יריעות שלמה יורה דעה חלק א קד

וכי קנו מידו מאי הוי דוקא לפי תירץ הגמ' קנו מידו וי"ל דהנה הרשב"ם תירץ בב"מ דלא דמי לתלו' וזבין דליכא רק קצת אונס ולא אונס גמור והקשיתי לכאורה א"כ מאי מקשה הגמ' שם שאר נכסי' כ"ש דהוי לי' איבה ופורש הרשב"ם דהוי כ"ש דבזה שייך איבה יותר ע"ש וק' אדרבה משום זה הוו אפשר תלו' וזבין בשללשה שדות דלא הוי רק קצת נ"ר אבל בשאר שדות אמרינן דהוי תלו' וזבין. רק י"ל דבאמת לכאורה הוי תלו' ויהב כדכתב נ"י כנ"ל רק כבר הקשיתי לתירץ רב שלמין שם בב"ק דמשום רווח' ביתא צריך לשלמי ע"ז מכ"ש דהוי תלו' וזבין רק י"ל דגמ' בב"ב קאי לאביי דלא סבר סברה זו משום רווחא ביתא אבל הכא י"ל דקאי אליבא דרב שלמין וא"כ שפיר ק' מאי מקשה הגמ' דלמא הכא איירי בשלשה שדות דלא מצי למומר נ"ר דהוי אונס רק באמת תוס' מקשה מאי מקשה הגמ' וכי כתב לה מאי הוי דהא לא בא עדיין לידה ותירץ שיטה מקובצת דמתניתן איירי בשדה המיוחדת לכתובה דהיינו אחד מג' שדות והוי בא לידה א"כ שפיר מקשה הגמ' וכי קני מידו מאי הוי דאת בעי לאוקמי בשלשה שדות ודו"ק: ובאמת על קושי' הנ"ל שהקשיתי על נ"י דהוי רווח' בית' לחומר הנושא תרצתי כיון דראינו בלוקח ראשון דכתב ולא חתמה ונתקיים המכר א"כ לא מיקרי רווח' בית' דבלא חתימה ג"כ נתקיים המכר אמנם לשיטת הרמב"ם דאיירי בנפסד המכר שפיר ק' וי"ל אפשר בזה קושי' נתיבת המשפט והובא בס' מהר"ם ברבי לפי שיטת הרמב"ם ל"ל נקט באיש אתר גוונא זו דמכר פ"ר והפסיד המכר ואח"כ מכר פעם שני' ולמה נקט כתב לראשון משמע שני בני אדם ולפי הנ"ל היטב ניחא דבאיש אחד ראינו דהפסיד המכר ע"י זה וא"כ בודאי שייך ריווח ביתא והוי תלו' וזבין ודו"ק: בזה מתורץ ג"כ היטב קושי' ה"ה על הרמב"ם דכ' בהפסיד המכר איירי א"כ מאי מקשה הגמ' אישתדף מן ברייתא זו ולפי הנ"ל ניחא מאוד דרבא הקשה זאת ולרבא לשיטתי' סבר תלו' וזבין לא הוי זביני בשדה סתם (ולפי גירסת תוס' שם) וא"כ ע"כ ל"ל דאיירי בהפסד המכר א"כ ל"ל נקט באיש אחד ודו"ק היטב: (וי"ל בפשוט ג"כ דרבא ס' כרב שלמין שם ומש"ה ע"כ דאיירי נתקיים המכר דאי בהפסד א"ל לרווחא בית' אבל הרמב"ם פסק שם כאביי ויותר י"ל בזה קושי' ה"ה או איירי בנתקיים המכר א"כ מש"ה לא חתמה לקמאי דבלא"ה נתקיים אבל בלוקח שני לא הוי נתקיים בלי חתימה ולפי הנ"ל ניחא בממ"נ א"כ אם השתא לא הוי נתקיים בלא חתימה הוי רווח' ביתא והוי תלו' וזבין כנ"ל ודו"ק: י"ר קושי' הר"ן שהקשה בנתקיים המכר א"כ מאי קאמר הגמ' לקמ' הוי עבדי לי' דהא לא צריך דיכול לומר הנחתי לך ותרצתי בפשוט ונכון דהא לפי מה דמבואר בסוגי' דשודא לר"מ לשיטתי' דס' ע"ח כרתי אם מכר לשניהם ביום אחד לא הוי מקודם אחד מחבירו דמכר מתחיל מבערב וא"כ שפיר צריך לחתמה פן ימכר שדה שני' עדיין ביום זה ולא יכול לומר הנחתי לך כמובן וזה פשוט ונכון: וי"ל בזה קושי' תוס' לימא כולי ר"י היא והיינו טעמ' דר"י דוקא בשני לקוחת אמרינן דעבדה לנ"ר ולפי הנ"ל לר"י דלא ס' עח"כ בקיצר לא שייך לקמא הוי עבדי לי' כקושי' הר"ן הנ"ל רק אליבא דר"מ הוי רבותא ודו"ק ויש להאריך עוד: אבל באופן אחר תרצתי קושי' הש"מ לפי דעת המקשין למה נקט שני לקוחת וי"ל דהנה באמת תוס' מתרץ דהא דמהני בשטר היינו שטר בפני עצמה אבל בהצטרף חזק וקני אמנם י"ל דברייתא איירי דלראשון ג"כ אמרה חזק וקני רק לא חתמה עניו ועל שני חתמה וא"כ בודאי י"ל דעל שני לא עבדה לנ"ר מדאמרה לראשון חזק וקני ולשני חתמה ואפ"ה סבר ר"י דאמרינן לנ"ר עבדה והמקשין הי' סבר דמש"ה קתני אבדה כתובתה דהיינו אף לראשון מטעם חזק וקני: ובודאי מתורץ בזה קושי' הרב המגיד אם נתקיים המכר איירי א"כ האיך שייך לקמא הוי עבדה דהיא טוענת דלא צריכה לכך דבלא"ה נתקיים המכר ולפי הנ"ל ניחא דאיירי בראשון אמרה חזק וקני רק לא חתמה ובשני חתמה א"כ בודאי בשני גמרה ואקני, י"ל היטב קושי' מהרש"א דלא מיירי בשיש בו אחריות נכסים וי"ל דהנה הפוסקים הסמ"ע וש"ך מקשים אמאי לא אמרה שניה לראשונה אי שתקת שתקת ואי לא הדרינ' ללוקח ומתרץ דלא שייך זאת כיון דליכא ריווח לו מה לי הכא מה לו הכא מקושי' הנ"ל באמת ק' ג"כ על לוקח דיאמר לוקח לשני' בפעם שנית הדר' לראשונה דכ' ב"ש בפירוש בסי' ק' סעיף ח' דאם לוקח וראשונה יעשו פשרה הפסיד שני' ע"ש רק צ"ל ג"כ כתירוצי הנ"ל אבל אי מקבל אחריות הראשונה ללוקח א"כ לקח הלוקח מראשונה בחוב דהא היא הי' קבלה אחריות ומתורץ היטב: רק ק' קצת דהוי אפשר דאיקני עיין בהפלאה: י"ל קושי' המפורשים מאי מקשה תוס' לימא כולי ר"י א"כ האיך קתני בסיפא וכן בע"ח וש"ל וי"ל דכל סברת תוס' דודאי עשאה משום נ"ר דאל"כ למאי כתבו דלהרוויח לוקח שני לא מרווח כלום דהא היא טורפה מלוקח ראשון ולוקח ראשון מלוקח שני מה לי היא או לוקח אלא ע"כ משום נ"ר וזאת כוונת תוס' דללוקח ראשון הוי חתמה אבל בסיפא במתניתן דמהני ללוקח שני דהא חוזרת חלילה ויעשו פשרה בניהם ולפ"ד נכון הוא דהיינו לתוס' לשיטתי' דסבר דגבה מראשון ודו"ק: סוגי' דבשלו הן שמין במס' ב"ק דף ח' הרמב"ם בפי"ק מה' מלוה פסק הי' לו בנינות וזבורת בלבד נזקין וב"ח בבנינות וכתובת אשה מן הזבורת. א"כ מוכח דסבר בשל עולם הן שמין, ובפ"ד מה' הנ"ל פסק. דאם יש לאחד עדיות ובנינות. ולאחד זבורת, זה גובה וזה גובה, זה גובה מן בנינות וזה גובה מן הזבורת, וא"כ מוכח דסבר בשלו הן שמין דאל"כ יגבה הבעל הבנינות לזבורת מעקרא ואח"כ יגבה ממנו ג"כ בנינות. כמבואר בכתובת. וכל נושאי כליו נתקשו בזה וראיתי בהפלאה בכתובות, תירץ נכון דכוונת הרמב"ם דעדיות ובנינות, הם מספיקם רק כדי חובו וא"כ בממ"נ ירויח חמשים מנה. בנינות או עדיות, והא דלא תירץ הגמר' על מתניתן דזה גובה וזה גובה איירי בהכי. דא"כ קשה מ"ט דאדמון כפירש בעל המאור דבה"א אדמון ורבנן פליגי אם זה גובה או כל אחד עומד בשלו דטעמא דרבנן מש"ה לוה ממנו כדי שיגבה בנינות. ויגבה לו זבורת, ואי איירי בגוונא דהי"ל מ"ט דאדמון כן תוכן דבריו ואפשר י"ל עוד יותר נכון עפ"י דבריו דהגמר' מקשה שפיר דראיתו בשיטה מקובצת וכן הקשה תומי' בסי' ק"ב אי אמרינן אי שתקת שתקת א"כ כל פעם יאמר המזיק לניזק שיגבה מן הבנינות דאל"כ ימכר עדיות והוי כאלו אהדר. א"כ באמת זה לק"מ לפי מה שכתב סמ"ע בסי' קי"ח דסברה זו אי שתקת לא אמרינן רק אם מרוויח מידו כמו הכא דאם יהדר הזבורת ירוווח עדיות שלו אבל הכא מה ירוויח המזיק דעכ"פ צריך למכור עדיות או לזה או לזה. מאי חילק אם ינתן לניזק או לאחר ולפי"ז י"ל בגוונא דהפלאה הנ"ל ג"כ נימא דכל אחד עומד בשלו דכמו שאמרינן שבידו למכור זבורת מכ"ש שבידו לקנות