יריעות שלמה יורה דעה חלק א קכד

פרי מגדים בא"ח. וצ"ל דהמקשן סבר יאוש קונה רק ר"ה הי' קאמר לענין ברכה ושפיר מקשה לקני בשינוי מעשה. ובתרי קנינים לא שייך מצוה הב"ע אף לענין ברכה כדכתב מגן אברהם. וא"כ היינו התירוץ אי יאוש קונה א"כ שפי' יש לומר דשינוי החוזר אך מאשר גזל איצטריך. על שינוי' שאינו חוזר דה"א שלא לשבור היקש טביחה למכירה כנ"ל. ודו"ק: ובאמת גוף קושי' של מהרש"א מאי מקשה הגמ' ולקנינהו בשינה מעשה דלמא ר"ה קאמר לענין ברכה. לא ידעתי קושי' דהא אוונכרי יכולין לצאת בברכ' חבירם. בשלמא לקוחה גופי' בעי' לכל חד וחד אבל ברכה אחד לכולן סגי'. ודו"ק: מה שמקשה תוס' בגיטן לתרץ כשהקדישו בעלים ביד גנב. ותירץ מהרש"א שם דא"כ פשיטא דחייב כרת אך מקשה א"כ האיך מתרץ הגמ' כאן בב"ק כשהקדישו ועיין במהר"ם שי"ף. וי"ל דליכא פשיטא לפי פירוש חד ברש"י דגזל קרבן דחברי' דאינו מרצה לבעלים ג"כ א"כ לכאורה אינו ראוי' לפתח אוהל מועד. רק פ"י וש"מ פירשו דאף לשיטת רש"י הקרבן כשר רק אינו עולה לרצון ואתא לאשמעינן כזאת אבל אם יאוש א"ק קאי קרבנו ולא הגזול על הגזלן. ושפיר איכא פשיטא. ודו"ק היטב: על בעל המאור והראב"ד. ואדרבה בזה יובן היטב. דתירץ שינוי החוזר לברייתא לא שמה שינוי. וא"כ קשה מעיקרא משכ' והשתא אברזין ג"כ הוי' שינוי החוזר ולמה מהני' וע"כ עם יאוש מהני' וקשה הא במריש ג"כ הוי' יאוש כדכתב תוס' כיון שבנאו בבירה מתיאשין. ועפ"ז ניחא. דבמריש נהי דמיאשן היינו לאחר שבנאו בבירה. וא"כ לאחר ש"ש מיאשי' והוי' באסורי' אתא לידי' דאף לאחר שנעשה ש"ש עדיין איסו' הוא. דהא לא נתייאשו עדיין. ודו"ק: ועפ"ז מתורץ קושי' תוס' ל"ל הן ולא שינויהם. דאי לא כתיב הן ה"א דאשר גזל עם יאוש איצטריך כקושי' פ"י הנ"ל. דתרווייהו בהדי הדדי מהני יותר. אבל השתא דכתיב הן ולא שינויהם. ע"כ כגוף אחר הוא. וא"כ לא איצטריך אשר גזל עם יאוש דהא מכח סברה מהני כיון דהוי' כגוף אחר. והוי' בהתיר' אתא לידי' ומהני כמו באבידה. ודו"ק היטב: ולפ"ז מתורץ קושי' תורת חיים הנ"ל דבמתניתין דגנב והקדיש לא מצי להקשות. דשפיר ידע מתירץ דהוי' ש"ש מעיקרא חולין והשתא הקדש רק היה קשה לו דהוי' שינוי' החוזר ע"י שאלה, וסברת תוס' דלא שכיח לא סבר המקשן. רק מתניתין. י"ל דאתי כר"ש דסתם גזילה לאו יאוש בעלים ואפי' בידוע מחלוקת דלא שייך יאוש בגזילה. וא"כ שפיר מוכח מן הם ולא שינויהם דשינה החוזר לברייתא ג"כ כגוף אחר הוא. ומהני בגזילה וגניבה עם יאוש כנ"ל דעל שינה שאינה חוזר לא איצטריך דילפי' מאשר גזל. וא"ל דה"א דאתא קרא עם יאוש. ז"א דבגזילה לא שייך יאוש דאתי' כרבנן. אבל מברייתא דקתני גנב וגזלן. וע"כ אתי כר"ש כתירץ הגמ' לקמן בלסטים מזוין ור"ש הוא או כרב. וא"כ שפיר איצטריך הן ולא שינויהם, על שינה שאינו חוזר. דמאשר גזל ה"א דאיירי קרא עם יאוש. כנ"ל, וא"כ שפיר קשה מנ"ל דשינוי' החוזר דהוי' כגוף אחר. ותירץ מעיקרא חולין והשתא הקדש, ולא הוי' שינה החוזר, כיון דלא שכיח כמו שכתב תוס' ודו"ק היטב, וזאת כונת תוס' הנ"ל מה שכתב בגמ' פריך, וכו' ודו"ק: ועפ"י האמור י"ל קושי' תוס' למה לא קאמר רבא גם לב"ה קשי', וי"ל דהעולם מקשין דלמא גם אתא ועל שינה החוזר דאסר ועפ"י הנ"ל ניחא כיון דמהני עם יאוש מברייתא דעורות וע"כ היינו טעמי' דהוי' כגוף אחר וא"כ מהני יאוש דהוי' בהתיר' אתא לידי' כנ"ל, וממילא באתנן מותר ע"כ, דשם כבר קנתה רק אסורה משום אתנן ושינוי החוזר הוי' כגוף אחר כנ"ל. רק לא אלים ג"כ למקני על ידו אך רבא קאמר שם קודם חזרה דסבר יאוש קני. וא"כ יש לומר דשינוי' החוזר ג"כ לא הוי' כגוף אחר, ושפיר י"ל, גם לב"ה אתא על שינוי החוזר. ודו"ק היטב: ומובן ג"כ מה דקאמר הא מני ב"ש ומקשה תוס' דלמא טעמי' דלגבוה מאיס, ועפ"ז ניחא בלא הן מאשר גזל לא מוכח מידי, די"ל דאיירי עם יאוש, כקושי' פ"י הנ"ל, רק לב"ה דכתוב הן ולא שינויהם ע"כ אשר גזל אתא בלא יאוש דעם יאוש לצ"ק דהא הוי' כגוף אחר ובהתירה אתא לידי' כנ"ל. ורבא דקאמר שם דב"ש ג"כ סבר שינה קונה, היינו רבא קאמר קודם חזרה דסבר יאוש קני. וא"כ בלא"ה ל"ק קושי' פ"י הנ"ל דלמא איירי קרא עם יאוש. דא"כ בלא"ה אינו צריך להשיב הגזילה, אבל ר"ש לשטתי' דס' יאוש ל"ק שפיר ממילא מוכח לב"ש שינה ל"ק וק"ל: ובאופן אחר י"ל קושי' פ"י הנ"ל דלמא קרא איירי עם יאוש בפשוט דהנה באמת זה מוכח דשינוי קונה אפי' אם אינו רוצה להקנותו בשינה ג"כ קונה וביאוש קאמר הגמ' האי זה מתייאש ואינו רוצה להקנותו. וא"כ תירץ דשינה עדיף וע"כ היינו טעמי' דכתיב אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואי לאו דמים מעלי' בעי' לשלומין. משמע דבכל פעם צריך לשלם דמים אף שאינו מתכוין לקנותו. וא"כ התינח אי איירי קרא בלא יאוש אבל עם איירי קרא ביאוש א"כ האיך קאמר רחמנא והשיב את הגזילה. אשר גזל אם כעין שגזל משמע דאם ליכא כעין שגזל אינו מקיים והשיב את הגזילה רק צריך לשלם דמים. ז"א דהא אם אינו מתכוין לקנותו בודאי יאוש אינה קונה. וע"כ קרא מיירי בלא יאוש. ודו"ק. ובאמת איכא פלוגתא בזה לקמן גבי צבעו שחור וצבעו לו אדום: סליק חלוקי דרבנן ראשון בסוגי' הנ"ל. והנה אכתוב עוד חלוקא בסוגי' הנ"ל עוד בסוגי' דיאוש ושינוי הנח תוס' הקשה דמהכא משמע דאיכא סברה יותר למעט ולדות משינוי' והתם בע"ז משמע דאיכא סברה יותר על שינוי' בנעבד דמותר אע"פ דולדות אסורין. ונ"ל דב"ש הוכיח דע"כ גם קאי לרבות שינויהם והם למעט ולדות ולא שינוי'. דהנה נקדים במס' ב"ק דף כ' בפרק כיצד הרגל איתא שם נטל אבן או קורה ה"ז לא מועיל וכו' בנאה לתוך ביתו ה"ז לא מעל. וכו' אמר שמואל והוא שהניחה ע"פ ארובה ופירש רש"י דאם קבעה בבנין הוי' שינוי' והקשה תוס' תימא כי קבעה נמי לא קני דשינוי' החוזר לברייתא כדאמר בהגוזל קמא האי דגזל נסכי' מחברי' מחברי' עבדה אזי לא קני בשינוי' דהדר עבד לי' נסכי' והניחו בצ"ע ול"נ ליישב בפשוט ונכון. דהנה תוס' כתב בסוכה דף ל"א ד"ה והא וכו' דשינוי השם החוזר לברייתא ושינוי מעשה החוזר לבריית' בהדדי בודאי קנה לכ"ע והכא נמי הוי' ש"ש ג"כ כמו דאמר הגמ' כאן, דמש"ה הקדשן הקד' דמעיקרא חולין והשתא הקדש. ה"נ באיפוך דמעיקרא הקדש והשתא חולין. וא"כ הוי' ש"ש ג"כ. ומש"ה קני' ואף לתירץ תוס' במס' ב"ק דאם אין יאוש אין חל ש"ש גבי הקדש. הכא ג"כ עכ"פ מהני השינוי מעשה שחוזר לברייתא שקבעה בבנין שיהי' חל עליו ש"ש כמו שמהני יאוש ובלא"ה נ"ל דלא בעי הכא יאוש דכל סברה דבעי יאוש דכיון דבעלים מרדפין אחרי' וקם לי' כדינ' לא חל עליו השינוי' והכא גבי הקדש שאין לו בעלים ולא שייך בעלים מרדפין אחרי' (ומה"ט כתב