יריעות שלמה יורה דעה חלק א קיד

ג"כ ניחא. אבל לרבנן אף גחלת עם שלהבת אינו חייב רק חנ"ז כמו בצרורות דכיון דאינו שלו. וה"נ שלהבת אין בו ממשות רק עיקר היזק בא משום גחלות. ודו"ק ויש להאריך בזה: [סליק לה חילוק דרבנן בסוגי' דאשו משום חציו במס' בבא קמא]. סוגי' דטענו חיטין והוד' לו בשעורין פ"י דקדק על רש"י דכתב דכל קושי' הגמ' קאי על אחד תם ואחד מועד אמאי אדרבה כמה פוסקים כתבו דבאחד תם לא הוי טענו חיטין והוד' בשעורין, וי"ל בדרך ראשון בפשוט דתוס' הקשה בסמוך לר' אחא דקאמר בידוע שזה הרגו אמאי לא תלינן באחד תם ואחד מועד במועד. וי"ל בדרך פשוט דאו"ת מביא בכאן רוב הפוסקים סברו מיגו דהעז' דהיינו במיגו דנ"ה לפטרו ממון אמרינן וא"כ נאמן במגו דאי בעי אמר בסלע לקה והי' מהימן דבסלע לקה שכיח כדכתבו חידושי רשב"א וש"מ. ולפ"ז מתורץ קושי' המפרשים ופוסקים שהקשה לשיט' רמ"ה מטעם משטה אני בך נהי דאיכא למימר דהגמ' קאי למ"ד פלגא נזקא ממון מ"מ דלמא מיירי ביש עדים שאחד מהם היזק ולפי' הנ"ל ניחא דע"כ מיירי בלא עדים דבעדים קשה לימא דתלינן במועד ומתורץ ממילא מה דנקט רש"י דקושי' הגמ' קאי על אחד תם ואחד מועד. ודו"ק היטב: אמנם קשה למ"ד פלגא נזקא קנסא וע"כ מיירי ביש עדים וקשה לימא בידע שזה הרגו. רק אמינא תירץ נכון ורש"י לשיטתי' אזיל דס' רש"י לעיל לפי שיטת רבא אליבא דר"מ בנגיח' שלישית חייב במועד נזק שלם וא"כ איכא למימר דזה הוא נגיח' שלישית וא"כ עדיין לא הוי מועד בלא נגיח' זו. ודו"ק: אמנם לפ"ז קשה אי איירי בניזק ברי ומזיק שמא לפי ה"א שפיר קשה לימא כשיטת ר' אחא דאמר בידוע שזה הרגו ותלינן מועד. ואפשר לתרץ בזה הרמב"ם הידוע דהיינו קושי' הגמ' באחד תם ואחד מועד ע"כ איירי דהמזיק טוען ברי דאל"כ לתלינן במועד ואכתי להוי תיובת' דרבה בר נתן מסיפא: ויש לתרץ בזה קושי' הפוסקים אמאי לא מתרצינן לעיל בראוי ליטול ואין לו והיינו דהא כתב תוס' דכל בבא אחד תם ואחד מועד את' לאשמועינן דכיון דשניהם רצין הא בלא"ה אתי שפיר מכח מיגו דאי בעי אמר בסלע לקה ועכצ"ל דהוי מוד' במקצת במגו דנ"ה וזה תינח אי הוי השת' מוד' במקצת אבל לרבה בר נתן דטענו חיטן והוד' בשעורין פטור א"כ עדיין נ"ה דהא לא משלם לו כלום וע"כ כנ"ל ומקשה הגמ' שפיר. ודו"ק היטב: ולפ"ז שפיר לא הביא הריף קושי' ראשונה. דהא פסק פלג' נזק' קנסא וע"כ איירי ביש עדים וא"כ שפיר מצי למימר בראוי ליטול ואין לו. וק"ל ובאמת קשה לי לתירץ תוס' כיון דשניהם רצין. דהא כמו שכ' הש"ך דמשמע אפי' ליכא עדים שהוזקו א"כ לכאור' משמע בליכא עידי רדיפ' ואדרבה אפי' מוכח כן דאל"כ מנ"ל להגמ' להקשות לשיטת רמ"ה מטעם משטה אני בך ולא הזיק כלל ובסלע לקה דלמ' דווקא מצי למטעון משטה אני בך היכ' דליכא דררא דממונא אבל באיכא בלא"ה ספק הוא ואדרבה המהרש"א כתב דלא הוי מוד' בקנס מטעם ה דאיכא גילוי מלתא בעלמ'. (ותמוה באמת דכו"פ כתב בתומים דהרא"ש ע"כ לא סבר כסברת מהרש"א ולדעתי ניחא היטב) ומה"ת מצי לטעון משטה אני בך וע"כ משמע אפי' ליכא עדי רדיפה וא"כ קשה נאמן להיות הניזק במגו דאי בעי אמר דתם לא רץ אחריו כלל ובודאי הוי תלינן במועד דהיינו מכח ספק דהא זה ג"כ מזיק מוד' דמועד רץ אחריו רק דהוא אמר דתם ג"כ רץ אחריו והתם הזיק. רק אמינא זה טעות הוא דאם מזיק ג"כ טוען ברי דתם היזק הוא נאמן איפכא במגו דאי בעי אמר דמועד אין רץ אחריו כלל. אבל אדרבה נראה לי ברור לתרץ קושי' תוס' הנ"ל דאתא דלא כר' אחא ולפי הנ"ל ניחא דשפיר נאמן המזיק דתם היזק אע"ג דמועד ג"כ רץ אחריו במיגו דאי בעי אמר דמועד אינו רץ אחריו כלל ולא שייך בידוע שזה הרגו דהוא טוען דאינו רץ אחריו כלל. ואדרבה לפ"ז ג"כ מתורץ קושי' שלי הנ"ל לשיטת רמ"ה הנ"ל דלמא מיירי שיש עדי רדיפה מש"ה לא מצי למטעון משטה אני בך כסברת מהרש"א דאם הודה לא הוי רק גילוי מלתא בעלמא. ולפי הנ"ל ניחא דע"כ מיירי באין עדי רדיפה מן אחד תם ואחד מועד, ומתורץ ג"כ מה דכ' רש"י דכל קושי' מן אחד תם כמו באופן ראשון. ודו"ק: והא דאמר אילימא בניזק ברי ומזיק שמא צריך לומר באמת דאתא דלא כר' אחא. ולפ"ז מתורץ ממילא קושי' מהרש"א דלוקי בשמא ושמא ולפי הנ"ל ניח' דמהדר לאוקמא אפי' כר' אחא כדכ' תוס' דמהדר לאוקמי כרבנן וק"ל: ולפ"ז מתורץ ג"כ אמאי לא אוקי רישא בתפס. ויש לומר דודאי טעם דמחילה לא שייך בתפוס כדכתבו הפוסקים דאיכא למימר דלא מחל כיון דאחזק בי' אבל טעמא דהשטאה שייך אפי' בתפס וא"כ ברישא ע"כ מיירי בלא עדים דבדאיכא עדים לימ' דודאי מועד היזק כנ"ל אבל בסיפ' איכא למימר דאיכא עדי רדיפה מש"ה מהני תפיסה. ודו"ק: באופן אחר יש ליישב קושי' תוס' לוקי רישא בראוי ליטול. דהנה באמת מקשין באחד תם ואחד מועד לפי שיטת דלא הוי טענו חיטין והודה בשעורין א"כ צריך שבועה וא"כ אמאי קתני המוציא מחבירו הא צריך שבועה דאורייתא ומה שתירץ הראב"ד דאיירי דטען א"י תמוה לכאורה לפי ה"א דאיירי בברי וברי שפיר קשה (וצ"ל דנאמן במגו דאי בעי אמר א"י אם תם או מועד ומשאיל"מ לא אמרינן בא"י וטענה גרוע לא הוי כיון דלא הוי למידע) רק יש לתרץ בפשוט. דמתני' אתי' כר"ח בתרייתא הדאות עדים פטר והכא דמוד' דתם היזק לא הוי רק הדאות עדים דהוא מוד' בקנס דהיינו תם הזיק רק מכח עדים ופטור משבוע'. רק קשה לי לפ"ז דהא איתא גמ' מפורשת בב"מ דף ד' מאן דסבר הודאות עדים פטור משבועה דהיינו מכח כי הוא זה סבר כר"ג טענו חיטן והוד' בשעורין חייב שבועה וא"כ לפי שיטת תוס' טענו חיטן והוד' בשעורין פטר משעורין וחייב שבועה וקשה דהא סומכס ע"כ לא סבר כר"ג טענו חיטן והוד' בשעורין חייב שבועה. דאל"כ האיך ס' סומכוס בברי וברי יחלוקו הא נאמן בשבוע' במגו דאי בעי הוד' בשעוריך והוי חייב שבועה דאורייתא ול"ק דלא בעי להודות בשעורין דהוי חייב בשעורין ז"א לרבה בר נתן אליבא דר"ג וא"כ נאמן השתא בשבועה דאורייתא וא"כ ע"כ סומכוס לא: סבר כר"ג וא"כ מאי אתא לאשמעינן ברישא דלא כסומכוס בברי וברי. ויותר ניחא דהא תוס' מקשינן אי בניזק ברי ומזיק שמא אמאי אמר לא כי ותרצו דבברי וברי נמי איירי וקשה אמאי נקט לא כי בסיפא וצ"ל דמש"ה פליג סומכוס אפי' בברי וברי (עיין בתומים) כיון דמוד' במקצת דמודה דקטן הזיק א"כ שפיר תהוי תיובת' דרבה בר נתן דהא מתני' ע"כ סבר כר"ח הדאות עדים פטור משבועה דאל"כ בניזק ברי ומזיק שמא באחד תם ואחד מועד לימ' משאיל"מ וצ"ל כיון דבברי פטור משבועתו כיון דלא הוי רק הודאת עדים וע"כ סבר כר"ג טענו חיטין