ירח האיתנים רטז

שתירץ לידע אם יהיה לגוי אחת ונלע"ד לתרץ קושיות היפ"ת בדרך פשוט דע"כ היה צריך ליקח י"ב אבנים לסימן דאפשר לומר שהיה יעקב אבינו מתיירא ליקח אבן א' פן לא יחלוקו משום האי טעמא שיניח צדיק את ראשו עליו ובוודאי לא היו מחלקין אך עדין קשה מה הועיל שלקח י"ב אבנים לסימן מנא ידע שהאחוי היה משום שיעמיד י"ב שבטים דלמא היה האחוי משום שהיו מריבות שיניח עליו ראשו ואם כן עדיין לא הואיל כלום עם הסימן שעשה: אך אפשר לומר סברא נכונה דבזה היה יעקב אבינו יודע שהיה עשאן האבנים הנ"ל כמין מרזב סביב לראשו. והשתא היה יכול לידע באם שיבלעו כולם באבן התחתון שהיה מונח תחת ראשו ע"כ היה האחוי משום עלי יניח כו' ואם יתאחו ויהיו עומדים כמין מרזב סביב לראשו ע"כ יהיה הטעם משום שיעמיד שבטים והשתא יתורץ בעה"י בטוב טעם ודעת דאפשר לומר דהגמרא מקשה קושיות בעל היפ"ת ז"ל כתיב מאבני המקום והדר כתיב ויקח את האבן דמשמע שהיה לקח מתחלה אבנים רבים כמ"ד י"ב לסימן ואח"כ נעשו אבן אחת הוי ליה לכתוב שלקח אבן אחת והדר ויקח מאבני לידע כשיחלוקו לי"ב אבנים כמו שהקשה היפ"ת וכי האחוי גורם כו' לכך משני מלמד שהיו אבנים מריבות זה עם זה כל אחד אומרת עלי יניח צדיק את ראשו ואם כן היה יעקב אבינו מתיירא ליקח אבן א' לסימן דע"כ לא יתחלקו משום הך טעמא. אך קשה קושייתי דמה הועיל במה שלקח י"ב אבנים ויתאחו וכנ"ל דלמא יהיה האיחוי משום האי טעמא דעלי יניח כו' לזה משני תנא וכולן נבלעו באחת והכי פירוש באם שהיה האיחוי משום האי טעמא דגמ' היו כולן נבלעין באחת ואם כן היה יכול יעקב ע"ה לעשות סימן טוב וכמש"ל על הקושיא יפה תואר הנ"ל והשתא אתי שפיר מה שאמר בלשון תנא דע"כ הוא ענין בפני עצמו ובא לתרץ קושיא חיצונה שקשה לפי תירוצו של הגמרא וכנ"ל ולא תפתר שהגמרא מקשה בדרך פשוט מפני מה נבלעו ונעשו אבן אחת דאם היה מקשה כך ע"כ לא היה מחלק התירוץ לשנים ולשנות בלשון תנא: והשתא יובן גם כן דקדוק במה שפירש"י בחומש עשאן כמין מרזב כו' מיד נעשו אבן א' ובגמרא תנא בלשון וכולן נבלעו באחת דהוא תמוה ביותר במה ששינה רש"י מלשון הגמרא. אך לפי מה שכתבתי לעיל יתורץ. בעזה"י דהגמרא תנא באם היה הטעם משום עלי יניח כו' כתירוץ הגמרא היו כולן נבלעין בא' לתרץ הקושיא שהקשיתי מנא ידע יעקב באמת שיעמיד י"ב שבטים וכנ"ל: אבל באמת שנתאחו כמין מרזב לידע שיעמיד י"ב שבטים ואם כן פירש"י שפיר מיד נעשו אבן א' ונשארו כמין מרזב סביב ראשו ודו"ק

דף פט ע"ב בריש פרק גיד הנשה נוהג בארץ ובח"ל בחולין ובמוקדשין כו'. גמרא במוקדשין פשיטא משום דאקדשיה פקע איסור גיד מניה וכ"ת קסבר יש בגידין בנותן טעם ואתי איסור מוקדשין וחייל אאיסור גיד האי מוקדשין נוהג בגיד מבעי ליה. אלא קסבר אין בגידין בנותן טעם ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא וסבר תנא דידן אין בגידין בנ"ט והתנן ירך שנתבשל בו גיד הנשה אם יש בו בנ"ט הרי זה אסורה אלא הכא בוולדות קדשים עסקינן כו' תוספות ד"ה אם יש בנותן טעם אסורה תימא דלמא אסורה משום שמנו של גיד ולפירוש הר"ר מאיר אתי שפיר דפי' דאין להחמיר ולאסו' בשומן שבגיד כיון שהגיד עצמו אינו אוס' אבל לפי' ר"ת דפי' דלשמנו של גיד לא הוי קרא גיד סתמא קשה לפירושו דלקמן דף צ"א. גבי ההוא דגידין ישרפו לששה עשר מוקי ליה רב אשי בשומן של גיד עכ"ל התוספות וקאי בתימא ונלע"ד לתרץ דעל כרחך הך מתני' דירך שנתבשל בו גיד הנשה לא מצי איירי בשמנו של גיד. דהנה יש לדקדק בדברי התוספות. שכתבו לפי' הר"ר מאיר ניחא דאין להחמיר ולאסור בשומן שבגיד כיון שהגיד עצמו אינו אוסר הא ע"כ מוכח דאף שהגיד עצמו אינו אוסר אפי' הכי שמנו של גיד אוסר. דהנה איתא בגמרא דף צ"א ע"א אמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב וטבוח טבח והכן פרע להם בית השחיטה. והכן טול גיד הנשה בפניהם כמ"ד גיד הנשה נאסר לבני נח והקשה בעל המחבר בית לוי למ"ד אין בגידין בנותן טעם למה צווה יוסף ליטול גיד הנשה בפניהם הוי ליה לבשל גם כן עם גיד הנשה וכשיבואו לאכול יטלו בעצמם הגיד הנשה מהירך דהא אינו יכול לאסור כיון דאין בו טעם: ומשני משום שמנו של גיד הוצרך יוסף לצוות שיטלו הגיד הנשה ע"ש: אם כן לפירוש הר"ר מאיר שפירש דאין להחמיר ולאסור בשומן הגיד כיון שהגיד עצמו אינו אוסר אם כן קשה קושית הבית לוי הנ"ל דלמ"ד אין בגידין בנותן טעם למה צווה יוסף ליטול הגיד בפניהם וא"ל משום שמנו הא אין לאסור משום שמנו כיון שהגיד בעצמו אינו אוסר אלא ע"כ צריך לומר דלמ"ד אין בגידין בנותן טעם. ע"כ סובר דאף דאין הגיד עצמו אוסר אפ"ה שמנו אסור. ולכך הוצרך יוסף לצוות טול גיד הנשה בפניהם קודם הבישול כדי שלא יאסור הבשר נמצא מוכח מכאן דלא כסברת הר"ר מאיר ואם כן לפי זה אף להר"ר מאיר קושית התוספות במקומו עומדת דלמא אסורא משום שמנו של גיד ולעולם אין בגידין בנותן טעם והך מתניתין דירך שנתבשל ג"כ סבירא כך רק מה שאסורה משום שמנו של גיד. אך נראה דלשניהם לא קשה מידי דע"כ הך מתניתין לא מצי איירי בשמנו של גיד רק נציע מקודם השקלי וטריא של הגמרא הנ"ל

דאיתא שם דף צ"א ע"א וז"ל ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד איני והאמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו ומשני שאני חלב דמפעפע ע"ש: תוס' ד"ה שאני חלב כו' וא"ת א"כ במתניתן איכא נמי שומן הגיד דמפעפע ואפילו נצלה נמי ליתסרי כולה ותירץ התוספת ונראה לר"ת דלשמנו של גיד לא הוי קרא גיד סתמא וע"כ איירי הך מתניתן בלא שומן והר"ר מאיר מפרש כיון דשומן הגיד לא מתסר אלא מדרבנן דגזרו ביה אטו הגיד וכשאין הגיד אוסר גם בו לא החמירו עכ"ל התוס' אבל לפי מה שהוכחתי לעיל דסברא זו של הר"ר מאיר היא דחויה דאף שאין הגיד עצמו אסור אפ"ה שמנו של גיד אסור א"כ קושית התוס' במקומו עומדת הא ה"נ איכא שומן הגיד דמפעפע א"כ האיך אמר שמואל דוקא נתבשל אבל נצלה קולף כו' לחסר משום שומנו של גיד ומ"ש מהא דא"ר הונא גדי שצלאו בחלבו אסור אלא ע"כ צ"ל דהך דמתניתן ע"כ איירי בלא שומן הגיד ואפ"ה בנתבשל אסורה מחמת הגיד עצמו אבל נצלה קולף ואוכל א"כ מקשה הגמרא השתא שפיר וסבר תנא דידן אין בגידין בנ"ט והתניא ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנ"ט אסורה וע"כ משום דס"ל להתנא דיש בגידין בנ"ט. דאי משום שומנו הא ע"כ הך מתניתן לא מצי איירי בשומן הגיד דא"כ אפילו נצלה נמי לתסר דשומנו מפעפע ג"כ כמו חלב כנ"ל ודו"ק: עוקצין בסיומא א"ר יהושוע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא: וכתב הגאון תוספות י"ט בשם בנו מו' משה דלכך אמר כפל לכל צדיק וצדיק לפי שמצינו שני מיני צדיקים א' צדיק גמור וא' צדיק שאינו גמור כמ"ש רז"ל בצדיק וטוב לו צדיק ורע לו כו' ואני בער ולא אבין שיחתו נאה שרוצה לתרץ הכפל לשון מתנא דמתניתן ולא הועיל כלו' דלפי דבריו אדרב' תגדל הפליא' על התנא דמתני' מה ראה על ככה לפסו' מדעת' דנפשי' דלצדיק שא"ג יתנו ש"י עולמו' לעתיד לבא בשוה עם צדיק גמור וכי משוא פנים יש בדב' והלא אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה והצור תמים פעלו לשלם לכל אחד ואחד כפי הטורח והעמל והיגיעה וכמה משניות מפורשות במסכת אבות אם למדת תורה הרבה