יריעות שלמה יורה דעה חלק א קי

המזיק, אבל רבה דלא סבר דפליגי במפקיר נזקיו הי' קשה לי' לקה בחרסי' וע"כ כתירץ הנ"ל דאף דחשיב אדם המזיק אפ"ה פטר וא"כ ע"כ לא פליגי בנתקל רק בנפשרה דהוי אונס גמור ושפיר פוטר ר' יודא אף באדם המזיק ושפיר הוכיח דפליגי בנפשרה ומתרץ פירש נתקל וע"ז תירץ אביי דלעולם דלא פליגי בנפשרה רק בתרתי פליגי ושפיר איצטרך לקה בחרסי' ודו"ק היטב: ובאמת נתקשתי מאד על נמ"י הנ"ל דמחייב באדם המזיק וגם נתקל א"כ האיך קאמר ר"י לקמן דף ל"א גבי שני קדרין לא מיבעי לר"מ דנתקל פושע אלא אפי' רבנן דאמר' אונס הוא נפטר הכא חייב שהי' לו לעמוד ע"ש הא שם איירי באדם המזיק גופי' ואף לרבנן חייב וצ"ע. וצריך לומר דר' יוחנן קאי שם על נזקי כלים דהיינו שהוזק ע"י כלים. ועיין בפ"י שם וזה דחוק ועיקר צ"ל דר' יוחנן סבר באמת אליבא דרבנן דאף באדם המזיק פטור רק היא גופי' קשה מנ"ל להמציא דרבנן פטרי (ומן מעביר ליכא ראי' כדכתבתי לעיל בשם ש"מ דבשומר ליכא חיובא מטעם מזיק) וע"כ סבר דפליגי בשעת נפילה והוי במתניתן ג"כ אדם המזיק רק קשה מנ"ל א"כ ר"י לשיטתי' אזיל דפליגי בחדא טעמא וקשה ל"ל כיון דר"י סבר נתקל פושע ממילא ידעינן דמפקיר נזקיו חייב וע"כ אתא לאשמעינן דהוי פושע גמור דמרישא ה"א כיון דבא מכחו והוי אדם המזיק קי"ל בסיפא דהוי פושע גמור וא"כ שפיר מוכח דפטרי אף בשעת נפילה ממש ומתורץ עפ"ז קושי' המפרשי' מאי מקשה הגמ' דלמא ר' יוחנן אף לאחר נפילה קאמר דהיינו לאחר נפילת פשיעה וכאביי ועפ"ז ניחא דר' יוחנן ע"כ סבר דמחד טעמא פליגי ודו"ק היטב: ואף לפי מה שכתב תוס' דהוחלק אחד במים לא הוי אדם המזיק בכל זאת ניחא דמרישא ה"א דחייב משום שור דהוי קר' דחייב ג"כ ברוח שאינו מצוי' לר"מ כמו שכתבתי לעיל וממילא מוכח מרבנן דפטרי ג"כ באדם המזיק דהא קר' הוי כמו אדם המזיק דחייב ברוח שאינו מצוי' ואף לר' יודא דסבר במועד פטר ברוח שאינו מצוי' מ"מ בתם חייב וא"כ עכ"פ כאבנו סכינו חייב מצי נזק ודו"ק היטב: והנה תוס' הקשה מאי מקשה הגמר' על רבה דהכא הוי אדם המזיק ובקנקנים לא הוי אדם המזיק וצריך להבין מאי מקשה תוס' דהא בברייתא ע"כ לא מיירי באדם המזיק דנקט ולא סילקה ולא העמידה. וע"כ לאחר שנח, רק קושי' תוס' דלמא רבה סבר ג"כ בתרתי פליגי ופליגי בשעת נפילה באדם המזיק אם חייב באונס גמור ופליגי לאחר נפילה בלאחר נפילת אונס ושפיר נקט ולא סילקה, וע"ז מתרץ תוס' דהוחלק במים תקלת מימיו הוא וע"ז מקשה תוס' עדיין מאי מקשה מלנערה לא תעשה דבר דמברייתא ודאי מקשה. דע"כ לא איירי לאחר נפילה לבד דא"כ האיך שייך מודי' בקנקנים, רק מאי מקשה מלנערה לא תעשה דבר דהכא מיירי ביש לו פנאי לסלקו וזה ברור בכוונת תוס': אך י"ל קושי' תוס' ראשונה דברייתא ע"כ לא מיירי בשעת נפילה ממש וחייב מטעם אדם המזיק דהנה כבר נתקשה תוס' אם מיירי אף בשעת נפילה למה מחייבי רבנן בדיני שמים, רק יש ליישב דהנה קשה לי לפי מה דאיתא לקמן דף ל"א דר' יוחנן מחייב בשני קדרין מטעם שיהי' יכול לעמוד ולא עמד ור"ל מחייב מפני שהי' יכול להזהיר ולא הזהיר. ופסק הריף כריו"ח מטעם שהי' יכול לעמוד וכתב בו"ל ואי קשי' לך דהא קמייתא נשברה כדו וכו' ואע"ג דהוי לי' לסלק ולא סילק התם וכו' כיון דאונס הוא בשעת נפילה הוי לי' הנך חרסי' בהפקר ונ"ל ומשעת נפלה הפקר ע"ש. וא"כ לפ"ז כמו למ"ד דסבר כיון שיכול לעמד הכא דיכול לסלק חייב ה"נ למ"ד הי' לו להזהיר ה"נ הכא חייב בנשברה כדו ביש לו פנאי להזהיר אע"ג דאין לו פנאי לסלק (דהא הניזק הי' שם בשבירת כדו ובנתקל גמלא) וא"כ קשה טובא למה פטר לרבנן בשעת נפילה, רק צ"ל דאיירי בשעת נפילה ממש ולא שייך לומר הי' לו להזהיר. רק קשה לפי שיטת תוס' דהוחלק במים לא הוי בשעת נפילה ממש רק לאחר שנח וצ"ל דרנב"י דסבר הי' לו להזהיר סבר דמחולקי' רק לאחר נפילה ובמפקיר נזקיו רק ר"מ סבר נתקל פושע והוי מ"נ לאחר נ"פ ורבנן סברי נל"פ הוי מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס ואביי דווקא בתרתי בשעת נפילה ובלאחר נפילה ע"כ סבר כר"י דאינו חייב מטעם הי' לו להזהיר ומתורץ בזה הריף דפסק דלא כרנמב"י לקמן ותמה הרא"ש עליו למה ועפ"ז ניחא דהוכיח דכל סוגי' דהכא קאי דלא כרנמב"י ודו"ק: אך ע"ז יש לפקפק דאף דאיירי לאחר נפילה דהיינו לאחר שנח מ"מ יש לומר דלא הי' פנאי להזהיר וכן משמע משולחן ערוך סי' דצריך דוקא פנאי להזהיר. אמנם יותר נכון יש לומר דמש"ה חייב בדיני שמי' אף בשעת נפילה דאיירי שלא הי' פנאי לסלק אבל הי' לו פנאי להזהיר דפטר מדיני אדם כר"י דטרוד אבל בדיני שמי' יש לומר דחייב מטעם הי' לו להזהיר. (וכן כתב פ"י כזה דאם נתקל הוי כעין גניבה ואבידה חייב בדיני שמי' ע"ש) וא"כ שעיר מוכח דאביי סבר כר' יוחנן ואדרבה בזה מתורץ מה שהקשה הרא"ש שם דלרנמ"ב קשה לפליג וליתני בדידה ותירץ הגמ' דקמ"ל דאע"ג שהי' יכול לעמוד אם הזהירו זא"ז פטור דהא זה ליכא חידש והו"ל יותר דאע"ג שלא הזהיר פטר אם אינו יכול לעמוד ע"ש ועפ"ז ניחא דמש"ה נקט אם הזהירו זא"ז דבזה פטר אף מדיני שמי' אבל אם לא הזהיר חייב בדיני שמי') וכן משמע מהרמב"ם בפי"ג מה' נ"מ דמבי' דין נשברה כדו ולקה בחרסי' פטר מדאו' וחייב בד"ש דהוי לסלק החרסי' וקשה עדיין בש"נ למה חייב בד"ש והרמב"ם משמע דאיירי אף בשעת נפילה דהא מבי' פלוגתא דר"מ ורבנן ועפ"ז ניחא דחייב בד"ש מטעם שהי' לו להזהיר: ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' הנ"ל דשפיר הוכיח דבריי' ומתניתן לא מירי בשעת נפילה ממש והזיק מכחו דא"כ למה חייב בדיני שמי' דאם איירי שהזיק מכחו האיך שייך הי' לו להזהיר. ושפיר מקשה הגמ' ודו"ק היטב: ועפ"ז מתורץ מה שמקשין העולם למה לא מקשה הגמ' מיד מפקיר נזקיו מאי מתכוין איכא, וי"ל דבל"ז י"ל דמאי דאמר אביי בתרתי פליגי היינו מחד טעמא (כשיטת הריף באמת) ומכוין לשבו' והא דאיצטריך תרתי כיון דנ"פ ממילא ידעינן דמפקיר נזקיו חייב י"ל בשעת נפילה הוי כחו וחייב משום אדם המזיק וא"כ אף אם לאו פושע שור ע"כ חייב קמ"ל בסיפא לאחר נפילה דחייב אף אם לא בא מכחו דהוי פושע גמור. רק השתא דמב"י דברייתא איירי דומי' דמתניתן ג"כ בתרתי וברייתא ע"כ לא איירי בשעת נפילה ממש דא"כ למה חייב בדיני שמי' וע"כ מטעם שהי' לו להזהיר וא"כ שפיר קשה ל"ל תרתי וע"כ בתרתי מתני' טעמא פליגי ושפיר מקשה מאי מתכון איכא דאי לומר במכוין לשבור דהא מתרי טעמא פליגי ופטרו אף לאחר נ"פ ודו"ק היטב: ועפ"י הנ"ל מתורץ ג"כ קושי' מהר"ם לובלין הנ"ל דלכאורה יש להקשות מאי מתרץ תוס' דכדו בתרתי מדנקט ולא סילקה דהא כוונת תוס' מדנקט ולא סילקה ע"כ בהי' פנאי לסלק וממילא ע"כ איירי במפקיר נזקיו דבלא מפקיר נזקיו אפי' לרבנן מחייב וקשה דלמא לעולם בלא הי' לו פנאי לסלק והא דנקט ולא סילקה