יריעות שלמה יורה דעה חלק א קה

זבורית. ואם נקנה זבורית, יגבה מן הזבורי' וא"כ ה"נ כל אחד יעמד בשלו דהאי יכול לאמור לו אם לא שתקת אקנה זבורית (בעד שטר חוב) ויגבה ממנו רק בנינות וזבורית וכמו כן יגבה ממנו לחזרה. רק הרמב"ם לשיטת' פסק דלא אמרינן אי שתקת. אבל לר"ש לשיטת' דסבר הכא או שתקת שפיר מקשה הגמרא וקי"ל: אמנם עיקר תירץ הפלאה הנ"ל דחוק בלישנא דהרמב"ם דכתב התם זה גובה בנינות וזה גובה זבורית הוי למימר רק זה גובה בעד חצי חובו ולא יאמר התם זה גובה דמשמע בכולו אכן נראה לי דעת אחרת בכוונת הרמב"ם ובזה יתורץ ג"כ הריף דמבי' שם פלוגתא דר"נ ור"ש ופסק כר"נ והכא משמע דפסק ב"ח גובה בנינות. דהנה תוס' כתב בתירץ הגמ' ואיבעת אימא אידי ואדי שלא הי' עדיות ומכרה כאן בשוי' בנינות כעדיות דעלמא ואיירי ברייתא זו ביש לו עידיות ומש"ה מקרי בנינות, וברייתא אחריתא דקתני בע"ח גובה מן עדיות איירי באין לו עדיות דאל"כ יהי' ניזק יגבה מן עדיות וקשה נוקי בפשיטות דתרי ברייתת מיירי ביש לו עדיות שלו עדיפא מעלמ' וכיון דסבר בשל עולם הן שמין א"כ אם אין לו עדיות דעלמא אינו צריך לגבות מן עדיות שלו ומש"ה ניזק גובה מן בנינות. וע"כ מוכח דתוס' סברי בפשיטות. דאף דאמרינן בשל עולם הן שמין מ"מ אם אין לו עדיות דעלמא יתן לו מן מיטב שלו כמו לר' ישמעאל דסבר בניזק שיימינן ואם אין לו בדניזק צריך לגבות מן מיטב שלו וה"נ הכא לר"ע ויש ליתן אפי' טעם לזה דאי בשל עולם הן שמין קשה דהא כתב ומיטב שדהו ואת אמרת בשל עולם וע"כ צ"ל אהני קרא דאם אין לו בשל עולם צריך ליתן מטיב שלו (ועיין בהרא"ש בריש הסוגי' בדניזק מביא לר' ישמעאל דסבר בניזק שיימינן אם יש לו עדיפי' ממנו ועוד יותר עדי עדיות צריך ליתן מעדי עדיות שלו דאו מיטב של ניזק או מיטב שלו וזה נגד מהרש"א שפירש בתוס' ד"ה כנגד זה בפשיטת ע"ש) ולפ"ז קשה לכאורה למה אמרינן גבי ב"ח הי' לו עדיות וזבורית ב"ח מן זבורית למה גרע ב"ח כיון דאין לו בנינות שיגבה מן זבורית למ"ד בשל עולם הן שמין נימא באופך דיגבה מן עדיות. כמו בנזקין דאם אין לו בשל עולם צריך ליתן מן מיטב שלו וה"נ גבי ב"ח בשלמא אי אמרינן בשלו הן שמין ניחא דזבורית מקרי בנינות. אבל למ"ד בשל עולם קשה ובגמר' משמע בפירש כמו שדינו בנזקין בעדיות כמו כן דינו בב"ח בבנינות דהגמ' מדמה אהדדי דאי אמרינן בנזקין בשלו הן שמין אמרינן נמי בב"ח בשלו הן שמין רק צריך לומר דבנזקין דדינו במיטב דעלמא א"כ אם אין לו מיטב דעלמא דין נותן שצריך עכ"פ ליתן במיטב שלו אבל גבי ב"ח דדינו בבינונת מה"ת ינתן מיטב דזה ליכא דינו. אמנם לפ"ז י"ל סברה נכונה דאם יש לו עדי עדיות ובנינות במיטב דעלמ' וזבורית אף אי אמרינן בשל עולם הן שמין ג"כ צריך ליתן בנינות שלו כמיטב דעלמי' דבזה דמי ממש לניזק (וכן כתב סמ"ע בסי' נ"ב בפירש דטעמ' דב"ח בשלו הן שמי' דילפינן מנזקין) כמו שדינו בנזקין דאם אין לו מיטב דעלמא צריך ליתן מיטב שלו אע"ג דהוי עדי עדיות דעלמא ה"נ בב"ח דאם אין לו בינונת דעלמא צריך ליתן בינונת שלו כיון דיש לו עדי עדיות צריך ליתן לו מבנינות שלו ודמי ממש לניזק, דאם אין לו מיטב דעלמא צריך ליתן ממיטב שלו וה"נ בב"ח דאם אין לו בינונת דעלמא צריך ליתן מבנינת שלו, והא דקתני בברייתא הי' לו עדיות וזבורית ב"ח מן זבורית היינו אם אין לו עדי עדיות. ואדרבה מוכח דין זה מדלא נקט חידש יותר בברייתא הי' לו עדי עדיות עדיות וזבורת בע"ח גובה מן זבורת וע"כ כנ"ל: ובזה מתרץ הרמב"ם הנ"ל היטב דהרמב"ם בפכ"ד מה' מלוה מיירי בבנינות דשו' כעדיות דעלמא רק אצלו מקרי בנינות כיון דיש לו עדי עדיות א"כ שפיר זה גובה וזה גובה דכיון דלבעל זבורית אין לו עדי עדיות א"כ אם יגבה ממנו בנונית במיטב דעלמא אין ב"ח יכול לגבות ממנו כיון דגם אצלו מקרי מיטב אבל מבעל עדיות ובנינות שפיר גובה בנינות כמיטב דעלמא כיון דאצלו מקרי בנונית ובשלו הן שמין אם אין לו בשל עולם וזה נכון: א"כ צריך לתרץ לפ"ז הגמ' מאי מקשה הגמרא על ר"ש דלמ' מיירי מתניתן בגוונא הנ"ל הך ג"כ י"ל כמו שתירץ הפלאה דא"כ מ"ט דאדמון וק"ל: אבל נראה לי דהרי"ף מפרש הגמר' דהא דפליגי ר"נ ור"ש אי בשלו הן שמין או בשל עולם, היינו דפליגי באמת בסברה זו דר"ש סבר בשל עולם הן שמין ואם אין לו בנינות דעלמי' אינו צריך ליתן בנינות כמיטב דעלמא רק זבורית אבל ר"נ סבר אף בשלו הן שמין דאם אין לו בנינות דעלמי' צריך ליתן בנינות שלו כמיטב דעלמא וא"כ מתורץ הרי"ף הנ"ל מה דפסק הכא והתם כמובן ודו"ק וראי' לסברה הנ"ל דהא כמה מ"ד דסברי מדין תורה בע"ח בבינונת וכדאיתא בירושלמי וא"כ בודאי דין בע"ח בבנינות כמו בנזקין בעדיות דמ"ש אמנם לפי סברה הנ"ל קשה א"כ האיך מתרץ הגמר' בתירץ שני שלא הי' לו עדיות ומכרה וכאן דשוי' בינונת כמיטב דעלמא ובשל עולם הן שמין א"כ קשה אמאי מקרי בנינות וע"כ איירי דיש לו עדיות א"כ יגבה ב"ח אף בנינות כמיטב דעלמי' רק לפי מה שכתבתי בהרי"ף דר"נ ור"ש פליגי בזה, א"כ י"ל דתירץ שני' סבר באמת כהך סברה דאף אם יש עדי עדיות ג"כ ב"ח בזבורית אדרבה בזה יהי' מתורץ קושי' מהרש"א דאמאי לא תירץ בתירוץ שלישי דשוי' בנונית שלא כעדיות דעלמא ובהי' לו עדיות ומכרה וברייתא דסברי ב"ח בבנונית סבר בשלו הן שמין ועפ"ז ניחא דכל עיקר שנייד מתירץ שני היינו מהך סברה דאף אם בשל עולם ג"כ יגבה מן בינונת כמיטב דעלמא וא"כ לא מצי לתרוצי בכה"ג ודו"ק: אמנם י"ל בכמה גוונא דאף בתירץ שני' י"ל דהי' לו עדיות ועתה לית לי' ובנונית מקרי כיון שהי' חד פעם אבל לומר דאצלו מקרי בנונית אם אמרת בשל עולם הן שמין זה לא אמרינן ויותר נכון לפי גירסת אידי ואידי שהי' לו עדיות ומכרה וכן גורס ת"ח א"כ אדרבה בתירץ שני סבר דאף שהי' לו עדיות בשעת שיעבד כיון דל"ל בשעת גביינא אינו גובה ממנו וכמו שפוסק רמ"ה עיין בנמ"י רק בנונית מקרי' וא"כ שפיר בבנינות כעדי' דעלמי' אינו גובה ממנו ודו"ק: והנה ראיתי שנתקשה הפלאה בכתובת למה אמרינן שם אם יש לז בינונת לחודי' בשעת שיעבד אף שקנה אח"כ זבורית אינו גובה מבנינת רק מזבורית ולא אזלינן בתר שעת שיעבד כמו בעדיות ובאמת לא קושי' היא וכי אם הי' לא רק עדיות בשעת שעבוד ואח"כ יקנה זבוריות ובנונית וגבה ב"ח וכתובת אשה ממנו (וכן כתב יש"ש גופי' דין זה גבי עדיות ומכרה דאם הי' לו רק עדיות בשעת שיעבד ואח"כ קנה זבוריות אינו גובה כ"א ממיטב ע"ש) אבל היא גופי' טעמא בעי למה בעדיות ומכרה אזלינן בתר שיעבד. אמנם לדעתי לק"מ ומצד שכל הוא דהא חזינן בפירש דאם מכרו לשלשה ב"א בב"א כולן נכנסו תחת בעלים ובע"ח בבינונת אע"ג דאצל לוקח מקרי עדיות. דהא לא קנה רק בינונית. רק זה אינו דאזלינן בתר שיעבדו דשעבודו הוא על עדיות ובינונת וזבורית. וא"כ ה"נ בעדיות ומכרה דהא עדיות ג"כ משועבד אצלו דהא אם אשתדף בני חרי גבי ממשעבדי' רק אין גובין מנכסי' משעבדי' במקום שיש ב"ח מפני תיקן עולם, אבל לא מפני תיקן לוה רק מפני הפסד לקוחת וא"כ בודאי