יריעות שלמה יורה דעה חלק א קג

מתוכו ולדידן דאמרינן יחלוקו דמיירי בדקנה אח"כ דא"כ בלא"ה יחלוקו רק לדידן בלא"ה לק"מ כנ"ל ודו"ק: ובזה מיושב דהיינו דמספקי' הגמ' שם אם סבר כר"א או סבר כאביי דמסופק בבעי' דגמ' אי לקמא משתעבד או לבתרי' משתעבד דאם לבתר' משתעבד א"ל כתירוצי הנ"ל וא"כ ק' קושי' תוס' נימא שודא על שמואל וא"ל כתירץ הראשון דכל טעמא דאמרינן שודא היינו משום עיוות הדין ואם קדם וגבה גבה ליכא עיוות הדין ומש"ה יחלוקו רק ק' נהי דעמ"כ מ"מ הא חלוקה יכולה להיות אמת דשמא נמסר בב"א וג"כ ליכא עיוות הדין וצ"ל כנ"ל דזה בודאי הוי מילתא דל"ש שנחתם בב"א וימסרו בב"א ואם נחתם בזאח"ז ונמסרו בב"א ליכא חזרה וא"כ עדיו בחתומיו זכין לו ולקמא קנה ומש"ה עבדינן שודא ושפיר מוכח דסבר כאביי דעדיו בחתומין ז"ל ובשטרי הלואה ומכר ללקוחות ליכא חזרה אפי' אם נמסר קודם ללקוחות וכמ"ש הפי' ושפיר מוכח דסבר כאביי אבל אי אמרינן לקמא משתעבד י"ל כתירץ תוס' דבעי מוכח מתוכו ומיירי בשקנה אח"כ והוי דאיקני כנ"ל ושפיר תלי' באיבעי' אי אמרינן לקמא משתעבד או יחלוקו והיינו דקאמר התינח ודו"ק: אבל עיקר נראה דל"ק קושי' פ"י הנ"ל לפי מה דסבר ר"א לעיל בכתובות דף מ"ג ע"ב ומגבי' מאימת גבי' אמר ר"ה מנה מאתים מן אירוסין ור"ה סבר מן נשואין ופירש רש"י דמחל לי' כתובתה מן אירוסין שלא נגבה רק מזמן שטר ע"ש וא"כ ה"נ הכא אף דאית לה בתנאי ב"ד מ"מ מדכתב לה כתובתה מחלה שלא יגבה רק מזמן שטר ושפיר חלין כאחת ודו"ק: דף צ"ה סוגי' דנחת רוח עשיתי לבעלי ראשון לציון י"ל קושי' תוס' האיך מתרץ הגמ' עדיין קושי' ראשונה של רב דאיבדה לגמרי משמע עיין בהפלאה וי"ל בסוגנין שלו דהנה באמת הנמ"י במס' ב"ב הקשה אמאי אמרינן נ"ר עשיתי לבעלי הא הוי תלוי וזבין וכן הקשה שם הרשב"ם ומתרץ הנמ"י דהוי תלוי ויהיב וכן פסק הרמ"א דין זה בא"ע סי' צ' סעיף י"ז ובאמת תמה אני על דין זה דאם כל טעמא הוי דהוי תלוי ויהיב הא איתא במס' ב"ק דף פ"ט הוכיח הגמ' דטובת הנאה של כתובה לאשה דאל"כ אמאי משלמי ע"ז הא לא מפסדי מידי ומתרץ הגמ' דהוי עכ"פ רווחי' ביתא אע"ג דלבעלה הוי ומש"ה משלמי ע"ז א"כ תמי' טובה א"כ בודאי הוי תלוי וזבין דכל חילק תלוי וזבין דהיינו דהיא מקבלה נגד זה שום דבר וא"כ בודאי הכא הוי תלוי וזבין דהא מכח רווחא ביתא צריך לשלמי עדים זוממין טובת הנאה ע"ש וצע"ג לפענ"ד ולקמן נדבר יותר מזה: וי"ל מאן דסבר רווחא ביתא סבר באמת תלו' וזבין זבינא לא הוי זבינא אמנם באמת לכאורה ק' לי דהנה הגמ' בב"ב דף מ"ח מקשה הגמ' מן גט אמאי פסל גט המעושה בנכרים ופירש הרשב"ם אע"ג דהתם ליכא תלו' וזבין מ"מ כיון דלא מפסיד מידי כיון שאשתו שונאתו ובלא גט נמי לא תעמוד אצלו ע"ש נמצא לפ"ז היכא דלא מפסיד מידי הוי תלו' וזבין ובאמת מקשה הר"ן על הגמ' דהכא דקאמר אם איתא דנ"ר עשיתי לבעלי לקמ' הוו עבדי ומקשה הר"ן דראשון לא צריך לחתום ולא הוי אפי' נ"ר כיון דישנו עדיין קרקע אחת וממנה טרוף רק הפלאה תירץ תירץ נכון דאיירי דבפעם ההוא לא הוי עדיין קרקע שני' (ועיין לקמן מה שתרצתי אנכי) עכ"פ לפי קושי' הר"ן א"כ אי אבדה רק משני' ולא מראשון א"כ שפיר ק' דהוי תלו' וזבין דהא לא מפסיד מידי דהא ישנו עדיין קרקע ראשונה דשעבודה עלה ולא הפסידה מידי וא"כ י"ל דזה קושי' רבא דרבא לשיטתי' סבר תלו' וזבין זביני' הוי זביני' וא"כ מקשה שפיר דאיבדה לגמרי משמע אבל רנב"י סבר דתלו' וזבין לא הוי זביני וא"כ מעיקרא לק"מ ואדרבה רנב"י לשיטתי' אזיל דסתם ר"נ הוא רנב"י עיין בהפלאה כאן ור"נ סבר שם קרקע אין לו מעות יש לו דהיינו תלו' וזבין לא הוי זביני ודו"ק היטב: ואל תשיבני דהא רבא סבר שם דוקא בשדה סתם זה אינו דהכא הוי ג"כ שדה סתם דהא לראשון לא חתמה ולשני חתמה כמו בשדה סתם דהוא תובע שדה סתם והיא הברירה וסברה זו נכון מאוד הוא ועוד לפי גירסת תוס' שם מה שמביאין בשם יש גורסין בלא"ה ניחא ע"ש: ותרצתי ג"כ בזה קושי' תוס' לפי דעת המקשין דר"מ ג"כ סבר בחד לוקח דלא אמרינן נ"ר עשיתי לבעלי אמאי נקט חד לוקח וע"כ צ"ל דהמקשין סבר בתרי לקוחת צד סברה יותר נ"ר א"כ הוי לתרץ כולי ר' יודא ולפי הנ"ל ניחא דבאמת אינו מובן סברת תוס' דע"כ משום נ"ר עשאה דאל"כ אמאי לא כתבה לראשון ואי משום נ"ר בודאי הוי לחתום לראשון ולפי הנ"ל ניחא דע"כ משום נ"ר עשאה לבעלה מש"ה לא כתבה לראשון דבחתמה בראשון הוי הפסידה דהוי תלו' וזבין ולא הוי יכול לטעון נ"ר דלא מפסיד' מידי דעדיין יכולה לגבות משני מש"ה כתבה בשני דהא תלוי ויהב רק זה ניחא לפי שיטת רבא דבכתובה ג"כ לא גבה מראשון אבל לדידן דפסקינן גבה מראשון ל"ל לתרוצי דא"כ הוי עדיין תלו' וזבין ומש"ה לא מתרץ רב אשי כולי ר' יהודא ודו"ק: (אבל באופן אחר תרצתי קושי' תוס' הלז ולפי הנ"ל יותר נכון דבודאי בשני לקוחות איצטרך למנקט לרבותא דר"י דה"א דלא מצי אמרה נ"ר עשיתי לבעלי רק המקשין מקשה בממ"נ אי טעמא דר"מ משום דלקמ' הוי חתמה וק' קושי' הר"ן דלא צריך למיכתב לקמא דבלא"ה אינו גובה מנכסי' הללו וי"ל תירץ הר"ן פן ישתדף ב"ח וגבה ממשעבדים רק אי אישתדף ב"ח גובה ממשעבדים א"כ ק' על ר"י דהוי תלוי' וזבין דהא הוא לא אפסידה מידי דגבה מנכסים ראשון ותירץ הגמ' מפסדה נפשה לא סבר אבל רב אשי סבר כתירץ הגמ' דאע"ג דאישתדף ב"ח גובה ממשעבדי אבל היא אפסדה נפשה (וכשיטת רש"י הנ"ל) ובאמת לפ"ז מתורץ קושי' שיטה מקובצת לתירץ ראשון עדיין ק' אמאי נקט כתבה לראשון ולא חתמה ולשני חתמה לינקט באיפך כתבה לראשון וחתמה ולשני ולא חתמה דשפיר שייך שייך ג"כ טעמא אם איתא דנ"ר עבד' לבתר' ג"כ איבעי לך ומעבד ותירץ דבאיפך יכול לאומרה דפ"ר רציתי נ"ר וזה דחוק ולפי הנ"ל ניח' מאוד דלאיפך לא מצי למנקט דהוי תלו' וזבין דשפיר לא מפסדת אבל השתא שפיר הוי תלו' ויהב דהפסדה מראשון ג"כ וזה הוא קושי' רבא חדא דאיבדה לגמרי משמע ודו"ק. ויותר נכון י"ל קושי' תוס' הנ"ל בדרך הזה דהיינו באמת המקשי' סבר כדכתב תוס' דשני לקוחת גרע ואשמעינן חידש אליבא דר"מ אבל טעמא דר"י ע"כ מטעם זה דאי מטעם זה כנ"ל דאשתדף גובה מנכסי' משעבדים דאל"כ ליכא ראי' דכתבה לנ"ר מדלא כתבה לראשון כקושי' הר"ן דלא צריך לכך וע"כ סבר אשתדף גובה מנכסי' משעבדים וא"כ הוי תלו' וזבין כנ"ל ודוק (ואל תשיבני א"כ אי אמרינן כתירץ דירא פן ישתדף א"כ הוי תלוי ויהב דהיא הפסדה פן ישתדף נכסי' ראשון זה י"ל דודאי אישתדף לא חיישינן רק הלוקח ראשון חייש פן יכתבה לשני דין ודברים:) ולפי הנ"ל י"ל קושי' המפרשים אמאי מקשי הגמ' דוקא