ירח האיתנים ריח

אך לפי קט שכלי נראה דלא קשה על רש"י מידי אם נעמוד על תוכן הדבר בפי' מהלך אדם בינוני ביום בינוני עשרה פרסאות ליום וכדאי' שם בפירוש אדם. בינוני ביום בינוני דוקא י' פרסאות ליום והדבר מובן שכל בינוני הוא משולש והנה ידוע ששלח משה האנשים חשובים וספונים יותר לתור את הארץ ונמצא לפי הכלל דמהלך אדם בינוני כו' היה לאלו המרגלים לילך אף ביום בינוני חמשה עשר פרסאות ליום והדברים ידועים שהליכתן של אלו המרגלים. היה בימי בכורי ענבים כמפורש בפסוק והימים כו' ונמצא הליכתן היתה בתקופת תמוז שאז עונות היום הוא שמונה עשר שעות והראיה שכלו הארבעים יום בתשעה באב ע"ש ולפי החשבון אדם בינוני ביום בינוני היו המה האנשים הנ"ל יכולים לילך באותן הימים שנים ועשרים פרסאות וחצי פ' ליום ותעמוד על המנין שבמהלכתם חמשה ושלשים יום הלכו תשפ"ז פרסה וחצי פרסה ובאותן החמשה ימי השבתים היו מותרין לילך ג"כ קרוב לשלשה פרסאות פחות מעט דזהו תחום שבת דאורייתא כדאי' בגמ' וברמב"ם ז"ל וס"ה עולה שמונה מאות פרסאות במכוון ובזה יתורצו קושייתי וקושיות העולם שתיהן ביחד שלא היה רש"י ז"ל יכול להקשות מידי מהליכה וחזרה דלפי החשבון הנ"ל היו יכולין לילך רוח אחת ולחזור על העקב לביתם העול' בין הכל ת"ת פרסה וכנ"ל ולכך הוצרך רש"י ז"ל להקשות במתק לשונו שהם הלכו ארכה ורחבה ואח"כ חזרו על העקב לשוב לביתם שעולה בין הכל אלף וששה מאות פרסאות וזה אי אפשר בשום אופן ולכך משני אלא שגלוי לפני הקב"ה וכו' לפיכך קיצר להם את הדרך ודו"ק כי נכון הדבר בעזרת השי"ת. פרשת תצא

כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ ולא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא וגו' ושמעתי על זה בשם הגאון מהרמ"א והוספתי נופך משלי על סיפא דקרא וזה יצא ראשונה שדקדק למה לי תיבת חטא הל"ל כי יהיה באיש משפט מות ועוד במ"ש והומת ותלית אותו על העץ אין לו שחר הן אמת שדרשו חז"ל מזה שכל הנסקלין נתלין והדרשה תדרוש ותירץ הגאון, ע"ד הלצה שמצינו חטא הוא לשון טוהר כמו וחטא את הבית והיינו וכי ויהיה באיש חטא משפט מות היינו שיהיה טהור ממשפט מות אעפ"כ והומת ותלית אותו על עץ ע"ד מ"ש חמשה מתו בעטיו של נחש שהשיא אדה"ר לאכול מעץ הדעת ע"כ דברי הגאון ואפרש בעזה"י סיפא דקרא דהנה יש לדקדק על הפי' הנ"ל שפי' חטא משפט מות שהוא טהור מכלום משום עון אשר חטא הלא כתיב אין צדיק בארץ אשר. יעשה טוב ולא יחטא אך נ"ל לומר ע"ד מ"ש במס' ברכות על הפסוק ומתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין מה שן ועין שהן א' מאיבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכ"ו והיינו דרשב"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה מלח מתמתקת את הבשר אף יסורין ממתקין עונותיו של אדם וא"כ אף שאין צדיק בארץ שלא יחטא אעפ"כ משכחת שימות בלא חטא דהיינו שהיה קודם מותו מדוכא ביסורין וכפרו כל עונותיו והשתא אפשר לומר דכך הוא פי' הפסוק דלא תקשי לך א"כ בכל צדיק וצדיק שימות יתלה אותו על העץ הא אי אפשר לומר כן משום דאדם אין צדיק כו' על זה בא הפסוק לתרץ ולומר דלא תלין על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא דלכאורה האי ביום ההוא מיותר אך י"ל דפ' הפסוק הוא כך. דלא תלין אותו על העץ כנ"ל שימות בלא חטא כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא היו לו יסורים קודם מותו וא"כ לא מירקי יסורין עונותיו זה לא שייך לתלות מיתתו בחטא העץ הדעת כנ"ל כי אדם אין צדיק כנ"ל

או יאמר עפ"י דאבעי להו בסנהדרין קבורה משום כפרה או משום בזיונא: ואיתא שם בתוספות משום בזיון שלו נמצא אי לא קוברין אותו הוי ליה בזיון וא"כ אפשר לומר דיתכפר בכך כיון שמוטל כך בבזיון כנבילה אבל אי קברינן אותו תכף ולא הוי לי' כפרה על עונותיו וא"כ אפשר דזה פי' הפסוק כנ"ל דלא תקשה לך א"כ כל צדיק וכו' כנ"ל לכך משני הפסוק לא תלין על העץ כי קבר תקברנו תכף ביום ההוא וא"כ לא היה לו בזיון כלל שקברו אותו תכף ולא היה לו כפרה על עונותיו על זה נאמר אין צדיק בארץ כו' וזה אמרינן אי קבורה משום בזיונא אף י"ל דאף. אי אמרינן דקבורה משום כפרה נמי אתי שפיר עפ"י שפירש"י משום כפרה. אי קברינן הוי כפרה וא"כ אי קברינן עדיפא ליה שיש לו כפרה אפשר לומר דכך הוא הפי' דהפסוק בא לתרץ. כי היכי דלא תקשי כנ"ל לז"א לא תלין נבלתו על העץ רק באופן. כי קבור תקברנו וא"כ הוי לי הקבורה כפרה על עונותיו וא"כ שפיר יוכל לתלותו על עון העץ כנ"ל וק"ל

והשתא קרא מרישא לסיפא מדרש על מה שכתוב אח"כ כי קללת אלהים תלוי דלכאורה אין לו שייכות למה שכתוב קודם לפי דברינו אבל נלע"ד לפי מ"ש הגאון רמ"א בהספד על אשתו בת הרב הגאון החסיד האלקי מהור"ר שכנא אב"ד דק"ק לובלין על פסוק פקדו נא ארורה הזאת כי בת מלך היא עפ"י דאיתא בשביל שקילל הקב"ה לאדמה בשביל אדה"ר שאכל מעץ הדעת ואמר ארורה האדמה בעבורך והיא לא חטאה ע"כ להפיס דעתא נתן לה הקב"ה שבני מלכים ובנות מלכי' יקברו בה וז"ש פקדו נא את הארור' פי' דקאי על האדמה הארורה מאת הקב"ה היינו שיפקדו ת האדמה במה שיקברוה בה את הבת מלך וז"ש כי בת מלך היא מאן מלכי רבנן כו' ואפשר לומר דזה פי' הפסוק באופן שאמרת' לעיל אי משום בזיונא הוי פירושא לא תלין נבלתו על העץ כי קבר תקברנו ביום ההוא תיכף שיתכפרו עונותיו ואי משום כפרה הוי פירושא כך חדא שיקברו אותו כדי שיתכפרו עונותיו ועוד כי קללת אלהים תלוי כמו לאידך פירושא הנ"ל

תו אמרתי בענינא דהספדא דאיתא בגמ' סימן טוב לאדם שלא נקבר ולא נספד כהלכה ויש לדקדק למה אמר תיבת כהלכה הא ע"כ לומר למה היא סימן טוב משום דבזיונא הוי כפרתו ואי לא נקבר ולא נספד כלל איכא בזיון טפי והל"ל סתמא וכו' אך נ"ל ע"ד הלצה עפ"י דאיתא בגמרא טוב לילך אל בית אבל מלילך אל בית המשתה באשר הוא סוף כל האדם דטעין יטענוניה דידל ידלוניה דספיד יספדוניה דקבר יקברוניה ע"ש וא"כ לפ"ז יש להקשות על מ"ש סימן טוב לאדם שלא נקבר ולא נספד מנ"ל דהוי סימן טוב דלמא מש"ה לא נקבר ולא נספד משום דגם הוא בחייו לא קבר ולא ספוד לאחרים כנ"ל

אך זה שייך באם לא נקבר ולא נספד כלל אבל אם רק לא נקבר ולא נספד כהלכה דזה אינו משום השלמת גמול דאם משום השלמת גמול לא הוי ליה למיקבר כלל ולא למספד כלל

אבל אם נספד ונקבר רק שהוא שלא כהלכה אז אמרינן שהוא לסימן טוב לאותו שמת: פרשת וילך

הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' אף כי אחרי מותי: והקשה המהרש"א בחידושי אגדה הא איתא בגמרא הני בריונא דהוי בשבבותיה דר' זירא כי נח נפשיה דרבי זירא אמרי עד האידנא הוה מגין ען קטינא חריך שקיא והשתא דנח נפשיה מאן יגן עלינו ואהדרו בתשובה ואם כן לפי זה קשה מאי ק"ו הוא הן בעודנ' חי ממרים כו' ואף כי אחרי מותי דלמא בעודנו בחיים היו סבורים וסומכין