יריעות שלמה יורה דעה חלק א קב

לא שכיח וא"כ אם מסר בב"א וחתם בזאח"ז זכה הראשון בחתימה דל"ש למימר דמבטל זיכה החתימה שלו דהא מסר בב"א וא"כ לראשון קנה משעת חתימה ואי חתמה בב"א ומסרה בזאח"ז לזה שמסר לו קנה דהא מבטל זוכה החתימה כיון שמסר קודם וצ"ל דוקא תרווייהו בהדדי דהיינו החתימה בב"א והמסירה בב"א וזה בודאי מילתא דל"ש ומש"ה עבדינן שודא וזה נכון הוא: ואדרבה בזה יותר היטב מיושב דהא דבשטרי הלואת מודי' דאמרינן יחלוקו ומובן בזה תירץ ר"ת דכתב משום נ"ד אמרינן יחלוקו וקשה אמאי האיך עקרהו קנין דאו' מ' נ"ד ועפ"ז ניחא דתוס' סבר דאם אמרינן בשטרי מקח דהא ביטל זיכה החתימה כ"כ בשטרי השעבוד כיון דיכול לחזור אמרינן דחזר בי' (וכמו שכתבו הפוסקים בסוגי' דאקני בטעמי' דאמרינן גבי לוה ולוה וקנה לבתר' משתעבד היינו דחזר בי' מראשון ומש"ה פסקינן ג"כ יחלוקו דאמרינן דחזר בי' ממחצה ע"ש) רק באמת תוס' שכתב בב"מ דף ב' דהא דאמרינן לר"מ עדיו בחתומיו זכין לי' אף דאמרינן עמ"כ היינו מתקנתא דרבנן ע"ש וא"כ מדינא באמת יחלוקו דהא יכולה להיות אמת דנמסרו בב"א רק מתקנתא לא אמרינן יחלוקו דלמא לא נחתמו בב"א (ותרוווייהו מלתא דל"ש) וכל הקודם בחתימ' זכה כיון דעדיו בחתומין זכין לו כ"ז שלא מסר לאחר בנתיים כנ"ל אך זה מתקנה דרבנן וא"כ משום נ"ד אפקהו תקנה והניחהו על דין דאו' ונכון מאוד: עכ"פ סברה הנ"ל נכון היא דמש"ה אינו חלוקה יכולה להיות אמת דנהי דנמסרו בב"א מ"מ נחתמו בזאח"ז וא"כ עדיו בחתומין זכין לראשון לפ"ז מתורץ קושי' ס' הזכות הנ"ל דשפיר מקשה לפי ה"א דרב סבר אף אליבא דר"א חלוקה עדיף וקשה הא אינו חלוקה יכולה להיות אמת וא"ל דסבר דאף אם אינו חלוקה וכולה להיות אמת חלוקה עדיף זה אינו דהא מצינו חד תנא דסבר אף במטלטלין שודא דדייני וא"כ מנ"ל לאפושי פלוגתא דבקרקע לא אמרינן שודא אליבא דכ"ע וכמו שכתבתי בא"ר וע"כ מיירי בשטרי הלואת דבזה שפיר י"ל דחלוקה יכולה להיות אמת דנחתמו בב"א ואף אם מסר לזה אח"ז מ"מ לא הוי חזרה בשטרי הלואה כמו שכ' פ"י הנ"ל וא"כ שפיר יכול להיות אמת ושפיר מוכח דאיירי בשטרי הלואה ומתורץ תרי קושיות הנ"ל כמו שכתבתי באופן ראשון ואופן שני ודו"ק. ובאמת י"ל יותר נכון דבשטרי הלואת אמרינן יחלוקו מהאי טעמא דאף דאמרינן דנחתמו בזאח"ז מ"מ יחלוקו דהא כתב הרמב"ן דזה בודאי לא חיישינן דכתב ומסר לזה ואח"כ כתב ומסר לאחר דהא נתפרסם זכותי' ומה"ת יעביד זאת וע"כ לא חיישינן רק דלמא כתב וכתב ומסר ומסר וא"כ באמת מסירה הוי חזרה לכתיבה שלו רק שם גבי לוה ולוה איכא תרי מ"ד דחד מ"ד סבר לקמא משתעבד וחד מ"ד סבר לבתר' משתעבד ופירש הרשב"א והרשב"ם דמש"ה לבתרי' משתעבד דהוי חזרה לראשון ודאיקני מצי לחזור בו ומש"ה הוי חזרה ואנן פסקינן יחלוקו דמשום דמספקינן אי הוי חזרה או לא אי דהוי חזרה למקצת ולפלג' אבל לא לכולי' ועיין בנמ"י בסוגי' דפרה וטלית דמביא שיטת רשב"א ובמרדכי בב"ב מבואר בפירש טעם זה ע"ש יעיין בתומים סי' קי"ב וסי' קט"ו: א"כ לפ"ז הכא ממ"ש ג"כ הוא דמספקינן כיון דכתב ומסר לשני הוי חזרה לראשון ולבתר' משתעבד או דלמא הוי חזרה ולקמא משתעבד ומש"ה פסקינן יחלוקו ודמיין ממש כמו בלוה ולוה והיינו דמדמה הריף לוה ולוה לשני שטרות יוצאין ביום אחד דדמי ממש לזה: לפ"ז מפורק מה דפליגי הירושלמי וגמ' דידן דבירושלמי מקשה ממתניתן ובש"ס דידן לא מקשה ועפ"ז ניחא בשלמא ש"ס דידן סבר דהוי חזרה למקצת בשטרי הלואה ומש"ה יחלוקו בשטרי הלואה כמו לוה ולוה אבל שלחו מתם סברא לקמא משתעבד ולא הוי חזרה וא"כ שפיר קשה דהא א"ל שודא ודו"ק: והנה אל תתמה על החפץ דהעליתי דטעמא דאמרינן שודא דהוי מילתא דל"ש שיחתמו בב"א ונמסרו בב"א וא"כ אם הי' חד מינייהו נחתם קודם לזה שנחתם הוא דעדיו בחתומין זכין אפי' בהאי יומא דהא לא הוי חזרה דהא נמסר בב"א ואם נחתם בב"א ונמסר בזאח"ז לזה שנמסר קנה דהא חזר בו כנ"ל אבל במתניתן לוה ולוה שפיר אמרינן יחלוקו דאמרינן דנחתם בב"א ונמסר בזאח"ז ואפי' לא הוי חזרה דהא יכול להיות שמשועבד לשניהם ומש"ה אמרינן יחלוקו דקנין חל בב"א דעדיו בחתומין זכין ובאמת בזה מיושב היטב טעמא דרבי לעיל דס' חולקין לפי מעותיו והיינו טעמא דאו"ת מביא כאן בסי' ק"ד ובסי' קט"ו דמש"ה במתנת ש"מ לכ"ע חולקין לפי מעותיו כיון דהתם דעתו אנן דנין ודעת נותן לפי מעותיו ומיישב בזה בסי' קט"ו מש"ה סבר הרא"ש שם גבי שבח חלקין לפי מעותיו כיון דהתם טעמא דלוה ולוה וקנה יחלוקו דאמרינן דחזר במקצת ע"ש ולפי הנ"ל הכא ממש דומה לזה כיון דאמרינן דנחתם בב"א רק נמסר בזאח"ז וחזרה לא הוי אבל חזרה במקצת הוי כיון דכתב לשני ג"כ שיעבד זה ולחזור מצי לחזור כיון דעדיין לא נתן ס"ל ומש"ה יחלוקו ס"ל ומש"ה יחלוקו לפי מעותיו כיון דאמרינן דהוא חזר במקצת כנ"ל ודעת של נותן לפי מעותיו כנ"ל ונכון מאוד ויש להאריך בזה: אך אל תתמה על כל זה דהעליתי דעדיו בחתומין ז"ל אפי' באותו יום א"כ אמאי לא אמרינן אף לר"מ דסבר עח"כ שודא דהא נחתם בזאח"ז ולזה שחתם לו קודם זה אינו מתרי טעמי חדא דמשמע כן מתוס' די"ל לר"מ בעי ודאי מוכח מתוכו וקנין אינו מתחיל עד עת ערב ומש"ה יחלוקו דקנין שני וראשון חלין בב"א דכיון דלר"מ עח"כ והם מקנין לו ומש"ה בעי מוכח מתוכו אבל לר"א דהא דאמרינן בחתומין זכין לו אינו מטעמא דהם מקנין בחתימה מכ"ש לפי מה שהעלה הר"ן בפ' המגרש דהא דאמרינן עח"כ אף לר"א היינו ג"כ מטעם עידי מסירה ואפ"ה אמרינן עידיו בחתומין זכין וע"כ לא מטעמא שהם מקנין לו וכן נראה בתוס' דזה לא תלי' בזה דאף לר"מ בעי מוכח מתוכו מ"מ עדיו בחתומין י"ל דלא בעי מוכח מתוכו וזה נראה פשוט: שנית לפי מה שפירש הפלאה כאן דהאיך מצי למימר עדיו בחתומין זכין רק בסוף היום דהא בזמן ההוא אין שטר בידם ומפרש דהכי פירש בתוס' דבודאי זכין תיכף רק כמו שחתם דלחזור מצי עד סוף היום ומש"ה הוי מסירה חזרה ע"ש ובודאי נכוני' דברי יותר ועפ"י הנ"ל י"ל מה דקאמר הגמ' בב"מ דף בסוגי' דשטר הקנאה התינח אי סבר כר"א מאי דוחקי דגמ' לאוקמי' כאביי ועפ"ז י"ל דהנה פ"י הקשה קושי' עצומה וכן הקשה או"ת על תירץ תוס' ממתניתן דבשטר שיעבד לכ"ע בעי מוכח מתוכו הא לא הוי אלא שטרי קנין בעלמא דהא גבי' ממשעבדי בלא כתובה בתנאי ב"ד וקושי' עצומה היא דמיירי בתוס' כתובה דהא קתני ואין שם אלא מכר ועפ"י הנ"ל ניחא דהא כתבתי דלדידן בלא"ה לק"מ קושי' תוס' די"ל משום נעילת דלת אמרו רבנן יחלוקו רק ק' לשמואל לשיטתי' דס' אליבא דב"נ ב"ח מאוחר מה שגבה גבה וא"כ ליכא נ"ד דהא אם הי' רצה להקדים יכול. להקדים כנ"ל ולפ"ז י"ל דשמואל ס' לוה ולוה וקנה לקמא משתעבד וא"כ י"ל דכתב לי' דאיקני וא"כ מכח תנאי ב"ד לא גבי מדאיקני רק מכח כתובה ושפיר בעי מוכח