ירח האיתנים רטו

ונלע"ד פשוט דבל"ז לא היה מקום לקושיא זו דהאיך יוצא בה דשמא לא שמר לשם מצה כו' דה"א דהך מתניתין איירי דמצת כותי הוא באופן זה שהעיסה היתה של כותי וישראל עשאה בשימור לשם מצה לכך יוצא בה אבל השתא מקשה התוספות שפיר דהלא מקושיא הראשונה של תוספות שמקשין והלא גזרו על פתן והוצרך לתרץ דמיירי הכא בעיסה של ישראל שעשה הכותי ממנה מצה ואם כן קשה הקושיא השניה של התוספות האיך יוצא בה שמא לא שמר לשם מצה וא"ת דמיירי שהעיסה של כותי וישראל עבדה בשימור קשה קושיא ראשונה ומקשה ממה נפשך וקל להבין

דף ה ע"א אמר רב ענן אמר שמואל מומר לעכו"ם מותר לאכול משחיטתו שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודתו של אחאב כו' לימא מסייע ליה והעורבים מביאים לחם ובשר בבוקר ולחם ובשר בערב ואמר רבי יהודא אמר רב מבי טבחי דאחאב. ומשני על פי הדיבור שאני מאי עורבים אמר רב הונא עורבים ממש כו' עכ"ל הגמרא: והקשה התוספות בד"ה על פי הדיבור שאני ולמאי דסלקא דעתך דלא הוי ע"פ הדיבור תקשי דהא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור מקשין העולם למה מציין התוספת על התרצין הוי להו לציין אמקשין דאמר ר"י אמר רב מבי טבחי דאחאב הוי להו להקשות דרב אדרב ותו יש לדקדק במאי דפריך בכאן מאי עורבים ה"ל להקשות על הפסוק: ונלע"ד דחדא מתורצת בירך חברתה דלא היה יכול להקשות בל"ז על המקשין מידי דהנה איתא דף צ"ה ע"א אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור מתיביה רבי אומר מקולון וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר וקשה לרב ומשני נמצא ביד עכו"ם שאני אם כן על המקשין לא היה קשה מידי האיך אכל מה שהביאו העורבים הא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור ה"א דקרא דכתיב והעורבים הביאו פירושו גברי דהוי שמיה עורבים ואם כן הוי נמצא ביד עכו"ם ולא הוי בשר שנתעלם מן העין הלכך אכל: אבל אתרצין קשה דמשני תירוץ אחר על פי הדיבור שאני. ולמה לא משני כתירוצא. דהוי גברי עורבים והוי נמצא ביד עכו"ם ולכך אכל. ומדלא משני הכי ע"כ לא סבירא ליה דהעורבים פירושו גברי כו' וא"כ מקשה התוספות שפיר האמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור. ואם כן גם קושיא זו מתורצת מה שהקשיתי הוי ליה להקשות על הפסוק מאי עורבים דה"א גברי דשמיה עורבים אבל השתא מקשה שפיר מאי עורבים דע"כ מוכח מכאן דלא הוי פירושו כך ומשני באמת עורבים ממש וק"ל

דף יג ע"ב אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין מינים באומות למאי אלימא לשחיט' השתא שחיטת מין דישראל אמרת אסירא דנכרי' מבעיא אלא למורידין השתא דישראל מורידין דנכרים מבעיא אמר רב עוקבא בר חמא לקבל מהם קרבן דתניא מכם ולא כולכם להוציא את המומר מכם בכם חלקתי ולא באומות:. ממאי דלמא ה"ק מישראל מצדיקי קבל מרשיעי לא קבל. אבל באומות העולם כלל כלל לא: לא ס"ד דתניא איש מה ת"ל איש איש לרבות שנודרים הנכרים נדרים ונדבות כישראל תוספות ד"ה אבל באומות העולם כלל כלל לא וא"ת אם כן לשתוק קרא מניה דמה"ת דמקבלין הא איצטריך איש איש לרבינהו. וי"ל דמ"מ ס"ד דמצדיקי אומות העולם נקבל להכי אתי קרא דמכם למעטינהו לגמרי. וקשה לענ"ד הא כיון דסברא חיצונה היא אפילו אי לא הוי קרא כלל לא איש איש ולא מכם הוי אמרינן דמצדיקי אומות העולם נקבל ומרשיעי אומות העולם לא נקבל אם כן קשה ל"ל מכם להורות דבכם חלקתי ולא באומות ומותר לקבל אפילו מרשיעי הא ע"כ מדכתיב איש איש לרבינהו ולצדיקי לא איצטריך דסברא חיצונה היא וע"כ אתי רבויא לרשיעי שיהא מותר וא"כ ל"ל מכם. ואח"ז ראיתי במהר"ם ז"ל דמקשה גם כן קושיא זו ושמחתי שכוונתי לדבריו. ונלע"ד לתרץ קושיא זו בהקדם מה שהקשיתי עוד בקושיא שניה של תוספות הנ"ל וא"ת הא כתיב ומעוך וכתות ונתוק וגו' וכתיב מיד בן נכר לא תקריבו את אלה הא תמימים תקריבו וי"ל דלעולם תמימים נמי לא, ואתא קרא לבעל מומין לעבור עליו בלאו ועשה וקשה לי מאי פריך התוספות על המקשין הא ע"כ דלא ידע אם כן מאי מקשה תוספות אך אפשר לומר. דהא ע"כ לא מצינן למימר דהמקשין לא ידע מהקרא דזה אי אפשר מכח סברא רק מקרא דאיש איש אינו קשה עליו דאפשר לומר כמה דאיתא בכמה מקומות סברא זו דדיברה תורה כלשון בני אדם ולא היה דורש מאיש איש מידי רק דהתרצין משני דאיש איש הוי דרשא: אבל מקרא הנ"ל דמעוך וכתות כו' את אלה לא תקריבו על כרחך קשה דהאיך לא ידע מקרא הנ"ל דהא אפילו בי רב ידעי קראי ומשני התוספות דה"א דהך קרא אתי לעבור עליו בלאו ועשה אבל באמת קשה לפי המסקנא ל"ל תרי קראי איש איש והך קרא דאת אלה לא תקריבו וכנ"ל וצ"ל דאי הוי כתיב ואת אלה כו' ה"א כתירוץ התוספות לכך כתיב איש איש ואי הוה כתב איש איש ולא הוי כתיב הך קרא דואת אלה לא תקריבו הוי אמינא דאיש איש אתי לריבויי דמותר להקריב אפילו בעלי מומין לכך כתיב ואת אלה לא תקריבו כו'

והשתא מתורצת הך קושייתי דלעיל שפיר דע"כ איצטרך מכם להורות שבכם חלקתי ולא באומות דאי לא הוי כתיב מכם רק דהוי מרבינן מקרא דאיש איש ה"א דלעולם מרשיעי לא תקבל. כסברא חיצונה אבל מצדיקי נקבל ואי קשה א"כ לא איצטרך קרא, דאיש איש כלל דהא מסברא חיצונה ידעינן דלא נקבל רק מצדיקי ה"א דקרא דאיש איש אתי לארויי דמצדיקי או"ה מותר לקבל אפילו בעלי מומין ואי משום הך קרא דואת אלה לא תקריבו דמשמע מניה דאסור להקריב בעלי מומין ה"א דהך קרא אתי לרשיעי דלא נקבל ואי תקשי לך הא מסברא חיצונה ידעינן הך דלא נקבל מהם אפשר לומר כתירוץ התוס' דקרא אתי לעבור עליו בלאו ועשה אבל לעולם מצדיקים נקבל אפילו בעלי מומין ומרשיעי לא נקבל אפילו תמימים לכך אתי מכם להורות דבכם חלקתי ולא באומות ואף מרשיעי תקבל וא"כ ע"כ. השתא לא מצינן למימר דמצדיקי יהא מותר לקבל אפילו בעלי מומין דהא כתיב ואת אלה לא תקריבו ואין לומר דהך קרא אתי לרשיעי דמהיכי תיתי הא תמימים בתרוייהו מקבלין וא"כ שוין הסא"כ מוכח שפיר דבעלי מומין אף מצדיקים לא נקבל וא"כ איצטרך מכם כמו שכתבתי לעיל ודו"ק

שם בגמרא כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן מלמד שהיו האבנים מריבות זע"ז כל א' אומרת עלי יניח צדיק את ראשו תנא וכולן נבלעו באחת: ומקשין העולם שהוא תמוה ביותר שמסיים במסקנא בלשון תנא דמשמע דהוא ענין בפ"ע הא עדיין לא סליק תירוציה במאי דמשני שהיו האבנים מריבות זע"ז עד דמשני שנעשו אבן א' כו' ע"ש ונלע"ד בדרך הפשוט דהנה איתא במדרש ויקח מאבני המקום כמה אבנים נטל פליגי בה ר"י ור' נחמיה ורבנן ר"י אומר י"ב אבנים נטל אמר כך גזר הקב"ה שהאבות יעמדו י"ב שבטים אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן אני אם מתאחזות זה לזה אעמיד ואם לא כו' וכיון שנתאחזו ידע כו' רבי נחמיה אמר שלשה אבנים. נטל אמר אברהם יחד הקב"ה שמו עליו יצחק כו' וכיון ורבנן אמרי שני אבנים נטל אברהם יצא ממנו פסולת ישמעאל כו' ע"ש וח"א עשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני חיות רעות כו' והקשה היפ"ת למ"ד י"ב אבנים נטל לידע אם יעמוד י"ב שבטים קשה וכי האחוה גורם הא החלוקה גורם וא"כ הוי ליה ליקח אבן אחת לסימן אם יחלוק לי"ב חלקים יעמיד י"ב שבטים ואם לאו כו' ע"ש מה