יריעות שלמה יורה דעה חלק א יא

אמינא דלכאורה ק' מאי מקשה תוס' דהא שם הוי זוז"ג דהא קדיר' של היתר הוא והוי קדיר' גורם דהתירא וכן כ' כסף משנה בפט"ו מהל' מאכילת אסורות דאם בישל בקדיר' של היתר עם עצי איסור הוי זוז"ג. רק הט"ז בסי' קמ"ב ס"ק ט' השיג עליו דהא בתנור ישן גם כן פסקינן דאסור כשאבוקה כנגדו אע"ג דהוי זוז"ג דיש שבח עצים בפת עדיף וכשיטת הר"ן דהוי כמו איסור בעין. אולם הב"י ורמ"א שם כתבו בע"ז אף דגחלת ואפר אסור אפ"ה לא אמרינן שבח גחלים בפת והוי זוז"ג ומותר בתנור ישן. וכן החליט שם הט"ז. והנה לרבנן באבוקה כנגדו הוי גחלים לרבי דהא לרבנן אבוקה בא מן גחלת וא"כ שפיר מקשה תוס' דווקא לרבי דלרבנן הוי זוז"ג כיון דהוי קדיר' דהיתר אבל לרבי יש שבח עצים עדיף מן זוז"ג: אך אמת תוס' גופי' בדיבר דבסמוך לא סברי כשיטת הר"ן ופוסקים דהא כ' ד"ה בין חרש וכו' אע"ג דהוי זוז"ג וכן פירש מהרש"א. אך ראיתי בפ"י דכ' דפירש תוס' כך היא. דיוסיף עליו עצים דהתירא והוי שפיר זוז"ג. וס' אור חדש השיג עליו א"כ לפי פירושו מאי מקשה תוס' דווקא מישן (כדמוכח מתירץ תוס' מ"מ ישן וכו') הא אף בחדש קשה יוסיף עליו עצים דהתירא והוי גורם דהתירא ג"כ: אולם לפי דעת השגה זאת יש ליישב בתרי אנפי חדא בשלמא בישן שפיר מקשה תוס' דלכאורה ק' וכי יוסיף עליו עצים דהתירא והא אין מבטלין עצים דהתירא והר"ן כ' בע"ז בפירש דמה"ט אסור לכתחילה לנטוע אגוז של ערלה ולעשות זוז"ג מטעם אין מבטלין איסור לכתחילה והכי נמי הכא יוסיף עליו עצים דהתירא הוי בוודאי מבטלין איסור לכתחילה. רק מש"ה מקשין על ישן דבאמת הוי כבר זוז"ג מטעם תנור דהתירא רק שבח עצים בפת עדיף וכסף משנה כ' בה' הנ"ל דזה הוי רק חומר' דרבנן ע"ש דכ' מה"ט פסק הרמב"ם לקולא בגחלים לוחשות כיון דהוי ספיקא דרבנן. ובדרבנן פסקינן מבטלין איסור לכתחילה וע"ז משני כיון דליכא הפסד אינו רשאי להוסיף עצים. אבל על חדש ידע תוס' דלא שייך עצים דהתיר' להוסיף ולבטל דהא אין מבטלין איסור לכתחילה. ודו"ק: אבל באמת בלא"ה לק"מ על חדש דהא מה מבואר בבריית' דאם יש באיסור כדי להחמיץ ואין בהיתר כדי להחמיץ לכ"ע אסור. וא"כ בחדש שהסיק בעצי איסור מאי מהני אם יוסיף עצים דהתירא דהא באיסור כדי לאפות ואסור אף אם יוסיף עצים. אבל בתנור ישן דתנור גופי' היתר רק עצים הוי איסור וא"כ אין באיסור כדי להחמיץ. ואדרבה בהיתר יש כדי לאפות דהא יוסיף עצים דהתירא וגם תנור גופי' דהיתרא ושפיר מקשה תוס' דהוי זוז"ג ודו"ק: אבל באמת מסתימת לשון תוס' משמע כפירש מהרש"א דהוי זוז"ג מכח תנור דהתירא ודלא כסברת הר"ן ולכן נלפע"ד לתרץ בדרך אחר' דברי' תוס' מה שמקשין דווקא לרבי בהקדים דלקמן הקשה מהרש"ל מאי איבעי' לי' תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו הפת לרבנן דשרי בקמייתא דהא בהקדש גחלת ואפר אסור ואף רבנן מודים. ותירץ מהרש"ל דאיבעי' קאי לענין זוז"ג אם מותר בהקדש. ותמה מהרש"א א"כ מה קאמר' לרבנן דשרי בקמיית' הא אף לרבי יש לספק דהא רבי סבר זוז"ג מותר רק יש שבח עצים בפת ובאמת לי עוד קשה לפי מה שהקשה הראב"ד בהל' נדרים פ"ה למה קתני במתני' בנדרים האומר קונם פירות עלי אסור בחלופיהן ובגידוליהן דהא גידולים הוי זוז"ג כמו נטיעת אגוז של ערלה. ותירץ כסף משנה דקונם הוי כהקדש ובהקדש שאני דאסור זוז"ג ע"ש וא"כ מוכח ממתני' דבהקדש אסור זוז"ג ומאי מיבעי' להו בהקדש. ואפשר יש לדחות דממתני' ליכא ראי' דאתי' כר"א דאסור זח"ג בכל אסורין (אבל חידש אצלי שלא מביאין ראי' לדין דמהרש"ל דאסיר בהקדש זוז"ג מדברי כסף משנה הנ"ל) אבל עיקר נראה לי לתרץ הכל דאיתא במס' ביצה דף י' אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן וכו' ולר' אשי דאמר דשיל"מ באלף לא בטיל מא"ל ומשני ה"מ בעיני אבל הכא מקלי קלי אסירא. ולפ"ז לכאורה קשה מאי משני רבא הכא הקדש אפי' באלף ל"ב. והקשה תוס' דהא אינו מטעם חומר' רק מכח דשיל"מ. ותירץ מגיני שלמה ופ"י דהיא נותנת דכל טעמא דזוז"ג מותר מטעם ביטל אתי' עלי' וכל היכא דלא בטל אף זוז"ג אסור וכן פירש מג"א בסי' תמ"ה וקשה דהא הכא הקדש בטל כיון דמקלי קלי איסורא ומותר דשיל"מ כנ"ל בשלמא אם מיירי בתנור חדש בהיסק שני שפיר ניח' דתנור הוי בעין ולא קלי אסורי' אבל אם מיירי בישן בהיסק איסור שפיר קשה דהא לרבנן אבוקה בא מן גחלת וקלי אסור' ושפיר בטל. אך נראה לי דהא דקאמר דשיל"מ בטל בקלי איסורא היינו באיסור דרבנן כמו מוקצה אבל הכא בהקדש אסור מדאו' שפיר י"ל דל"ב אפי' דקלי איסורא ועפ"ז מתורץ קושי' מהרש"א הנ"ל דוודאי רמב"ח ידע בהקדש זוז"ג אסור כדמוכח ממתני' דנדרים דאסור בחלופיהן ובגידוליהן. רק הכא איבעי' להו לרבנן דשרי אבוקה כנגדו וסברי אבוקה בא מן גחלת וקלי איסורא א"כ שפיר מסופק אם אסור זוז"ג דהא כל טעמא דהקדש אסור זוז"ג מטעם דשיל"מ ולא בטול. אבל הכא בקלי איסורא בטל ומותר זוז"ג. אבל לרבי דס' אבוקה הוי איסור בעין ושפיר לא בטל ואסור זוז"ג. וכ"כ מג"א בסי' תק"מ בפירש בשם ב"ח דהא דמרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן היינו להנות לאחר ביעורן אבל בשעת ביעורן אסור כיון דעדיין לא קלי אסורא (ובסמוך נבאר דברי מג"א) ורבא דפשיט לי' דהקדש אפי' לא בטיל היינו ס' באיסור דאו' אפי' היכא דקלי אסורא לא בטל ולשיטת רש"י וסייעתו דפירש הגמ' כמו שהחמירו בהקדש דל"ב כ"כ החמירו בזוז"ג מטעם חומר' בוודאי ניחא מה שהשיב רבא. ודו"ק היטב: ועפ"ז מיושב דקדוק מה שמדקדקין המפרשים מאי דקאמר רבא אי קשי' הא קשי' והלא כל היכא דמעל המסיק וכו' משמע בזה בא לקיים קושי' ראשונ' מה בין זו לערלה (ועיין בס' מחנה לוי) ועפ"ז מיושב כמתוק מדבש דהנה שער המלך בפ"ג מהל' חו"מ החליט בשם רש"י במנחות דף ד' וכן מסופק תוס' באמת בנזיר דף ק"ז בעצי שלמים כיון דליכא מעילה אינו נהנין רק מדרבנן. אבל מדאו' מותר להנות (ע"ש שתירץ בזה קושי' מהרש"א הנ"ל דלרבנן מותר כיון דהוי רק איסור דרבנן וכמו שתירץ מהרש"א גבי מוקצה. אבל דברי מהרש"א גופי' דחוקי' המה מ"ש לרבנן מלרבי כמו דלרבנן מותר באיד"א כ"כ דלמא לרבי) וא"כ היינו דקאמר אי קשי' הא קשי' והלא כל היכא דמעל המסיק נפק לחולין וע"כ מוקי בעצי שלמים והוי רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן שפיר בטל דשיל"מ היכא דקלי איסורא והכא קלי איסורא לרבנן. ודו"ק היטב: ולפ"ז נבוא ליישב דברי תוס' שהתחלנו דהא כבר הקשה מאי מקשה תוס' דהא שם הוי זוז"ג דקדיר' של היתר הוא רק אמת ניח' דהא מוקצה הוי דשיל"מ ואפי' באלף לא בטיל וא"כ אסור זוז"ג כמו בהקדש דאסור זוז"ג רק לרבנן דסברי אבוקה בא מן גחלת וקלי איסורא ושפיר בטל כמו בעצים שנשרו מן דקל דבטל. אבל לרבי דס' אבוקה הוי איסור בעין שפיר מקשה תוס' נימא יש שבח עצים בתבשיל. וא"ל דהוי זוז"ג דהא עדין לא קלי