יריעות שלמה יורה דעה חלק א קט

כ"ז שתירץ בשם הפסקי' דשומר גרע ממזיק דכיון דנתן בתרתי שמירה פקר מכח אדם המזיק רק מכח שמיר' ע"ש (ודבר תמוה על פ"י שהקשה על תוס' שמקשן לרבה סבר ר"י נתקל פושע וגבי מעביר חבית ממקום למקום פוטר והקשה דלמא מזיקן גרע דאף דהוי קרוב לאביד' אפ"ה חייב לר"י כמו לר"מ באונס גמור ותמוה גדולה עלי' דתוס' שפיר מקשה דהא גבי מעביר חבית הוי מזיק ג"כ ויהי' חייב בתורת מזיק) אבל לפי שיטת תוס' ע"כ מוכח דנתקל הוי אונס גמור, והנה פ"י כתב דאף בשעת נפילה מחייבן רבנן בדיני שמים משום דהוי קרוב לאבידה אבל אי איירי באדם המזיק ואפ"ה פטר וע"כ חשיב אונס וא"כ למה מחייב בדיני שמים, רק אי כדו איירי לאחר נפילה וגמלו בשעת נפילה (ולאחר נפילה מדנקט ולא העמידה) ניחא דבגמלו ליכא אדם המזיק ושפיר מחייבם רבנן בדיני שמים די"ל דסברי דנתקל לאו אונס גמור. והא דפטרי בשעת נפילה היינו בגמלו דליכא אדם המזיק ובהוחלק במים ליכא אדם המזיק כדכתב תוס' וק"ל: והנה תוס' תירץ בתירץ ראשון, דסתם חרסי' מפקיר וסתם גמלו לא מפקיר להו וכוונת תוס' הוא דבשלמא אם לקה בחרסי' איירי לאחר נפילה שפיר הורה לן מתניתן דלקה בחרסי' איירי לאחר נפילה דסתם חרסי' מפקיר אבל גמלו דסתמא לא מפקיר היאך הורה לן דאיירי לאחר נפילה כן כוונת תוס' ועפי"ז תרצת היטב קושי' מהר"ם לובלין הנ"ל דהנה פ"י הקש' על תירץ תוס' מש"ה ליכא למימר בחדא טעמא ולא שמעינן דמפקיר נזקיו חייב דכבר מוכח לקמן דבור בר"ה חייב והקשה דלמא אתא לאשמעינן רבותא דר"י דאף שהי' פנאי לסלק אפ"ה פוטר ר"י דמפקיר נזקיו לאחר נפילה אונס פטר ול"ל דזה פשוט דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטר דהא הגמ' בעי לאוקמי אליבא דר' יוחנן דמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פליגי ונראה לי ליישב בנכון: דהנה תוס' הקשה על רש"י שכתב דלרב דסב' בלא אפקרונהו הוי שור איירי קרא בהפקיר רשותו ובורו ומקשין דבמפקי' רשותו ובורו לכ"ע פטר דהא חפירה הי' בהיתר וגם השתא לאו בעל בור הוא ולכאורה יש לתרץ דכוונת רש"י דהפקיר רשותו ואח"כ הפקיר בורו וא"כ הוי ממש כמו נזקיו לאחר נפילת אונס. דנהי דחפר בהיתר מ"מ כיון שהפקיר רשותו ובורו הי' עדיין שלו הוי לי' לסלק וא"כ אף השתא שמפקיר נזקיו דהיינו בורו אפ"ה חייב דהי' לו לסלק, רק זה דמי ממש למפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס. דהוי ג"כ יכול לסלק לאחר נפילת אונס. ובמפקיר נזקיו לאחר נ"א ג"כ פטר ורצית לאומר דהכא קאי הגמ' אליבא דר"מ דהא קאי על הוחלק במים ומצאתי וראיתי בפירש ברש"י לקמן ד"ה אליבא דר"מ כ"ע ל"פ ופירש רש"י בזה לשון דהשתא במפקיר נזקיו הבא ע"י אונס מתחלה מחייב וכו' חזינן דרש"י סבר דאליב' דר"מ אף בע"י אונס חייב ולכאורה צ"ע על רש"י מנ"ל זאת דהא טעמי' דר"מ דנתקל פושע והוי נפילת פשיעה והגמ' דקאמר דטעמי' דרבנן דאונס היינו דסברי דנתקל לא"פ וצ"ע רק נראה לי בדעת רש"י דהא לא פירש דאליבא דר"י פליגי בחדא טעמי' רק דפליגי באיפך בהוחלק במים בשעת נפילה בנ"פ ובלאחר נפילה מחולקי' בנפילת אונס ואי לאו דמסתפינא הויתי אמרתי ג"כ לפרש דברי רי"ף ג"כ הכי דרי"ף סבר דמחולקי' בנפילת אונס. ולא בחדא טעמא והי' מתורץ בזה קושי' אחת מה דנתקשתי על הרי"ף דלדבריו האיך קאמר הגמ' בשלמא לאחר נפילה במפקיר נבלתו דהא אף בלאחר נפילה מחולקי' בנתקל, וצ"ע ולפי פרושי' ברי"ף ניחא אך הרא"ש לא מפרש כן דברי רי"ף וצ"ע: עכ"פ רש"י לשטתי' דסבר אליבא דר"מ אף בנפילת אונס חייב א"כ שפיר כתב רש"י בהפקיר רשותו ואכ"ח הפקיר בורו דחייב, ולפ"ז ראי' תוס' מבור של שני שותפין ג"כ ליתא דהא שם קאי הגמ' למ"ד אם הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו פטר א"כ פשיטא אם אח"כ הפקיר בורו דג"כ פטור דמאי איסור עביד דהי' לו לסלוקי דהא פטר, וק"ל: רק זה דחוק אצלי קצת דרש"י כתב דוקא אליבא דר"מ דחייב בנפילת אונס, אמנם באמת ראיתי דאף לרבנן ניחא דהנה לקמן דף מ"ח ע"א כתב רש"י בעל חצר חייב בנזקי בור דאע"ג דהפקיר אח"כ בורו כיון קודם שהפקיר הוי לי' לסלוקי הוי כנותן תקלה בר"ה ואע"ג דהוי נפילת אונס נמצא למידן מרש"י דבר חדש דהא דמפקיר נזקיו פוטר לאחר נפילת אונס היינו אם הפקיר קודם פנאי לסלק רק אח"כ הי' פנאי קודם הוזק אבל אם הי' פנאי לסלק קודם הפקיר לכ"ע חייב דהוי כנותן תקלה ברה"ר והגמ' דהכא דקאמר מפקיר נזקיו לאמר נ"א פטר היינו קודם פנאי, וא"כ מתורץ קושי' הנ"ל דתוס' פליגי על רש"י בזה וסבר' דידי' דרוצה הגמ' לומר אליבא דר"י דפליגי בנפילת' אונס היינו אם מפקיר לאחר שהי' פנאי לסלק דפשע שהי' לו לסלק והוי כמו נותן תקלה ברה"ר. אבל הכא שפיר קאמר אביי דאם פליגי בחדא טעמא הוי פשיטת דהא מהיכא קורה לן מתניתן דלקה בחרסי' איירי לאחר נפילה דסתם חרסי' מפקיר וא"כ מפקיר בודאי מיד לאחר שבירה קודם פנאי לסלק' ושפיר איכא פשיטא דבזה בודאי פטור ועפ"ז מיושב קושי' מהר"ם לובלין דהא מזה מוכח מדמתניתן בתרתי דמש"ה משמע לקה בחרסי' לאחר נפילה דסתם חרסי' מפקיר א"כ ע"כ גמלו לא איירי לאחר נפילה כתירץ תוס' דהא סתם גמלו לא מפקיר ודו"ק היטב: אבל באמת עוד בא"א יש ליישב עפ"י הנ"ל דבבריית' לחוד י"ל דפליגי לאחר נפילה לבד אף בכד ולא כדו בתרתי רק בכדו פליגי דהפקר קודם פנאי רק לא סילקה עד לאחר פנאי והזיקה אח"כ ובזה לכ"ע ע"י אונס פטר ופליגי בנתקל פושע ושייך ע"ז ומודים באבנו סכינו ומשאו וכן קנקנים, וגמלו איירי שהפקיר לאחר שהי' לסלק דהא סתם גמלו ולא מפקיר ופליגי בנפילת אונס דר"מ סבר כיון דהי' לו פנאי לסלק קודם שהפקיר הוי כנותן תקלה ברה"ר כנ"ל ומש"ה חייב וא"כ כדו בחדא וגמלו בחדא אבל מדמתניתן בתרתי בשעת נפילה ולאחר נפילה וכדו נמי בתרתי שפיר מקשה הגמ' דהא כדו איירי בש"נ ולא"נ וה"נ בגמלו והאיך משכחת ודו"ק היטב: ובזה אדרבה נ"ל דר' יוחנן מוקי באמת פלוגתא בזה דלאחר נפילה מחלוקת דלא איירי כלל בשעת נפילה רק הכל לאחר נפילה וחדא איירי שהפקיר קודם פנאי ופליגי בנ"פ וחדא בהפקיר לאחר פנאי ופליגי בנפילת אונס וזאת כוונת רש"י הנ"ל דרי"ו סבר לאחר נפילת אונס מחויב דהיינו בהי' פנאי קודם הפקירו, וכנותן תקלה ברה"ר ודו"ק: פ"י הקשה על תירץ אביי אלא בתרתי פליגי דמאי בעי בזה ועיקר תרוצי נגד רבה דמכוין לשבור וזה חסר מן הספר, ותוס' ג"כ הקשה על רבה למה לא מפרש מכוין לשבור וי"ל חדא בחברתה דלכאורה קשה לו מאי הקשה אביי לקה בחרסי' היינו הך, דהא תוס' כתב דהוחלק במים חייב תקלת מימיו ולא חשיב אדם המזיק, א"כ טובא אתא לאשמעינן בלקה בחרסי' דהוי בשעת נפילה ממש וחשיב אדם המזיק אפ"ה פוטר ר"י רק מזה ראי' לשיטת נמוקי יוסף שמפרש דהא דסברי רבנן נתקל ל"פ אבל לאו אונס גמור וחייב אדם המזיק באמת לרבנן וא"כ ע"כ לקה בחרסי' איירי בלאחר נפילה ולא באדם