יריעות שלמה יורה דעה חלק א יב

איסורא לרבי ול"ב ואסור זוז"ג. ומיושבים דברי תוס' היטב הדק. ודו"ק: ועפ"ז דלרבי הוי אבוקה איסור בעין ולא קלי איסורא מובנים דברי תוס' במס' ע"ז דף ס"ו ד"ה אמר רבא דשם מקשין תוס' גבי תנור שהסיקו בכמון של תרומה נימ' יש שבח עצים בפת והקשה לחם סתרים שם מאי מקשין דלמא איירי בתנור גרוף דלכ"ע מותר אך נלפע"ד דלכוונה הזאת ציינו תוס' שם קושייתם על רבא דלכאור' קשה למה הקשה תוס' דווקא על רבא דקאמר מנא אמינא. אולם ניחא דרבא פשיט שם ממתני' דריחא לאו מילתא ואביי השיב התם מקלי קלי איסורא [ופירש הש"ך ב"ד סי' ק"ז בפירש דאיירי בתנור גרוף] וע"כ רבא דפשוט סבר דמתני' מיירי אף באבוקה כנגדו דעדיין איסור בתוכו כשאפה הפת אפ"ה ריח' לאו מילתא ושפיר מקשה תוס' נימא יש שבח עצים בפת וזה ברור לפע"ד: והא דלא תרצו תוס' שם דמותר מטעם זוז"ג התם קאי תוס' בשיטת הר"ן ושארי פוסקים דיש שבח עצים עדיף מזוז"ג וכדכ' שער המלך. וק"ל: ועפ"ז יובן היטב דברי טור בי"ד סי' קמ"ב בה' ע"א כ' נטל ממנו עצים והסיק בהן התנור חדש יותץ שנגמר באישור. ואח"כ כ' דאם אין אבוקה כנגדו הפת מותרת מטעם זוז"ג. וא"כ קשה אמאי תנור יותץ. ועיין בפ"י שתירץ דטור סבר דתנור חשיב כמו לכתחילה. וכוונתו דל"ק ע"ז ממה שכ' טור בעצמו אח"כ ומ"מ תנור חד שהסיקו בע"א מותר לכתחילה לאפות בי ע"י היסק בעצי היתר דחשיב דיעבד. דהתם מיירי בשארי עצי איסור ע"ש אבל זאת דוחק דכתב בעצמו דחשיב כמו דיעבד. וא"כ ליכא חילוק בין ע"ז לשאר איסורין. אבל לפע"ד יבואר דברי טור על נכון. דש"ך בסי' הנ"ל הקשה עוד על טור אמאי איסר הטור דווקא באבוקה כנגדו דהא בע"ז אף אפר אסור וכמו דיש שבח עצים בפת כ"כ יש שבח גחלים בפת ולפי הנ"ל ניחא מאוד דטור באמת סבר כשיטת תוס' דכאן דאף בעצי איסור בתנור ישן שייך זוז"ג ולא כשיטת הר"ן רק הא דאוסר בע"ז זוז"ג היינו מטעם דע"ז אפי' באלף לא בטיל ומטעם לא ידבק בידך מאומה וכ"כ מג"א בסי' תמ"ה ע"ש רק סבר כמו בדשיל"מ בטל היכא דקלי איסורא כן בע"ז אף דלא בטל אבל היכא דקלי איסורא בטל וא"כ באין אבוקה כנגדו שפיר מותר מטעם זוז"ג כיון דקלי איסורא. אבל באבוקה כנגדו דחשיב איסור בעין שפיר אסור זוז"ג מטעם דע"ז לא בטל. ולפ"ז שפיר כ' הטור תנור יותץ כיון דחשיב איסור בעין דהא תנור הוי איסור בעין ושפיר אמרינן יותץ. והרמ"ה דפליג וסבר אף באין אבוקה כנגדו אסיר היינו מטעם דיש שבח עצים עדיף מזוז"ג כשיטת הר"ן ומיושבים דברי טור היטב ודו"ק: ועתה נבוא לבאר דברי מג"א בסי' תק"ז הנ"ל שהקשה לשיטת הב"ח בעצים שנשרו מן הדקל דמותר דווקא לאחר ביעורן אבל בשעת ביעורן אסור. א"כ אמאי מיתר להסיק בהן בי"ט דהא אינו יוכל להנות מהן מתחילת ביעורן וכמו שכ' תוס' לעיל דף ה' דמש"ה אסור להסיק חמץ בי"ט כיון דאינו יכול להנות מתחלת ביעורן. ותירץ דווקא להאיר בהן אסור. אבל להתחמם כנגדו דהנאה בא לו מן החום וכבר כלה איסור ע"ש. ולכאור' יפלא דהא אנן פסקינן אבוקה כנגדו בא מן בעין והוי איסור בעין. אך באמת דבריו כנים הם וכבר מבואר דבריו בתוס' לקמן דף ע"ה שמקשין אמאי אסור באבוקה כנגדו כמו בתנור גרוף מיתר דחום מיתר כ"כ באבוקה כנגדו עכ"פ נאפה רק בחום. ופירש מהרש"א ומהרש"ל דהא לא נאפה בתוך אבוקה רק מכח חום נאפה. ותירץ ר"י דאבוקה כנגדו הוי רק איסור דרבנן. והיינו מטעם החום כבר מותר וכן המה דברי מ"א הנ"ל (אבל בכל זאת צ"ע דברי מ"א דלעיל סותם בסי' תמ"ה כדעת תוס' דאבוקה אסור מדאוריית') דכבר קלי איסורא כיון דהנאת חימום והנאת אפי' בא מן חום וזה כבר קלי רק לרבי. ולדידן אסור מדרבנן אבל לא מדאורייתא. ובזה מיושב קושי' שער המלך בפ"ג מהל' חו"מ שהקשה על דברי תוס' הנ"ל דאבוקה כנגדו אסור רק מדרבנן מגמ' דהכא דמקשה אלא עצים דאיסור' לרבנן היכא משכחת לי' וזה קאי על דאורייתא דמדרבנן אסור אף לרבנן לכתחילה. וכן פשט רש"י לעיל ד"ה דקאי על דאורייתא וא"כ ק' מאי מקשה דווקא לרבנן הא אף לרבי מותר מדאורייתא לשיטת תוס' הנ"ל ולכאורה קושי' עצומה היא ושער המלך מיישב בדוחק ועוד הקשה שער המלך דלקמן כתבו בשם ר"י דאבוקה אסור רק מדרבנן ולעיל תוס' דף כ"ב ע"ב ד"ה מנין שלא יצבע כתב ר"י דלמ"ד אין שבח עצים בפת וכו' משמע למ"ד יש שבח עצים בפת אסור מדאורייתא אף בערלה דהוא מן נשרפין. אולם לפי סברת מג"א הכל ניחא דהא דכתבו תוס' לקמן דאבוקה אסור רק מדרבנן היינו מכח קושייתם כמו בתנור גרוף מותר דחום מותר כ"כ באבוקה כנגדו דנאפה ג"כ רק מחום וחום מותר אבל להאיר בהן אסיר מדאורייתא דנהנה מן אור עצמו ולרבי אבוקה ואור הוי איסור בעין. ושפיר אסור מדאו' וא"כ לרבי לא קשה עצים דאיסורא היכא משכחת. דמשכחת בעצים דאיסורא דאסיר להאיר בהן כמו עצים דמשחן דבזה לרבי אסיר מדאורייתא. אבל לרבנן דסברי אבוקה בא מן גחלת אף להאיר בהן מותר מדאוריתא ולעיל דף כ"ז הנ"ל קאי תוס' ג"כ לענין הדלקה וזה אסור מדאורייתא למ"ד יש שבח עצים בפת כנ"ל וזה נלפע"ד ברור ונכון בכוונת תוס'. ודו"ק: ולפי סברת תוספת הנ"ל דאבוקה כנגדו אסור רק מדרבנן מובן ג"כ דברי טור הנ"ל מה שכ' ברישא תנור חדש יותץ ואח"כ כ' ומ"מ תנור חדש שהסיקו בעצי איסור מיתר להסיק בעצי היתר. דבאמת סברת טור ותוס' שפירשו דמקרי דיעבד כיון דצריך להתיץ התנור. קשה דזאת לא מצינו לעשות לכתחילה זוז"ג דהא עדיין לא הסיק בעצי היתר ועוד ראיתי שהקשה בס' זכרון יוסף בסוף הספר בשם חתנו מ"ש מקדיר' שאינו בת יומא דנט"ל אסור רק לכתחילה ואפ"ה אסרינן הקדירה אע"ג דמכח זה צריך להתיץ קדירה. ובאמת הבעל המאור כ' כאן טעם משום דהוי הפסד מרובה להתיץ התנור. אבל זה דוחק. ולכן ס' טור דמש"ה מותר. דהא כל טעם דזוז"ג אסור לכתחילה היינו מכח טעם אין מבטלין איסור ל כתחילה כדכבר הבאתי לעיל בשם ר"ן ובש"ך י"ד סי' צ"ט מבואר באיסור דרבנן אם כבר מעורב בהיתר ואין כדי לבטלו יכול לבטל איסור לכתחילה. וכל סברתם כיון דצריך להפסי' היתר אם מבטלו מש"ה יכול להוסיף עליו ועיין בפרי חדש שם שמביא בפירוש אפי' אם נתערב חד בחד להוסיף עליו רק לכתחלה אינו מערבין וע"כ היינו טעמא כדאמרן משים דאיכא פסידא והכא דתנור נאסר רק מדרבנן כיון דאבוקה כנגדו ג"כ נאסר רק מדרבנן כנ"ל ושפיר יכול להוסיף ולהסיק בעצי היתר כיון דצריך להתיץ התנור ומקרי דיעבד. וזאת כוונת טור דכתב דמקרי דיעבד. וזה תינח בשארי עצי איסור אבל בעצי ע"א דאף אפר וגחלת אסור מדינא מכ"ש אבוקה אסור מדאו' ושפיר אמרינן תנור חדש יותץ אף למ"ד זוז"ג מותר כיון דתנור נאסר מדינא מדאו' ודו"ק היטב: והא דפשיט מר"א דסבר זוז"ג אסיר מדלא פליג על תנור יותץ. ולפי הנ"ל קשה דלמא דווקא בע"ז דאסור מדינא התנור ומש"ה אוסר לכתחילה זוז"ג אף די"ל דזאת באמת כוונת הגמ' אימר דשמעת בע"ז דחמיר איסורא