יריעות שלמה יורה דעה חלק א קכה

קצהח"ש דיאוש שלא מדעת ג"כ מהני שיהי' חל עליו השינוי' מעיקרא טבלא והשתא תרומה כאן דאין בעלים מרדפין אחרי') רק בלא שינוי המעשה לא חל עליו הש"ש כיון דהוי' חוזר לברייתא דאם בעי' מקדישי לי' והוי' חוזר לברייתא. אבל תרוויי' בהדדי מהני. ודו"ק היטב: אולם עדיין קשה אם נקטינן כשיטת רש"י או תוס' דכאן דכיון שקבעה בבנין הוי' עכ"פ שינוי' החוזר לברייתא. א"כ לפי מה שכתב תוס' בסוכה דתרווייהו בהדדי מהני למה אמרי' מריש שבנאו בבירה מהני מפני תקנת השבים דוקא הא התם ג"כ הוי' שינוי השם ושינוי מעשה. והאיך מתרץ ר"ז דשינוי' השם החוזר לברייתא לא מהני הא הוי' תרווייהו בהדי הדדי מהני לכ"ע וראיתי בתוס' בסוכה כתב תוס' דמריש שאני דלא הוי' שינוי מעשה. רק ש"ש. ותמוה דסתרו עם כאן. דהכא כתב דעכ"פ הוי' שינה מעשה החוזר וצ"ע. והנה ראיתי בת"ח שהקשה כאן בב"ק דף ק' הנ"ל למה צריך תוס' להבי' ראיה מן נסכ' ולא מביאין ראי' מן מריש שבנאו בבירה וכן הקשה קצהח"ש סי'. ותירץ כיון דלר' יוסף מריש שמו עליו. ובכל שינוי' מעשה בעי נשתנה השם מחמתו, והכא לא נשתנה השם מחמתו. אך עדן לא העלה ארוכה על קושי' הנ"ל האיך מתרץ ר"ז דש"ש חוזר לברייתא הוא. הא תרווייהו בהדדי מהני. ועיקר נראה לי דתוס' בסוכה סברי כיון דש"ש באו ע"י כיון דמעיקרא כשור' והשתא טללה ונחשב כחדא. בשלמא שם גבי אודה דש"מ הוא ע"י אגוד, וש"ש אפי' בלא אגודה. אבל הכא הכל לחדא נחשב. וזה נראה לי ברור בכונת תוס' ובאמת אי לאו דאמרי' תוס' בסוכה דמריש לא מקרי שינוי' מעשה ג"כ הייתי אומר דאדרבה בזה מובן קושי' הגמ' שם מן מריש והקשה תוס' דהא ע"כ בלא יאוש, דאל"כ קשה לרבה וא"כ מאי מקשה הגמ' על ר' יוסף דר' יוסף לא קאמר רק עם יאוש, וי"ל דתוס' בכאן בב"ק ד"ה שינוי' השם כשינוי' מעשה דמי'. וכתב תוס' בז"ל לאו כשינה מעשה ממש. דשינוי' מעשה לחוד קני. וכו'. אבל שינו' שם גרידא לא קני בלא יאוש. או שינה מעשה. עכ"ל ומה שמסים תוס' או שינה מעשה ע"כ כוונתם כמו שכתבו בסוכה דהיינו עם ש"מ החוזר לברייתא. מהני בהדדי. ולפ"ז י"ל דהגמ' סבר כמו דמהני שינוי השם. עם יאוש. כמו כן מהני ש"ש החוזר עם שינוי' מעשה החוזר. ובמריש ג"כ הוי' שינה שם החוזר עם שינוי מעשה החוזר ופריך הגמ' שפיר דוקא לרב יוסף. ומתרץ ר"ז דש"ש החוזר. לא מהני כלל אף עם שינוי' מעשה החוזר. ודו"ק: והנה עפ"ז שהעליתי דמה שקבע בבנין נקרא שינוי' מעשה החוזר. מיושבי' דברי רמב"ם שכתב בפ"ד מה' אסורי' מזבח. אתנן זונה ומחיר כלב מותרן לבדק הבית שהרי הם משתנים. והקשה מגן אברהם בסי' קנ"ג ס"ק מ"ג על דברי הרמב"ם הללו. מ"ש שהרי' הם משתנים דאטו מי לא מפקינן דיהיב לי' אותו דבר בעין ועיי' בע"ז דף מ"ו ע"ב וצ"ע. עכ"ל וכתב פרי מגדים בכונתו דהא ע"כ לא מקרי שינה דהא גמ' קאמר שם בה"א בע"ז דף הנ"ל דלא תבי' בית ד' אלוהיך מרבינן דאסר לבדוק הבית וחמץ דאסר לבדוק הבית ע"כ והנה עפ"י הנ"ל דמה שקבעו בבנין מיקרי שינה מעשה החוזר לבריית' א"כ ממילא מיושבים דברי רמב"ם הנ"ל דשפיר כתב דמותרן לבדוק הבית דהוי' שינה מעשה כיון שקבעו בבנין אבדק הבית מקרי שינה. אך באמת אנן פסקינן דשינה מעשה החוזר לברייתא לא שמה שינה. וי"ל דאע"פ דלא מהני בגזל אפ"ה מהני באתנן. דתוס' הקשה ל"ל למודים גבי אתנן וגם אשר גזל. ופ"י תירץ דגזילה מן אתנן לא יכול לילף נהי דחשיב כדבר אחר. אפ"ה לא מקרי' קנין שיקנה בג"כ של חבירו. א"כ עדן קשה באיפוך ל"ל הן ולא שינויהם. רק פ"י תירץ דלרבא ניחא דלגבוה ממאס א"כ גרע. אבל לדידן דפסקינן דלא כרבא דהא סתם הגמ' סברי דלא כרבא כדכתב תוס'. וע"כ הן ולא שינויהם קאי על שינוי' החוזרי' ושפיר כתב דמותר גבי' אתנן. אבל הגמ' בע"ז שם סובב הגמ' לרבא. ולרבא אסר באתנן שינוי' החוזר. דלרבא י"ל דהן ולא שינוייהם קאי על שינה שאינו חוזר. ואיצטריך הגמ' קרא משום דלגבי' קממאס. אבל אנן פסקינן כסתם גמ' דהכא דקאמר הא מני ב"ש משמע דלא כרבא כדכתב תוס' ומש"ה פסק הרמב"ם גבי אתנן דמהני אפי' שינה החוזר. וביותר נכון י"ל גמ' דשם על הרמב"ם דודאי סברת הרמב"ם ניחא כיון שקבעו בבנין לבדק הבית הם משתנים ומגמ' דשם אדרבה ראיה לסברת הרמב"ם. דשם איתא אמר רבא או חילוף וכו' אתנן שמותר בתלוש להדיוט א"ד שמותר במחובר לגבוה. ואי משום בית ד' אלוהיך מיבעי' לי' לכדתני' וכו' ופירוש רש"י ותוס' דבית ה' אלוהי' משמע שאף אם אבנים הי' מחוברים. ותמה תוס' מנ"ל זאת דלמא מיירי דהי' אבנים תלושים. ולכן נ"ל דמזה ראי' לסברת הרמב"ם דודאי מקרי' שינה מעשה אך קצהח"ש בסי' ש"ס מסופק לפי' מה דאמרי' בהגוזל עלה צ"ז גוזל כלי ועבד נסכי' קני בשינה מעשה אע"ג דחוזר לברייתא בלי פנים חדשות בא לכאן. אבל נסכא ועבד כלי הוי' שינה החוזר לברייתא ומסופק אם גזל נסכי' ועבד כלי והדר עבד נסכי' אם קני' בשינה בתרייתא. או דילמא כיון שגזל כמו שהי' נסכ' הוי' כעין שגזל, ע"ש. ומצד שכל זה לא הוי' שינה כיון דהוי' כעין שגזל. וא"כ שפיר הוכיח הגמ' דע"כ מיירי שהי' מחוברים בשעה שנתן לה באתנן דאל"כ האיך אסרה תורה לא תבי' בית ד' אלוקיך הא הם משתני' ע"י שקבעו בבנין ועל כורחיך שנתן לה באתנן מכבר שהמה מחוברים ולא הוי' שינה. וזה נכון מאוד: אולם אם נקטינן כצד שני של קצהח"ש דשפיר מקרי שינה מעשה כיון דעכ"פ עביד שינה. וצ"ל נגד דעת הרמב"ם הנ"ל דאפי' באתנן מותר שינוי החוזר לברייתא. ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' הנ"ל על ב"ש דב"ש סבר דלא תבי' בית ד' אלוהיך אתא לרבות דאסר לבדוק הבית כסברת הגמ' דה"א דשם (ועיי' פרי מגדים בס"ק הנ"ל שתירץ על הרמב"ם דמבי' דלרבות את רקועים אתא מן כל נדר והגמ' קאמר מן לא תבי' בית ד' אלהיך, וכתב דס' בה"א דגמ' שם ע"ש) וא"כ הוכיח דע"כ הן קאי על ולדות וגם על שינה בהקדים דפ"י הקשה על רבה דיליף מן אשר גזל דשינה קונה דלמא הא דקאמר תורה דוקא עם כעין שגזל היינו עם יאוש ולפע"ד מתורץ בפשוט לפי מה שכתב תוס' לקמן ד"ה והרי מריש דקושי' הגמ' דאם ש"ש קטן קונה עם יאוש (ופ"י מפרש שם דשינה קטן היינו דחוזר לברייתא ע"ש) מסברה דשינה הגדול יש לקנותו בפני עצמו ע"ש. וא"כ י"ל ג"כ באיפוך דאם שינה גדול דהיינו שאינו חוזר לברייתא קונה בלי יאוש. ידעינן מסברה דשינה מעשה קטן דהיינו חוזר לברייתא קונה עם יאוש. וא"כ ל"ל אשר גזל על שינה החוזר כיון דשינה שאינו חוזר ידעינן מן הם ולא שינוייהם ממילא ידעינן דשינה החוזר' קונה עם יאוש ועל כורחיך אשר גזל לרבות שינוי' החוזר ואפילו בלא יאוש. וזה פשוט ונכון מאוד: ולפ"ז י"ל דב"ש ג"כ סבר לימוד דאשר גזל רק כיון דל"ל דלימוד הן ולא שינוייהם ליכא ראיה מאשר גזל דשם קאי עם יאוש כקושי' פ"י הנ"ל וא"כ שפיר הוכיח ב"ש דע"כ הן קאי על ולדות דאל"כ דקאי על שינה ל"ל אשר גזל. וא"ל על שינה החוזר עם יאוש דאי ידעינן מסברה דאם שינה גדול קונה בלי יאוש ע"כ שינה קטן