יריעות שלמה יורה דעה חלק א קכב

מבי' בשם הראב"ד דתירץ דר"מ אוקי מתניתין בשקיצען והיינו טעמי' כדכתב תוס' דשינה פורתא הוא קצוע ומהני עם יאוש. וא"כ ר' יוסף דתירץ מרישא שמו עליו ולא תירץ דשינוי החוזר הוא ע"כ סבר כסברת הרמב"ן לקמן דסבר דאף אם קנין לבד ל"ק לא מהני אף בהדי' קנין גרוע ג"כ והא דתירץ שינוי השם כשינוי מעשה היינו טעמי' דאם ליכא יאוש אינו חל שינוי שם עליו כיון דתלי' במחשבה כדכתב תוס'. עכ"פ מוכח דשינוי השם לחוד מהני כן סבר ר' יוסף. וכן לתירץ תוס' דר"ז סבר שינוי החוזר לברייתא מהני. עם יאוש ומרישא איירי בלא יאוש. ומדלא תריץ ר' יוסף כן. ע"כ סבר כסברת הרמב"ן דתרי קנינים גרוע לא מהני בהדי הדדי. נמצא בזה פליגי ר"ז ור' יוסף אי תרי קנינים גרוע' מהני ביחד או לא ולפ"ז י"ל בפלוגתא זו פליגי עולא ור"י בגיטין דכבר קדמתי דתוס' מקשה מששחט פורתא קני בשינוי, ותירצו דאין חשוב שינוי מעשה לקנות בכך. עכ"פ י"ל דחישב שינוי מעשה פורתא. וכן משמע בחולין דף מ' דחשיב מעשה זוט' ע"ש וא"כ מהני עה יאוש ושפיר מכפרת. נהי דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מ"מ תיכף שיתחיל לשחוט קנה בשינה מעשה פורתא. עם יאוש. ותיכף חל הקדש עם שחיטה ביחד. כנ"ל. אבל עולא סבר תרי קנינים גרועים לא מהני ביחד. ומש"ה אינו מכפרת דבתחילת שחיטה כבר היא פסולה דעדיין חולין הוא. אבל אנן פסקינן כר"ז דשינוי החוזר לברייתא לא מהני. וא"כ קשה גבי עורות למה מהני. וצ"ל דשם איירי עם יאוש. ומהני וע"כ תרי קנינים גרועים מהני וא"כ שפיר פסקינן כר"י דמכפרת מצד הדין רק זה תינח אם כבר שחט. אבל כ"ז שלא שחט ושחט בחוץ, דא"כ קודם שחיטה עדיין אינו קודש מצד הדין דיאוש לחוד לא מהני (ושינוי השם לאו מקרי קדשי מזבח כשיטת בעל המאור) וא"כ שפיר פטר משחוטי חוץ דהא קודם שחיטה עדיין אינו ראוי' לפתח אוהל מועד, ול"ל בתחילת שחיטה הי' קנוי' לו וא"כ אח"כ ראוי' לפתח אוהל מועד, ז"א דאנן פסקינן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כמבואר בהרמב"ם כנ"ל. וכיון ששחט פורתא בטוץ אינו ראוי' לביר' פתח אוהל מועד כיון ששחט פורתא בחוץ אינו ראוי' לביא' פתח אוהל מועד וא"כ בממ"נ קודם שחיטה עדיין אינו קדש. ומשהתחיל לשחוט תו ג"כ אינו ראוי' לפתח אוהל מועד. ושפיר כתב הרמב"ם והעמידהו ברשותו. ודו"ק כי נכון הוא: והגמ' דמקשה דוקא לעולא ולא לרב יהודא ג"כ ניחא, דלר' יהודא לא מצי להקשות דלמא באמת סבר אין לשחיטה מתחילה ועד סוף וא"כ שפיר ראוי' לפתח אוהל מועד. מששחט פורתא. ויכול לגמור בפנים. ושפיר חייב כרת. אבל אנן פסקינן ישנה לשחיטה מתחילה, ושפיר אינו חייב כרת מצד הדין. ודו"ק היטב: ע"פ הנ"ל יש ליישב קושי' המפרשים מאי מקשה הגמ' אלא מאי שינוי לא קני לשלם כי השתא האיך תלי' זה בזה. ועוד מוקשין האיך מיושב זאת לפי האמת דקאמר הא מני ב"ש ג"כ קשה עדיין לשלם כי השתא. דהנה תוס' מקשה למה לא מחויב על טביחה כי השתא דהא השתא בשעה שטבח כבר תורא הוא. ותרצו דאם אין גניבה אין טביחה. ולכאורה קשה עדיין למה לא חייב ג"כ על טביחה ועל גניבה דהא. נהי דבשעת גניבה היה טלה מ"מ כשנעש' אין ושור הוא גונב ונהוי' השתא כמו שגנב אך י"ל כמו דאמרי' לקמן אין גונב אחר גנב משלם תשלומי כפל. וטעמי' דלא קרינן וגונב מבית האיש. וא"כ ע"י גניבה זו בשעה שטבח אינו חייב דאינו גונב מבית איש (וי"ל בזה קושי' תוס' מה מקשה גמ' ולקנינהו בשינוי השם אם זה לחוד לא מהני. בלי יאוש. ועפ"ז ניחא דהגמ' דהכא קאי אליבא דמאן דפליג על ר' יוחנן וסבר כצנועין דיכול אדם להקדיש דבר שאינו ברשותו. וא"כ קשה ממתניתין דאין גונב אחר גנב אין משלם תשלומי כפל. וצ"ל כדכתב פ"י לקמן דמאן דפליג על ר' יוחנן ס' דאין גונב אחר גנב מיירי אחרי יאוש דבזה לכ"ע אין ברשות של נגזל. וא"כ ה"נ מיירי לאחר יאוש. ושפיר מקשה ולקנינהו בשינוי השם. בצירוף יאוש. ודו"ק: אך אם אמרינן שינוי א"ק והיינו שינוי' שם וכיון דשינה שם א"ק. וא"כ קשה מתניתין וכן אמאי מהני הקדישו דשוחט בחוץ דחייב כרת מאי עבידתי' בשלמא אם שינוי' שם קונה ע"י שינוי השם מכח יאוש כדכתב תוס' בתירץ שני. אבל אי שינה שם ל"ק קשה האיך מהני הקדישו. וצ"ל כשהקדישו בעלים ביד גנב. ודלא כר' יוחנן. ויכול להקדיש דבר שאינו ברשותו ומתניתן דאין גונב אחר גנב משלם תשלומי כפל. איירי בלאחר יאוש. דודאי לאו ברשותו אבל לפני יאוש מקרי ברשותו. וא"כ שפיר קשה לשלם כי השתא דהא עדיין הוא ברשותו. וחייב על טביחה כי השתא. ורחמנא דפליג סבר באמת דלא מקרי ש"ש כלל, והיינו דפליג בר"ז ורבא. ומש"ה פסק הטור כר"א דהוי' שינוי' שם ודלא כרבא. וכל זה ניחא לפי ה"א. אבל לפי האמת לר"ש הא מני ב"ש אבל לעולם שינוי שם כשינוי מעשה דמי. שפיר י"ל כר' יוחנן. וברייתא אתי' כב"ה, ודו"ק היטב כי נכון הוא: והנה טרחתי הרבה לתרץ דברי רמב"ם בפ"ה מהל' אסורי' מזבח אך עדיין קשה מה שהקשה הראב"ד על לשון הרמב"ם שכתב אפי' חטאת שבשרה נאכל לכהנים אפ"ה מכפרת. ותמה הראב"ד מה אפי' אדרבה כיון שבשרה נאכל לכהנים איכא חשש כהני' עצבי' ועיין בכסף משנה שם. ובאמת ראיתי בספר אחד שרצה לתרץ דזאת כונת הרמב"ם לא מיבעי' עולה דאינו חייב באחריות: ומקרי שינוי רשות אפי' חטאת שחייב באחריות אפ"ה מכפרת. אבל טעה ושכח מה שלאחריו. דבזה לשון מסיי' אפי' חטאת שבשרה נאכל לכהנים. משמע בפירוש דאיכא רבותא מחמת שבשרה נאכל לכהנים. לכן אמרתי לתרץ בדרך אחר בפשוט דכבר העליתי דהרמב"ם סבר כשיטת בעל המאור דקדשי בדק בית דוקא מקרי שינוי השם אבל קדשי מזבח לא מקרי שינוי' שם והנה באמת הרמב"ן במלחמות הקשה עליו מאי חילוק איכא. בשלמא לענין שינוי' רשות שפיר איכא חילוק דקדשי' מזבח מקרי עולתו דראובן. ונקרא על שמו ולא מקרי שינה רשות. אבל לענין שינוי' שם מאי חילוק איכא. אך נראה לפע"ד בפשוט דדעת בעל המאור היינו מהך טעמי' לפי' מה דמבואר במס' מעילה דף ט"ו. ובתמורה דף ל"א ע"ב דאין מעילה ד"ת אלא בקדשי בדק הבית ועולה בלבד דכתיב קדשי ה' דאית בהו לבעלים ואית בהו לכהנים דחטאת בשנה שנאכל לכהנים ע"ש וא"כ משמע בפירש דקדשי' מזבח לא מקרי' קדשי ה'. ומש"ה לא מקרי שינוי שם דמעיקר' חולין והשתא הקדש. דהא לא מקרי קדשי ה' כיון דלאו כולי' לגבוה סלקי'. וזה פשוט כדעת בעל המאור. לפ"ז מובן היטב לשון הרמב"ם לפי חטאת שבשרה נאכל לכהני' דלא מיבעי' עולה דכולי' כליל ומקרי' קדשי ה' כמו קדשי בדק הבית כנ"ל. אבל חטאת שבשר' נאכל לכהנים דלא מקרי' שינוי שם ס"ל אפ"ה מכפרת כיון דהוי' יאוש ומעשה זוטא. כנ"ל ודו"ק. כי לפי עניות דעתי כוונתי קרוב לאמת: והנה ראיתי בהרמב"ן במלחמות בפרק בתרא דברים קשים להבין. שהשיג על בעל המאור שכתב דשינוי שם דמעיקרא משכ' והשתא אברזין. אינו מהני בלי יאוש ומהני בצירוף יאוש. וכן בתירץ הגמ' כיון שקיצען דהוי' מעשה זוטא. ומהני בצירוף יאוש. והשיג עליו הרמב"ן. וזה לשונו בקצרה מה שכתב עוד יאוש ושינוי מעשה כל