יריעות שלמה יורה דעה חלק א קטז

דמחילה (וכ"ש לפי שיטת הפוסקים דמחל אחר התביעה) כיון דכבר הי' שלו חד פעם רק מחל לי' ואוקמי' על חזקתו מ"ק ועדיין הוא שלו י"ל ג"כ הרמב"ם הידוע דכ"ש להוי תיובת' דרבה בר נתן דהרמב"ם פסק בסוגי' דהמחליף בשמ' ושמ' בעומדת באגם וכ"ע יחלוקו וא"כ האיך מצי איירי בברי ושמ' א"כ להוי יחלוקו וזה דוחק לאוקמי באינו עומדת באגם ועכצ"ל דאתי' כר' ישמעאל דאמר ב"ח נינהו וא"כ קשה להוי תיובת' דרבה בר נתן מסיפ' ולא מהני תפיסה כיון דאיכא טעמא דמחילה כנ"ל דלא שייך חזקת מ"ק. כמובן. רק ז"א. א"כ לפי האמת דרישא איירי בניזק ברי ומזיק שמא קשה להוי יחלוקו רק י"ל דלא קאמר הרמב"ם דבשמ' ושמ' יחלוקו רק במודה במקצת אבל בכ"ה לא וא"כ רישא איירי בכופר הכל אבל בסיפ' איכא מודה במקצת ושפיר קשה. ודו"ק: ואדרבה י"ל בזה קושי' תוס' לקמן בסוגי' דהמחליף אמאי מתרץ הגמ' בעומדת באגם ולא מתרץ דקיימו ברשות לוקח וי"ל לפיה"א דלא אתי מתני' כסומכס רק כרבנן והיינו מטעם שמא ושמא יחלוקו כשיטת הרמב"ם והיינו דווקא במב"מ כנ"ל וט"ז כתב בסי' רכ"ג דבעמד' באגם לא מקרי הילך וא"כ בשלמ' בעומדת קרינן מב"מ אבל אי קיימו כבר ברשות לוקח הוי כ"ה ולא קרינן מב"מ. ודו"ק: בזה י"ל אמאי משני ר"פ בניזק שמא וסתם הגמ' משני ראוי ליטול וי"ל דהא תוס' כתב דמהדר לאוקמי כרבנן ויש לומר איפכא דמהדר לאוקמי כר"ג וא"כ לפי תירץ תוס' שני לר"ג ג"כ פטר משעורין וא"כ ליכ' לאוקמי בברי וברי דא"כ ישבע מיבעי' לי' בשלמא בפשיטות י"ל דנאמן במיגו דאי בעי אמר א"י ולהל"מ אבל אי ראוי ליטול ואין לו א"כ אי הוי טעין שמ' הוי צריך לשלם דמי קטן מש"ה טוען ברי מש"ה בראוי ליטול רק י"ל דהא איתא מפורש בב"מ דף ד' אי סבר כר"ג ע"כ סבר הודאת עדים פטר והכא הוי הודאת עדים דבהודאות עצמו אינו חייב דמודה בקנס הוא ר"ק ר"פ סבר פ"נ ממון א"כ ניחא אבל התם הגמ' סבר פ"נ קנסא ואיכא לאוקי אפי' כר"ג ובראוי ליטול ואין לו. ודו"ק היטב: הרא"ש הקש' ע"כ מיירי בדאיכא עדים דבליכא עדים הוי מודה במקצת ונ"ל דלכאורה תמוה לפי פירש הרא"ש דמסיק הגמ' הא לא מייתי ראי' שקיל כדאמר, רק מדלא קתני פטור א"כ אמאי לא קתני ברישא פטור א"כ אמאי לא קתני ברישא פטור וכן הקשה שיטה מקובצת כנ"ל והנם הכל כתבו דבסלע לקה הוי גרמ' בנזיקין ופטור וש"ך בסי' שפ"ו ס"ק ד' מביא שיטת פוסקים כמו דינא דגרמי איכא באדם כ"כ בבהמה וא"כ לפי מה דאיתא בגמ' גרמ' בנזקין חייב לצי"ש כ"כ בבהמה חייב לצי"ש וא"כ אי תפס לא מפקינן מני' ולא אמרינן כשיטת מהרש"ל לעיל בסי' ק"ח ומש"ה קתני המע"ה. ולפי"ז ממילא מיושב קושי' הרא"ש דאיכא למימר דאיירי דתפס קטן ולא מצי לכפור דבסלע לקה כמובן וק"ל: לפי הנ"ל קשה לי לקמן בסוגי' דהמחליף קאמר הגמ' ג"כ גבי המחליף פר' בחמור דקתני בבריית' ישבע מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה ד' ובדקטע לידי' וקשה לימא האיך קאמר כן דהא אי בעי המזיק אינו צריך לישבע רק יחלוקו במגו דבי בעי אמר א"י והוי יחלוקו דמשאיל"מ לא אמרינן בלהל"מ והתם להל"מ גבי המחליף (וצ"ע ב"ק דף צ"ח כתב תוס' ד"ה והלה שותק למ"ד ברי ושמ' ברי עדיף והתם עכ"פ גבי מחליף פר' בחמור נהי דבמכר שפחתו הל"מ לשיטת תוס' שם מהל"מ וצ"ע) וכיון דהוי רשות למוכר לחלק ממילא רשות ללוקח וצ"ע לכאורה בללמ' למ"ד בברי לא אמרינן יחלוקו באמת פירש שם ישבע המוכר אם לא רצה לחלוק אבל למ"ד ברי קשה וצ"ל מאן דס' ברי וברי יחלוקו סבר בלהל"מ ג"כ אמרינן ברי ושמ' ברי עדיף וא"כ מיושב קושי' העולם על רש"י שכ' מש"ה לא מתרץ הגמ' בראוי ליטול דס' דסומכוס לא אמר יחלוקו בברי וברי ומשתומם עליו עכ"פ קשה מאי מקשה ר"פ לר' אבא עיין במפרשי' ולפי הנ"ל ניחא דאו"ת פירוש דכל קושי' רש"י קאי לתרץ באיפוך מציעת' בראוי ליטול והסיפא בניזק שמא דאל"כ לשיטתו הך ולמ"ד ברי וברי יחלוקו ע"כ לא איירי סיפא בניזק שמא דאל"כ מאי אתא לאשמועינן דהא ברי ושמ' ברי עדיף אף בלהל"מ וא"כ למ"ד ברי וברי יחלוקו בלא"ה לק"מ. וק"ל להבין: צע"ג אצלי על תוס' לקמן בריש שור שנגח מקשה תוס' שמואל סתרי אהדדי דכאן סבר ברי ושמא לאו ברי עדיף ותרצו דלהל"מ רק מקשין דהתם ג"כ גבי משארסתני נאנסתי הוי להל"מ ותרצו דהמ"ל ולטעמך וצ"ע הא לפי חד תירץ שם היינו משום דאיכא חזקה חזקת בתולה והשת' היא נבעלה א"כ ה"נ איכא חזקת מעוברת והשת' דילדה כמו שכ' תוס' גבי המחליף פרה בחמור וכ"כ מהרש"א בפירוש ע"ב מזה על תוס' ד"ה דגבי שור שנגח את הפר' הוי חזקת מעוברת. וצ"ע: קשה לי מה שפירש הש"ך דראוי ליטול אם אינו טוען משטה אני ואין לו אם טוען דהא הש"ך כתב בס"ק ק"ב דאע"ג דלא טוען משטה אני טענינן משטה אני ב"ך. וצ"ע: תוס' מקשין בסוגי' דהמחליף האיך קאמר מתני' דלא כסומכוס דלמא איירי מתני' בעומדת באגם או כר' ישמעאל דאמר ב"ח נינהו ונ"ל דפ"י הקשה למ"ד באחד תם ואחד מועד לא הוי טענו חיטין א"כ ישבע מיבעי' לי'. רק אמרתי דמתני' אתי' כמ"ד הודאת עדי פטור והכא הוי רק הודאת עדים דמוד' בקנס פטר (רק קשה דא"כ ע"כ אתי' מתני' כר"ג דס' טענו חיטין חייב שבועה וא"כ קשי' ממתני' דסיפא מועד הזיק דלחייב שבוע' משום לא הוי' העדאות עדים) רק קשה דא"כ ע"כ סבר כר"ג טענו חיטין חייב כדאיתא בב"מ וא"כ בלא"ה לא אתי' מתני' כסומכס דמחולק בברי וברי יחלוקו דסומכוס ע"כ לא סבר כר"ג דא"כ האיך שייך יחלוקו דנאמן בשבועה במיגו דאי בעי הוד' בשעורין וחייב שבועה ול"ק מש"ה לא הוד' בשעורין דחייב לשלם שעורין ז"א לרבה בר נתן כדכתב תוס' דפטור מלשלם שעורין ואפ"ה חייב שבועה, רק אי איירי בעומדת בביתו איכא למימר דהוי הילך ומש"ה לא חייב שבועה באחד תם ואחד מועד אבל אי איירי בעומדת באגם כתב ט"ז בסי' רכ"ג דלא הוי הילך ואי אתי' כר' ישמעאל ב"ח נינהו א"כ בוודאי לא הוי הילך ושפיר ע"כ לא אתי' כסומכוס בלא"ה דמתני' ע"כ סבר כר"ג טען חיטין חייב וסבר הודאת עדים פטר וסומכס ע"כ לא סבר כר"ג כנ"ל. ודו"ק היטב כי נכון הוא: קשה לי על הגמ' האיך קאמר בניזק ברי ומזיק שמא א"כ אמאי קתני המע"ה דהיינו ראי' בעדים דאפי' בע"א סגי דמשאיל"מ כיון דטוען שמא וצ"ל דמשאיל"מ לא אמרינן בלהל"מ אף בע"א ול"ק בתם לא שייך שבועה דמוד' בקנס הוא, אבל מ"מ קשה באחד תם ואחד מועד דמועד לא הוי מודה בקנס. ובזה יש לתרץ הרמב"ם הידוע בא"א דכבר הוכחתי דמ"ד דסבר בברי וברי ג"כ סבר סומכוס יחלוקו ע"כ סבר בלהל"מ ג"כ משאיל"מ דאל"כ קשה מן ברייתא דהמחליף דקתני ישבע שברשות ילדה דהיינו מודה סומכוס הכא דאיכא שבועה ד' ואי ס"ד בלהל"מ פטר משאיל"מ א"כ אי בעי לחלוק המוכר בריר' בידו דנאמן במגו דאי בעי אמר א"י והוי יחלוקו וא"כ כמו שהברירה בידו ג"כ הברירה ביד לוקח וע"כ ס' בא"י משאיל"מ אף בלהל"מ ובאמת מוכח בפירוש דרבה בר נתן סבר בברי וברי ג"כ יחלוקו דאל"כ קשה מסיפא בראוי