ירח האיתנים ריז

נותנין לך שכר הרבה ועוד אמר שם במשנה לפום צערא אגרא וא"כ יקשה על התנא ריב"ל הנ"ל בפסקא דיליה שהוא נגד כמה משניות ומאמרי רז"ל וכי לשוא עמל ויגע הצדיק גמור ויאכל באבוס א' עם הצדיק שאינו גמור

והנה לפום ריהטא היה נ"ל לתרץ וליתן טעם לשבח על פיסקא דריב"ל דהנה איתא בגמרא דמס' יומא גדולה שנאת חנם יותר מע"ז וג"ע וש"ד מקדש ראשון מפני חרב שהיה בה ג' עבירות הללו ומקדש שני היה חרב על שנאת חנם כו' ללמדך כו' עדותן בירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים ואמר שם בגמר' דכ"ש שלא יבנה הבהמ"ק אשר יתוקן העון הזה ובעו"ה עדיין מרקד בינינו ע"ש

איתא בגמ' דלעתיד לבא לא יהא קנאה ושנאה ותחרו' כו' והנה לפ"ז נוכל להצדיק הדין של ריב"ל הנ"ל מטעם זה עתיד הקב"ה להנחיל אף לצדיק שאינו גמור בשוה צדיק גמור בכדי שלא יבואו לידי שנאה וקנאה באם שיהיה או יתיר ויהיה חלילה גם הבנין בהמ"ק דלעתיד בלי יום ח"ו ולכך יצטרך הקב"ה להשוות מידותיו וליתן לכל א' וא' מהצדיקים בשוה מחמת קיום הבנין בהמ"ק במהרה בימינו א"ס. והנה דלכאורה יש לדחוק ולתרץ כך מ"מ לפי האמת והצדק אין דעתי נוחה בזה ולא שקטה נפשי מלתרץ. אף לפי האמת שלא יקשה הקושיא הנ"ל וכי לשוא כו' אך נדקדק מקודם דקדוק קטן בדברי ריב"ל הנ"ל במה שהביא סיום הפסוק אוצרותיהם אמלא דהוא שפת יתר דהא ריב"ל הוא מביא ראיה על הפסקא דאמר עתיד הקב"ה להנחיל ש"י עולמות נאמר להנחיל אוהבי י"ש שהוא ש"י במספר ומה לו להביא סוף הפסוק כלל

לפע"ד נראה דבכיוון הביא הסוף פסוק לחזק את בדק שלא יקשה עליו הקושיא כנ"ל דהא איתא גמר' דמגילה מטות זהב וכסף הראוי לזהב זהב והראוי לכסף כסף והקשה ר' נחמיה לר' יהודא נמצא קנאה. אתה מטיל בסעודה אלא הם של כסף ורגליהם של זהב: ותו איתא שם בגמרא בחצר גינת ביתן המלך הראוי לחצר חצר והראוי לגינה גינה כו' ע"ש תוס' ד"ה קנאה אתה מטיל בסעודה וא"ת למ"ד לעיל הראוי לגינה גינה כו' יקשה ג"כ קנאה אתה מטיל בסעודה וי"ל דס"ל דכיון שלא היו רואין זא"ז ליכא קנאה בל במטות זהב וכסף פריך שפיר כשהיו יושבין ביחד בחדר ורואין זה את זה איכא קנאה: והשתא יובן ויתורץ היטב דלא קשה על ריב"ל הנ"ל הנך קושיות שהקשיתי לעיל והכי פירושו של המשנה אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמ' להנחיל אוהבי יש וי"ש הוא ש"י במספר אך יקשה עליו במה שאמר כפל לכל צדיק וצדיק וצ"ל כפי' תי"ט שאף לצדיק שאינו גמור יתנו בשוה עם הצדיק גמור א"כ יקשה קושייתי הנ"ל אף להטעם שכתבתי לעיל וכי לשוא עמל ויגע הצדיק גמור ואין הקב"ה מקפח שכר כו' ולתרץ כל זאת הביא ריב"ל סיום הפסוק ואוצרותיהם. אמלא אף שבגלוי יהיה לכל א' וא' ש"י עולמות בשוה מטעם הקנאה והשנאה וכנ"ל ולפי העמל והיגיעה יקבלו שכרם באוצרותיהם דכשאין רואים זה את זה ליכא קנאה מהקורות רוח שיהיה לכל א' מהם באוצרו הטוב וק"ל והוא קרוב לאמת

פ' שמות וידבר משה לפני ה' לאמר הן ב"י לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים פירש"י זו א' מעשרה ק"ו שבתורה ולכאורה אין לו שחר מאי ק"ו הוא זה בדרך הפשוט דהנה הר"ן ז"ל הקשה הביאו השל" הלא מרע"ה אדון כל הנביאים ונבואתו היתה למעלה מהטבע לכל האותות אשר עשה איך היה בו מום ערל שפתים אין לך אם גדול מזה והפליג בקושיא זו ומביא ראיות מהגמ' שקפיד על מום קטן שהיה קולו כנער א"כ עשית למרע"ה בעל מום כ"ש וא"כ איך יתכן שהיה בו מום גדול כזה והא אין הנבואה שורה אא"כ הוא גבור חכם ועשיר וכל המעלות ומכ"ש על בעל מום ועוד סברות רבות להחזיק הקושיא ע"ש. ותירץ הוא ז"ל שהוצרך להיות ערל שפתים מאחר שהתורה ניתנה על ידו ואלו היה לו לשון צח לא היתה מעלת התורה ניכרת כל כך לשומעיהם כי נודע לכל טבע העולם שלפעמי' אומר אדם דבר א' אע"פ שהדבר בעצמו אינו טוב בתכלית הטוב מ"מ מפני שהוא בעל לשון וממתיק בצחות לשונו הוא ערב מאוד לשומעים מחמת המתקת דבריו וא"כ אם היה מרע"ה בעל לשון צח היו הישראל אומרים חלילה שעל כן דברי התורה מתוקים לשומעיהם כי מרע"ה ממתיק בצחות לשונו ומטעם זה אפשר לומר היה צריך מרע"ה להיות ערל שפתים ועכ"ז הדברי תורה מתוקים מדבש ונופת צופים א"כ נראה מעלות התורה ע"כ דברי הר"ן ז"ל ודפח"ח

ואני בער ולא אבין שיחתו דמר הגאון הר"ן ז"ל דהנה איתא ברש"י וכל העם רואים מלמד שנתרפאו כל הסומים וכל המומין שהיו בישראל ע"ש וא"כ מהיכי תיתי לומר שמרע"ה לא נתרפא ממומו ואי משום טעם הר"ן ז"ל היה לו למרע"ה להיות ערל שפתים אחר קבלת התורה ולא קודם שיהיה תמיה קיימת לפרעה שהקב"ה השרה עליו שכינתו וע"כ לא שת לבו לכל האותות והמופתים כמ"ש לקמן שמי שהוא ערל שפתים לא יוכל לדבר אותיות פק"ד, וכל התורה נאמרת ע"י מרע"ה מוכח שנתרפא בעת קבלת התורה ממום זה דלא כר"ן ז"ל

על כן נלע"ד ליתן טעם אחר לזה דהנה איתא במאפרשים למה אמר יוסף הצדיק דוקא זה הסימן לישראל דמי הוא שיאמר פקד יפקד הוא גואל האמיתי ולא לשון אחר זכור תזכור ותו הלא יפלא לומר כן ששתי תיבו' אלו יהיו סימן שהוא גואל אמיתי הלא הוא אמר להם הסימן וא"כ מאי רבותא דהאי גואל אמיתי הלא כל אדם מישראל יכול לומר כן אלא כך אמר להם יוסף הצדיק ע"ה דמי שהוא יהיה ערל שפתים דבדרך הטבע אין יכול לדבר במבטא שפתיו תיבת פקד והוא יאמר אותו בזה תדעון שהוא גואל אמיתי וא"כ לפי זה הוא סימן מובהק אף שאמר להם הסימן

והשתא יובן דלפ"ז הוצרך מרע"ה להיות ערל שפתים קודם הוצאת ב"י מארץ מצרים כדי שיאמינו כל ישראל שהוא גואל אמיתי מהשי"ת שהוא ערל שפתים ויכול לדבר תיבת פקד יפקד כמ"ש להם יוסף הצדיק ע"ה: וא"כ ע"כ מהכרח שישראל יאמינו שהוא הגואל

אבל פרעה לא היה יודע מהסימן שאמר להם יוסף ע"ה שאף ישראל שהיו בדור שנגאלו לא היו יודעים כדאי' בתוס' מס' סוטה די"ג ע"א בד"ה סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור וכשבא מרע"ה הלכו זקני ישראל אצלה כו' אמרה להם מה הלשון אמר לכם המושיע כו' אמרה להם הוא הוא ע"ש וא"כ היתה תמיהתו קיימת האיך יכול להיות שהוא הגואל הא אין הקב"ה משרה כו' לא שת לבו לכל האותות ולפ"ז יובן פי' הפסוק באר היטב הן בני ישראל לא שמעו אלי ומההכרח היה שיאמינו מכח הסימן וכנ"ל. וא"כ איך ישמע אלי פרעה אבל אחר קבלת התורה נתרפא וק"ל

פ' שלח וישובו מתור הארץ מקץ מ' יום ופירש"י והלא א"י ת' פרסה על ת' פרסה ומהלך אדם בינוני עשר' פרסאות ביום הרי מ' יום מהלך ממזרח למערב והם הלכו ארכה ורחבה אלא שגלוי לפני הקב"ה שיגזור עליהם יום לשנה קיצר לפניהם הדרך עכ"ל ע"ש הקושיא מפורסמת שהעולם מקשין דמה לו לרש"י ז"ל להקשות ממה שהלכו ארכה ורחבה הלא אף לא הלכו ארכה ורחבה הקושי' תמיה קיימת ממ' על העקב המרגלים ההליכה והחזרה בתוך מ' יו' ועפ"י מלך אדם בינוני כו' עולה ההליכ' והחזר' לפ' יום ע"כ הקושיא וכבר האריכו למענית' כל המפרשי' לתרץ קושי' זאת ואענה גם אני חלקי אמר' נפשי לענ"ד הקלוש' לתרץ הקושי' בדרך הפשו' מאוד ומקוד' הקשית' לשאול ולחז' הקושי' יות' תמוה דאף בלא החזרה יש להקשו' על ההליכ' גופא דהל' בוודאי הליכת' לא היה דוחה שבת שלא היו שלוחי מצוה כלל כדאי' שלח לך לדעתך כו' ובתוך המ' יום לא היה לכל הפחו' מחמש שבתות וא"כ כל הליכתם לא היתה רק חמשה ושלשים יום ולפי מהלך כו' לא היה מספיק אף בהליכה לבד רוח א' שלם