יריעות שלמה יורה דעה חלק א קא

עידי מסירה דנהי דהודאת בע"ד כמאה עדים עכ"פ לא מפקי לקלא וע"ח לא מפקי לקלא עד ממחרת יום כיון דאינו מוכח מתוכו וא"כ בודאי לא שייך תירץ הרמב"ם הראשון וא"כ מה מאוד מיושב דברי רי"ף הנ"ל דהכי פירש אי בשטרי הלואת ג"כ אמר שודא ק' הא איכא למיקם עלה דמילתא דלמא יבואו עדים ויאמרו דלא הי' עדי מסירה כלל ויעוות הדין ויהי' יחלוקו. בשלמא על שטרי מקח י"ל דמסירת בע"ד כמאה עדים אבל בשטרי הלואה דלא שייך זאת ק' וצ"ל דררא דממונא והיינו שכתב למה לא משני לעיל דררא דממונא וזה פירש נכון: ולדעתי זאת כוונת תוס' דעל מתניתין ל"ק דאמרינן דלא מסר באפי' עדי מסירה ואפ"ה הוי שטר גמור כיון דעח"כ ג"ג אף לר"מ ומסירת בינו לבין עצמו ל"ק אף לר"א נהי דכמאה עדים מ"מ ליכא קלא אבל בשטרי קנין משעה שמסר לו קנה דכיון דכק' עדים דמי וזה נכון מאוד: ולפ"ז מתורץ הרמב"ם דפסק כל היכא דשניהם שווין דדין יחלוקו אם קדם לגבות וגבה גבה ותמה ה"ה והראב"ד מנ"ל דין זה ועפ"ז ניחא דק' להרמב"ם קושי' זו הא איכא למיקם עלה דמילתא בשלמא בשטרי מקח י"ל מסירת בע"ד כמאה עדים כנ"ל אבל בשטרי הלואת ק' דלמא יבורר הדבר דלא הי' כלל עדי מסירה וצ"ל דליכא עיוות הדין אף אם יבורר הדבר דליכא עדי מסירה וזכין שניהם אפ"ה כל הקודם וגבה גבה ושפיר משני ליכא למיקם עלה דמילתא וראי' ברורה לשיטת הרמב"ם ודוק. ועפ"ז יש מקום לתרץ קושי' ס' הזכות הנ"ל דלפי ה"א שפיר מקשה דע"כ בשטרי הלואת מיירי דהא את אמרת דפליגי אי חלוקה עדיף וק' הא אין חלוקה יכולה להיות אמת ואמאי ס' רב חלוקה עדיף ויותר נכון לפי מה שאבאר לקמן דלכאורה צ"ל לשיטת רבינו חננאל דפסק דאמרינן שודא דוקא בקרקע ובאמת קאמר ג"כ גבי שליש ג"כ שודא אף דהוי מטלטלין וי"ל דרבינו חננאל לא קאמר היינו אם חלוקה יכולה להיות אמת אבל שם גבי שליש לא יכול להיות חלוקה אמת ומש"ה אף במטלטלין פסקינן שודא אך קשה באידך על רב דסבר חלוקה עדיף אף אם אמרינן ע"מ כרתי מנ"ל לאפושי פלוגתא דהא חזינן דחד תנא סבר שודא עדיף וא"כ ק' מנ"ל דחד תנא פליג לגמרי דלמא הא דפליג וסבר יחלוקו היינו במטלטלין אבל בקרקע מודה לתנא שני דשודא עדיף וצ"ל דרב ס' בשלמא התם אינו חלוקה יכולה להיות אמת אבל הכא אף אם אמרינן עמ"כ אפ"ה יכונה להיות אמת דשמא לא הי' כלל ע"מ כנ"ל וצ"ל כשיטת הרי"ף דאף אם אמרינן עמ"כ אפ"ה ע"ח ג"כ כרתי אך קשה הא מסירת בע"ד כמאה עדים וצ"ל דאיירי בשטרי הלואה דלא שייך מסירת בע"ד כנ"ל ויותר נכון דא"כ ק' על שמואל הא איכא למיקם עלה דמילתא אי אף עח"כ כנ"ל וצ"ל בשטרי הלואה דכל הקודם לגבות וגבה גבה וליכא עוות הדין אם למחר יבורר הדבר כנ"ל ושפיר מקשה מי סבר רב כר"א ודו"ק: ועפ"ז יש לתרץ דקדוק עצום מה דקאמר הגמ' מי סבר רב כר"א וכו' ותמוה אף אם לא סבר כר"א מ"מ קאמר שפיר יחלוקו אף לר"א ומנ"ל עדיין דרב ס' אליבא דר"א דשודא עדיף וכבר הקשה כן ס' שיטה מקובצת ועפ"ז מאוד ניחא ד"ק כנ"ל מנ"ל לומר דבקרקע דלא אמרינן שודא אליבא דכ"ע דשמא דוקא במטלטלין פליגי רבנן ואמרו יחלוקו אבל לא בקרקע וצ"ל דהוכיח רב דתנאים פליגי ממתניתן דקתני חולקין בשוה והם לא ס' תירץ ר"ת משום נעילת דלת אמרו יחלוקו אך ק' דלמא מני מתניתן כר"מ דס' עח"כ רק צ"ל דדוחקא לאוקמי' ממתניתן דלא כר"מ כיון דקי"ל הילכתא כוותי' דר"א בשטרות כדקאמר הגמ' בריש גיטין דמהדר לאוקמי' מתניתן כר"א ע"ש וכן משמע מריף ותס' דלא תרצו דמתניתן אתי' כר"מ אך היינו דמקשה דהא רב ס' אבל לא בשטרות וא"כ בודאי י"ל דמתניתן מני כר"מ כיון דהלכתא כוותי' וק' מנ"ל לומר בקרקע דלא עבדינן שודא ומיושב הגמ' היטב ודו"ק. וממילא מתורץ עפ"ז שני קושיות של ס' הזכות הנ"ל דהכי מקשה דכיון דכל ראיותיך מן מתניתן דמיירי בשטרי הלואת ובשטרי הלואת עכ"פ הלכתא כר"מ דעח"כ וקושי' שני' ג"כ מתורץ דכל זה ניחא לפי ה"א אבל לפי האמת דתנא בברייתא שני שטרות יוצאין ביום אחד יחלוקו (וזה איירי בקרקע דמטלטלין אינן נקנין בשטר) וא"כ שפיר איכא תנא דמסייע דאפי' בקרקע אמרינן יחלוקו ושפיר י"ל דרב ושמואל ג"כ פליגי אליבא דר"א וזאת כוונת תוס' במס' ב"ב דמתרצים דקאי הגמ' שם אליבא לשון שני דמוקי רב אפי' אליבא דר"א כדמוכח מברייתא ולכאורה תמוה טובא דנהי דברייתא איתא דחולקין אף אליבא דר"א אבל עכ"פ רב אינו מחולק אליבא דר"א ואי כוונתו להקשות מברייתא הוי למבי' ברייתא וכבר תמה בזה ספר מהר"ם ברבי ועפ"ז ניחא היטב דלפי האמת דאיכא ברייתא דאף בקרקע חולקין ממילא י"ל דרב מחולק אף אליבא דר"א ולפי דעתי נכון מאוד: אבל באמת ק' לי טובא לפי מה דפסקינן הלכה פסוקה דמטלטלין נקנין אגב קרקע בשטר וא"כ דלמא מיירי ברייתא שני שטרות יוצאין ביום אחד דקתני חולקין במטלטלין לפי שיטת רבינו חננאל דבמטלטלין לא אמרין שודא והובא שיטת רבינו חננאל ברמ"א בסי' ר"מ וצ"ע: והנה לפי הנ"ל יש מקום ליישב ולהבין שיטת רבינו חננאל דפסק דוקא בקרקע אמרינן שודא והיינו מטעם זה דהא כ' תוס' כיון דשניהם אמת אמרינן יחלוקו ופירש מהרש"א היינו כיון דשניהם אמת חששו משום נ"ד אבל בלקוחות אחד שקר ולאו מכירה הי' כלל ע"ש משמע בפירש דיש למיחש ג"כ פסידא דלקוחות אם הי' דשניהם אמת. ואמרתי לפ"ז אדרבה מש"ה אמרינן שודא דביחלוקו בודאי איכא פסידא דלקוחות כיון דהטוען אמת יש לו הפסד אבל בשודא דלמא אתרמי לאותו שזכה רק כבר קדמתי דתוס' כ' היכא דאית דיכול להקדים ליכא נ"ד וה"נ ליכא פסידא דלקוחות דהא הי' יכול להקדים רק בקרקע לא מהני תפיסה כדכתב בשם משנה למלך אבל במטלטלין דמהני תפיסה ושייך תפיסה לא חששו משום פסידא דלקוחות ולדעתי נכון מאוד וכפתור הוא: באופן אחר י"ל קושי' ס' הזכות הנ"ל דהנה נקדים דאמרתי לתרץ קושי' תוס' בפשוט למה לא מהני בשטרי הודאת והלואת שודא לפי מה שכתב פ"י כאן לתרץ קושי' תוס' אמאי אמרינן זה שמסר לו קנה הא עדיו בחתומין זכין לי' וי"ל דוקא בשטרי הלואה אמרינן עדיו בחתומין זכין לי' אע"פ שמסר ללקוחות בנתים בזה לא נתבטל זיכוי החתימה שלו אבל בשטרי מכר כיון שמסר לאחר הוי חזרה מראשון וביטל זיכו' החתימה שלו והביא סברה זו בשם הרא"ש בב"מ ע"ש: לפ"ז י"ל במתניתן שפיר אמרינן יחלוקו דאמרינן שניהם נחתמו בב"א ויכול להיות חלוקה אמת ואע"פ שמסר אח"כ בנתים מ"מ בזה לא ביטל זיכוי החתימה שלו אבל בשטרי מקח דמסירה בודאי לא הי' בב"א וא"כ כיון שמסר לאחד קודם קנה הוא ולא שני וביטל זיכה החתימה שלו כנ"ל ומש"ה אמרינן שודא וזה פשוט: לפ"ז אמרתי טעם לשבח דקשה באמת למה לא אמרינן דנמסרו בב"א וכבר נתקשו בזה הראשונים ותרצו דהוי מילתא דל"ש אך אמרתי בודאי חדא י"ל דשכיח היינו מסירה או חתימה בב"א אבל תרווייהו בהדדי בודאי