידו הפירות והוכיחו תוס' מגמ' דהכא דמקשה תרי ברייתות הדדי. דקאמר אין יוצאין בשו"ע לא לאיש ולא לאשה דלמא בריית' דלא לאשה מיירי בנכסים שנפלו מנשואין וברייתא דקתני יוצאין בשו"ע לאשה מיירי בנכסים שנפלו משנתארסה אלא ע"כ מוכח דלתק"א אף בנכסים שנפלו משנתארס' מכרה ונתנה בטל ע"ש ולפ"ז שפיר צריכין לתק"א לנכסי' שנפלו משנתארסה דבזה ל"ל ק"פ כק"ג דהא בדיעבד אם מכרה שדה מוציאה אף פירות מבעל א"כ חזינן דלא אלים קנין פירות שלו שיהי' כק"ג. זה פשוט נכון: ולפ"ז מיושב היטב סוגי' הגמ' דהיינו דמקשה הגמ' ולטעמיך דאיתא לתק"א תזבין לנכסי מלוג בט"ה דהיינו לנכסים שנפלו משנתארס' או קודם אירוסין נהי דאיתא לתק"א אף לנכסים שנפלו משנתארסה עכ"פ תזבין בט"ה ואין לומר דהוי' דשלב"ל דהא אינו רק מכח אלמוהו כנ"ל. וא"ל דאתי כמ"ד כק"ג ז"א דבנכסים שנפלו מנתארס'