יריעות שלמה יורה דעה חלק א קכט

ועפ"י שיטת רשב"א הנ"ל מיושב היטב דהי' מתחלל בדרך זה לכשיהי' נלקט יהי' מחולל מעכשיו. וא"כ לשיטת רשב"א הנ"ל הי' מהני אפי' מת המזכה או הנותן כנ"ל דגמר קנין הוא מהיום רק אח"כ יהי' חל הקנין דהיינו חל הפדיון. וא"כ אפי' אי בא לרשות אחרים דהיינו ביד גזלנים אפ"ה מחולל למפרע. בשעה שהי' נלקט וחל הפדיון מעכשיו וכמו בלוקח עבד ע"מ לשחררו. דבשעה שלקח עבד חל השיחרור למפרע ואפי' אם נקרע השטר ג"כ משוחרר. וכמובן. בחייל כרם רבעי בשעה שהי' נלקט חל הפדיון למפרע. ודבר שלא בא לעולם דהיינו דהא אינו עתה בידו לפדות ז"א דהא אינו בידו לתלוש כמו בתרומה ג"כ אינו חל התרומה במחובר לקרקע ואפ"ה לא מקרי דשלב"ל כיון דבידו לתלוש השתא וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי' וה"נ הכא בידו לתלוש השתא (ובלא"ה צ"ל דתוס' קאי בפסק פיר' כיון דבידו לתלוש או דשלב"ל מקרי דאל"כ למה לא מקשה אף למ"ד כל הנלקט הא דשלב"ל הוא וצ"ל כנ"ל כיון דבידו לתלוש לא מקרי דשלב"ל וק"ל) ומתורץ קושי' תוס' הנ"ל אף למ"ד כל המתלקט לשיטת רשב"א הנ"ל היטב היטב. ודו"ק: והנה שם ראיתי בתוס' ד"ה כל הנלקט מזה יהי' מחולל מקשה תוס' וא"ת כי אמר כל המתלקט. הא לא הי' מועיל על מה שגידל אח"כ ותרצו שני תירוצם חדא מה דאפשר לתקוני מתקנינן. ועוד דמה שגדל אח"כ בטל ברוב. ואע"ג דדשיל"מ לא בטל (ומזה ראי' דלא כשיטת רמ"א בי"ד סי' ק"ב דפסק אם נוטף מגיגית מלא ענבים ויין בשבת אע"ג דמה שנסחט בשבת אסור. משום מוקצה. בטל ברוב ולא מקרי דשיל"מ כיון דלא מינכר האיסור קודם התערובת וכאן נמי לא מינכר האיסור קודם תערובות. ואפ"ה כתב תוס' דלא בטל מטעם דשיל"מ וצ"ע) מ"מ מדאורייתא בטל. וצריך להבין דברי תוס' למה לא מהני חילל במה שיגדל אח"כ. וע"כ כוונת תוס' דהוי' דשלב"ל בשלמא מה שכבר בעולם שפיר מצי לחלל אבל מה שיגדל אח"כ אינו בעולם. אך קשה אמאי לא מקשה תוס' אף למ"ד כל הנלקט לפי מה שכתב תוס' באותו דיבר דאף למ"ד כל הנלקט הי' מחללין בשחרית. ואמרי' לכשיהי' נלקט יהי' מחולל בזאת הפיאה. וקשה ג"כ האיך מהני אמירתו בשחרי' על מה שיגדל אח"כ הא השתא לא מצי לחלל מה שיגדל אח"כ דהא אינו בעולם. וכל מה דהשתא לא מצי לחלל לא מצי לחלל לאחר זמן. וצע"ג: ואמרתי דמזה ראי' לשיטת רמ"א אשר הובא בסי' ח"ט סעיף בשם י"א דהא דאין אדם מקנה דשלב"ל היינו אם אומר סתם אבל אם אומר לכשיהי' בעולם קנה לדברי הכל ע"ש. וא"כ ניחא בשלמא אם יאמר כל הנלקט היינו כמו שיהי' בעולם ומש"ה מהני אבל אם אמר כל המתלקט היינו כמו שיהי' במולם וממש"ה הני אבל אם כל המתלק' היינו מהני ולא מהני לדשלב"ל ודו"ק: ובזה י"ל קושי' פ"י שם ושער מלך בפ"ג מה' אישות שמקשין קושי' עצומה על תוס' שם ד"ה ה"א צנועין אית לר"ז שמקשין דלמא דבר אחד מה דקאמרי' ר' יוחנן היינו דסברי ז"א דאין ברירה מדלא קאמרי' צנועין כל המתלקט והקשה שער המלך ופ"י דלמא סברי יש ברירה והא דלא קאמרי' כל המתלקט משום מה שיגדל אח"כ לשני תרוצם על תוס' לענין ראשון כל מה דאפשר לתקוני מתקנינו. אבל אי מצי עביד כל הנלקט בודאי יותר עדיף. וכן לתירץ שני עכ"פ מדרבנן לא בטל. ועפ"י הנ"ל ניחא. דהסמ"ע בסי' ר"י כתב דשיטת מרדכי הנ"ל דלכשיהי' בעולם קנה תלי' בפלוגתא לכשתלד אי קנה או לא דמאן דסבר לכשתלד קנה היינו דסבר לכשיהי' בעולם יקנה. אף לרבנן דסברי אמדשלב"ל. אבל למ"ד דסבר לכשתלד ל"ק סבר אאמדשלב"ל אף לכשתלד דהיינו אם אמר לכשיהי' בעולם ע"ש. וא"כ ניחא דלעיל לא רצו להקשות. למ"ד כל הנלקט דלא סברי צנועין ור"י כמ"ד במס' ב"ב דף קמ"א כר"נ שם לכשתלד קנה וה"נ מקרי לכשתלד דהיינו לכשיהי' בעולם. אבל על אביי קשה דלמ' סבר ר"י כמ"ד אף לכשתלד ל"ק (וכן משמע בפשיטות הלשון בב"ב דר"י קאמר שם המזכה לעובר ל"ק משמע אף לכשתלד עיי' בחשן משפט בדרישה שם סי' ר"י) וא"כ אף אם אמר כל הנלקט ג"כ לא מהני מה שיגדלו אח"כ דהוי' דשב"ל ושפיר קשה למה לא נקט כל המתלקט. וע"כ סברי אין ברורה. ודו"ק היטב: אך באמת לפי מה שביאר ס' הפלא"ה בקידושין שיטת רמ"א הנ"ל ליתא לדברי הנ"ל דהנה הקשה שם ממתניתין ערוכה דקתני לאחר שאתגייר א"מ והיינו לכשיהי' בעולם ואפ"ה אינו מקודשת לרבנן וזה הוי' כמי שאמר לכשיהי' בעולם ומתוך כך רצה לבאר שיטת רמ"א ומרדכי הנ"ל דדוקא במקח וממכר דעיקר קנין נעשה בשעה שהי' בעולם דהיינו במשיכ' או ברשותו רק צריך אמירתו כדי שיהי' ידעינן דעתו דמרוצה מש"ה קנה אם אמר לכשיהי' בעולם. אבל בתרומה וקידושין דעיקר תלי' באמירתו מש"ה לא מהני אם אמר לכשיהי' בעולם ע"ש. ודבריו באמת נכונים הם. וא"כ נסתר דברי הנ"ל. דהכא בחילל ג"כ עיקר תלי באמירתו שאמר שיהי' מחוללין וא"כ לא מהני אף אם אמר לכשיהי' בעולם לכ"ע וקמה קושי' הנ"ל על תוס' במקומה. אך באמת כשאני לעצמי אומר אני נגד הפלאה וקושי' שלו נ"ל לפי מה דכתב רשב"ם שם מש"ה מהני לכשתלד היינו כיון דעובר קצת בעולם. וא"כ י"ל דכוונת רמ"א ג"כ דוקא תרתי בהדדי היינו אם קצת הוא בעולם. וג"כ לכשיהי' בעולם מש"ה מהני וק"ל: בקידושין וא"כ מיושב דברינו הנ"ל דהכא יותר עדיף מהוכר עובר. דהא הגמ' מדמה שחת להוכר עובר ומכ"ש אם כבר נגמר הפירות רק מה שיגדל אח"כ פשיט' דדמי להוכר עובר ומהני אם אמר לכשיהי' בעולם. אך השתא דאתי' להכי י"ל בפשוט דברי תוס' הנ"ל. דהנה איתא שם בקידושין דף ס"ג רבה אמר ל"ל בשחת. וכו' וכתב רש"י דמשנת ראב"י קב ונקי. ופירשו רשב"א ור"ן בשם יש אומרים דרבה ור' יוסף סברי דבשחת כשבא הנכסים בעולם. וא"כ קשה לשיטת תוס' ורשב"א הנ"ל הא נאמן במגו דיהיב לי' במתנה במעכשיו. אם נפלו לו לאחר מכאן דתו אף אם מת המזכה קודם שבא לעולם. ג"כ מהני. וקושי' עצומה היא. ומה שתירץ שער המלך בשם ספר בני אהרן דלא אמרינן מגו דיהיב לי' במתנה במעכשיו. דלמא לא בעי ליתני לי' בחיותו לבניו. רק דוקא קודם מותו. אף שתירץ זה נכון הוא. מ"מ כד נעיין בו ליתי' דהא מצי ליתן לי' מעכשיו. על תנאי אם ימות מחולי זה. ועוד דעדיין קשה קושי' זו על הגמ' דב"ב דף קכ"ד אמרינן בגמ' רבי האי' לתת מאי' עביד לי'. והקשה שער המלך בהל' מכירה ס"ק בהלכה. הא רבי סבר אדם מקנה דשלב"ל. וא"כ מצי ליתן לי' במתנה אף שבח שהשביח לאחר מכאן. ותירץ ג"כ כיון שכבר מת בשעה שהשביח דהא מושבח לאחר מיתת אביהן. וא"כ לכ"ע אא"מ דשלב"ל ע"ש. ולפי' שיט' רשב"א הנ"ל קשה. הא מצי ליהיב לי' במתנה מעכשיו. וא"כ שפיר י"ל מתנה קרי' רחמנא. וע"ז לא שייך תרוצ' הנ"ל דהא עכ"פ מצי יהיב לי' במתנה כמובן, וצ"ע: אך י"ל כ"ז בדרך נכון. דנקדים דשאגת ארי' בתשובתו שאלה צ"א. הקשה לפי' מה דאיתא לעיל בגיטן דף כ"ד מקשה הגמ' דקשה ר"י אדר"י. ור"ל אדר"ל דר"ל אומר בשני לוגין יין. וע"כ סבר אין ברירה. וגבי הריני