יריעות שלמה יורה דעה חלק א קח

שמירה פחותה, במועד, חדא יש לומר כיון דבהם מודה ר"י דחייב חצי נזק בשמירה פחותה ובמועד ג"כ צד תמות במקומה עומדת וא"כ ה"נ באבנו וסכינו דלא אפקרי' חייב לר"י חצי נזק בשמירה פחותה ועכ"פ לא גרע מקרן תמות דחייב חצי נזק בשמירה פחותה, דהא הוי ג"כ תולדה דתם דקר' וזה ברור לדעתי וא"כ מוכח לר"י דנתקל הוי קרוב לגניבה דאל"כ עכ"פ חייב חצי נזק: ועוד נראה לי דע"כ מוכח מרי' לקמן בפ' אומנין גבי מעבור חבית דאדם המזיק פטר בנתקל וע"כ הוי קרוב לגניבה ור"י לא סבר תקנת חכמים, רק האי כדינא ואפ"ה סבר דפטר ש"ח וע"כ דסבר דנתקל הוי קרוב לגניבה ומפאת זה מתורץ מה תקשה למה קאמר אביי דפליגי בנתקל פושע דלמא כ"ע סברי דהוי קרוב לאביד' רק ר"מ לשיטתי' אזיל דסבר דקרן הוי חייב בשמירה פחותה ור"י סבר דסגי בשמירה פחותה רק ניח' דאביי סבר דר"י ע"כ סבר דנתקן לא הוי פושע הוי קרוב לגניבה דאל"כ למה פוטר במעביר חבית כנ"ל וק"ל): אמנם לפי מה שתרצתי דשפיר מקשה הגמ' דע"כ ולא סילקה איירי בהי' לו פנאי דאל"כ רק לאשמועינן דלא הוי אדם המזיק דעדיין הוי קר'. קשה דלמא אביי סבר דלא כרב דפ' ואף בלא אפקרינהו חייב רק משום בור. א"כ י"ל דשפיר מוכח דאביי סבר כרב דהנה תוס' הקשה האיך מוכיח אביי דפליגי בתרתי דלמא בתרתי מחדא טעמי' ואתא לאשמעינן רבותא דר"מ דמפקיר נזקיו חייב רק לפי שיטת רש"י לעיל דרב דסבר בלא אפקרינהו חייב משום ממון ע"כ בור דחייבה תורה איירי בהפקיר רשותו ובורו או בבור בר"ה דאם איירי בהפקיר רשותו ולא בורו א"כ חייב משום ממון, ע"ש א"כ לא צריך לאשמעינן דרבותא דר"מ דמפקיר נזקיו חייב דמוכח מריו"ח דהוחלק במים חייב על טינפו כליו וע"כ מטעם ממון וא"כ ע"כ קרא דבור איירי בבור בש"ר א"כ מוכח דמפקיר נזקיו חייב וזה פשוט וכן לשיטת רש"י ואין להקשות א"כ קשה על ר"י דסבר מפקיר נזקי' פטור א"כ אמאי אמר במתכוון חייב דהא דהני בור אף בלא אפקרינהו וא"כ בקיצר פטר מטעם חמור ולא כלים, זה אינו דר"י לשיטתי' סבר דחייב על נזקי כלים בבור וק"ל: א"כ היינו דמקשה הגמר' מדמתניתן בתרתי וע"כ דסבר כרם דבלא אפקרינהו חייב מטעם ממון ומש"ה ע"כ בתרתי ולא בחדא טעמ' כנ"ל א"כ ברייתא נמי בתרתי ול"ל דכדו בשעת נפילה וגמלו לאחר נפילה ז"א כתירץ תוס' דהא כדו בתרתי דנקט ולא סילקה ול"ל דלא סילקה אתא לאשמעינן דלא הוי אדם המזיק, דהא עדיין הוי קר' דהא אביי ע"כ סבר כר"י מדמוקי מתניתן בתרתי ומתורץ קושי' מהר"ם לובלין, דשפיר קאמר מדמתניתן בתרתי ודו"ק היטב: א"כ לפ"ז קשה קושי' אחריתא דהא אביי ע"כ לא סבר כרב דאם סבר כרב לוקי בתרתי מחדא טעמי' ובלאחר נפילה במפקיר נזקי' אתא לאשמעינן דלר"מ נתקל הוי פושע גמור דמשעת נפילה ליכא ראי' דהא בלא אפקרינהו חייב משום קר' וחייב ברוח שאינו מצוי' אבל במפקיר נזקי' דחייב רק משום בור דסגי' בשמירה פחות' ומש"ה אתא לאשמעינן דהוי פושע גמור והי' נראה לי לכאורה דזאת באמת היינו טעמא דר"י דמוקי בתרתי בחדא טעמי' דסבר כרב ומתניתן אתא לאשמעינן דנתקל הוי פושע גמור ומתורץ בזה קושי' תוס' על הגמ' דלמה לא קאמר הגמ' אליבא דר"א דבשעת נפילה מחלוקת אבל לאחר נפילת פשיעה לכ"ע חייב ועפ"י הנ"ל ניחא דהא ר"א קאמר לעיל נתקל בקרקע ונשוף באבן פטור דלא כר"נ ותוס' כתב לעיל דף ד' דטעמא דרבנן דר"נ דפטרו בשור שדוחף שור אחר בבור דבעל בור פטור דכתיב ונפל שמה שור משמע ממילא ולא שהפיל אחר לפ"ז אם חייב מטעם ממון מודים רבנן דחייב אף בנתקל בקרקע ונשוף באבן, וא"כ אמאי אמר ר"א דפטור ור"א קאי על ברייתא כדפירש רש"י וא"כ סבר כשמואל דאף בלא אפקרינהו אינו חייב שור רק ברייתא אתי כר"י דמחייב נזקי כלים בבור. וא"כ לר"א לשיטתו. דסבר כשמואל ע"כ מוקי בתרי טעמי' דאל"כ למה אשמעינן לקה בחרסי' ודו"ק כי נכון הוא: אך לפ"ז הנ"ל דאביי ע"כ סבר כרב א"כ קשה על אביי למה לא מוקי בחדא טעמא ולא שמעינן דנתקל הוי פושע גמור אמנם נראה לי לפי מה שראיתי בבעל מלחמות שהשיג על בעל המאור שכתב דבשעת נפילה הוי אדם המזיק, וכתב דלא הוי אדם המזיק, שלא נפל מכחו רק מכח קרקע שנתקל נפלה ממילא, וכתב דהוי תולדה דאישת כמו אבנו סכינו דאם הזיקו בשעה דאזלי הוי תולדה דאש וה"נ הכא נמצא למידן ממנו דאם הזיקו בשעת נפילה מיד היי תולדה דאש ולא בור, וכן לרב לא הוי שור רק תולדה דאש וצריך לומר דהא דפליגי רב ושמואל בהוחלק במים כדכתב בעל מלחמות בסוף דבריו דרב ושמואל מוקי דהא דקתני הוחלק במים בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה ע"ש או דפליגי רב ושמואל על אביי, ובזה מתורץ קושי' פ"י שהקשה מאי מקשה הגמ' על רבה מן מודים בקנקנים דמאי מדמה תולדה דבור לתולדה דאש דבקנקנים שנפלו ברוח שאינו מצוי' הוי תולדה דאש, ובאמת בארתי דאף בכדו שנשברה ובלקה בחרסי' הוי תולדה דאש, וכן ראיתי בפירש בנמוקי יוסף בפ' האומנין דף ע"ב כתב ג"כ שם על מתניתן דהוחלק במים דבשעת נפילה הוי תולדה דאש ע"ש וא"כ ממילא ל"ק על אביי דלמה לא מוקי בחדא טעמא ומרישא לא הוי אשמעינן דנתקל הוי פושע גמור רק דהוי שור ובעי שמירה מעולה ועפ"ז ניחא דלאביי דאיירי רישא בשעת נפילה, א"כ לא חייב משום שורו רק משום אש דסגי בשמירה פחותה, א"כ קשה לפי מה שכתב תוס' דהוחלק במים לא מיירי בשעת נפילה ממש דהא הוחלק במים משמע תקלת מימיו וא"כ משמע שהזיקו לאחר שנח, וכן פירש פ"י דמש"ה כתב תוס' דבשעת נפילה פירש שלא הי' פנאי לסלקו דבשעת נפילה ממש ליכא למימר דאיירי בהוחלק במים רק אדרבה עיקר באמת מזה מוכח דאביי סבר דלא כרב ולפ"ז מתורץ אדרבה יותר עדיף קושי' מהר"ם לובלין הנ"ל דבל"ז י"ל דכדו בשעת נפילה והא דנקט ולא סילקה לאשמעינן דהוזקו לאחר שנח דהוי תולדה דשור לרב ואפ"ה פוטר ר"מ דהא שור בעי שמיר' מעולה ואף לר"י בקר' מועד לא בעי שמירה מעולה כבר כתבתי דעכ"פ חייב חצי נזק כמו קר' תם, ועוד היא גופי' קמ"ל דסגי' בשמירה פחותה, ונתקל לאו אונס גמור הוא רק אביי דקאמר דמתניתן בתרתי ואמאי לא אמר בחדא טעמא רק סיפא אתא לאשמעינן דבמפקיר נזקיו דהוי תולדה דבור אפ"ה חייב אבל ברישא דהוחלק במים הוי שור ובעי שמירה מעולה אלא ע"כ דסבר דלא כרב ושפיר קאמר מדמתניתן בתרתי ברייתא נמי בתרתי, כמו באופן ראשון ודו"ק היטב: תוס'הקשה דלמא כדו בשעת נפילה וגמלו לאחר נפילה ותירץ תוס' מדנקט לא סילקה משמע דהי' פנאי לסלק ומדכדו בתרתי גמלו בתרתי וצריך להבין למה דלמא כדו בתרתי וגמלו בחדא ונראה לי דהנה נמוקי יוסף כתב דאף דנתקל לאו פושע אבל לאו אונס גמור וחייב אדם המזיק, והכא בשעת נפילה מיירי שלא הזיק מכחו ובאמת תמי' מקושי' תוס' מפ' אומנין גבי מעביר חביות ממקום למקום דשם מוכח דפטר אדם המזיק, רק אח"כ עיינתי בשיטה מקובצת לעיל דף