ירח האיתנים ריג

כנ"ל כו' אפ"ה חייב וא"כ אפשר לומר דהעדים שבאו לא ידעו כלל מההתראה שלא התרו בו כלל אח"כ באו עדים שהתרו בו על הדבר הזה למלקות אך לא ראו שעשה המעשה נמצא מתוך הני תרי העדות היה נתחייב מלקות דהא התרו בו למלקות דהא קיי"ל לדינא דחייבי כריתות שהתרו בהן למלקות שלקו נפטרו מידי כריתתן וכן פסק הרמב"ם להלכה דדוקא גבי כריתות נפטר במלקות שב"ד מלקין אבל לא גבי מיתות ב"ד וכר"ע דאמר טעמא דמסתבר דחייבי כריתות ישנם בכלל מלקות ארבעים שאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין להם אבל חייבי מיתות ב"ד כו' ע"ש וא"כ כשהתרו בו למלקות ואתו עדים שראו המעשה ע"כ מלקינן ליה אבל העדים שראו המעשה אבל לא התרו בו לא היו מחייבין אותו כלל למלקות דהא יכולין לומר לחייבו כרת באנו ולפסול אותו כו' וא"כ לא לקו כלל על פיהם וא"כ אפשר לומר דאיירי באופן זה שכתבתי לעיל שבאו שני כיתי עדים וכנ"ל ולקו הב"ד אותו ואח"כ הוזמו כל העדים וא"כ להני שהעידו שהתרו בו אינם יכולין ללקות כלל דהא לא ראו המעשה שעשה ולהני עדים שראו המעשה אין יכולים ללקות כלל משום שיכולין לומר לחייבו כרת באנו כו' וכדאיתא סברא זו בכמה מקומות בש"ס במלקות ע"ש אך מסתבר לומר מדרשה דכאשר זמם שהשי"ת יעניש אותו בכרת מדה במדה וא"כ דין הוא שהעדים שראו המעשה שהוזמו שילקו כדי לפטרם מכריתות וכמש"ל דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן כו' וא"ת דהא הך דמלקין לחייבי כריתות ע"כ בשהתרו בו למלקות הא לאו הכי אינם לוקין על זה נוכל לומר דהא איתא בגמרא עדים זוממין א"צ התראה ומביא הרמב"ם פיסקא זו להלכה וז"ל ואין לעדים זוממין שגגה לפי שאין בה מעשה לפיכך אינם צריכים התראה כו' ע"ש אע"פ שהראב"ד ז"ל משיג עליו ע"ש אבל עכ"פ הרמב"ם ז"ל אזיל בשיטתיה וגם הגאון בעל מגדול עוז קאי בשיטת הרמב"ם ז"ל ומביא ראיות לדבריו מהגמ' ומסלק תמיהת הראב"ד ז"ל ע"ש וא"כ כיון דקיימינן לדינא דעדים זוממין א"צ התראה א"כ אע"פ שלא התרו להעדים שראו המעשה שהוזמו על מלקות אפ"ה מלקינן אותם וא"כ מצינן שפיר למשכח דין זה של הרמב"ם ז"ל הנ"ל דאם לקה זה שהעידו עליו לוקין ג"כ לעדות בכגון זה שכתבתי לעיל דמלקינן אותם לפטרם מידי כריתות וכנ"ל ודו"ק ואעפ"י שכתבתי דבר זה בלי צילותא מ"מ המבין יבין השגיאה באם שגיתי וק"ל כי הדברים פשוטים למבין. זבחים דף צו ע"ב

ת"ר כל אשר יגע וגו' יכול אפי' שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה יכול נגע במקצת חתיכה יהא כולו פסול ת"ל יגע הנוגע פסול הא כיצד חותך את המקום שבלע בבשרה ולא בגידין ועצמות ולא בקרנים ולא בטלפים יקדש להיות כמוה הא כיצד אם פסולה היא תפסל אם. כשרה היא תאכל כחמור שבה: אמאי ניתי עשה ונדחה את ל"ת פירש"י ניתי עשה דואכלו אותם דכשרה ונדחה ל"ת דלא תאכל דפסול' ואע"ג דאיכא ל"ת באכילת פסולין כדאמרינן בפסחים בפרק כל שעה כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ומשני אמר רבא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש שנאמר ועצם לא תשברו בו ר"ש בן מנסיא אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח ואמאי ניתי עשה וידחה ל"ת אלא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש

תוס' ד"ה תיתי עשה לאו אתאכל כחומר שבהן פריך שתאכל בלילה ולמחר כשלמים דהאידנא דהוי ליה נותר ואין עשה דוחה ל"ת שבכרת אלא אאם פסולה היא תפסל קאי דניתי עשה דאכילת קדשים ונדחי לאו דכל שבקדשים פסול כו' אי נמי אשאר פסולים דליכא כרת כו' וא"ת ומאי קושיא דלמא גזרת הכתוב היא דא"ק יקדש חשוה ויש לומר דקרא איכא לאוקמי שתאכל חדר שבהימד הלול ומיהו קשה דכי הוי לינה ניתי עשה ונדחי ומוקי שם התוס' קרא בבישול קדשים וחולין עכ"ל התוס'. וקשה לענ"ד מאי פריך התוס' דכי הוי לילה ניתי עשה ולידחי כו' הא ל"ת שיש בו כרת הוא וכדכתבו התוס' בעצמם לעיל

ונלע"ד לתרץ דהנה איתא בגמ' דפסחים דף ג' ע"א יכול יהא נאכל אור לשלישי ודין הוא זבחים נאכלין ליום א' ושלמים נאכלין לשני ימים ולילה א' מה להלן לילה אחר היום אף כאן לילה אחר היום ת"ל ביום זבחיכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף בעוד יום הוא נאכל ואינו נאכל לאור שלישי יכול ישרף מיד ודין הוא זבחים נאכלים ליום ולילה כו' מה להלן תכף לאכילה שריפה כו' ת"ל והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורף ואי אתה שורף בלילה עכ"ל הגמרא

היוצא מזה שיש לפנינו שתי סברות הא' שיהא שלמים נאכלים לאור שלישי: והב' שיהא נשרף מיד רק מכח הני קראי דביום זבחיכם יאכל ומקרא דוהנות' מבשר הזבח כו' אינם מתקיימות הני תרי ההוי אמינות אבל לפי עניות דעתי נראה לקיים במקצת הני ההוי אמינות וקראי ג"כ מתוקמי שפיר רק נסביר מקודם. למה שינה הכתוב בלשונו דכתיב בחד קרא והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ובאידך קרא כתיב ביום זבחיכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף הוה ליה למכתב לישנא חדא ואי משום דבא להורות דבעוד יום הוא נאכל ואינו נאכל לאור שלישי קש' מנ"ל באמת להגמ' לדרוש הכי מהאי קרא הא בקרא כתיב עד יום השלישי באש ישרופו דמשמע דקאי על באש ישרופו: ואין לומר דקרא אתי לאורויי שבעוד יום יהא נשרף הא לא מצית אמרת כיון דזמנו לאכול עד הלילה האיך מצינן למעט באכילת קדשים ולשרוף בעוד יום ותו קשה למה לי תרי קראי בשלמים ואי משום דבא להורות מקרא דביום השלישי דאינו נשרף בלילה הוה ליה למכתב בשאר קרבנות. ולמה כתב בשלמים יותר משאר קרבנות: אבל לענ"ד נראה דע"כ הני תרי קראי צריכין למכתב בשלמים ומלתא אגב אורחיה קמ"ל וכל א' מהני תרי קראי איירי בענין אחר: הך קרא דעד יום איירי בשלמים דהאידנא וחטאת דהאידנא וסכו צלי של שלמי' בשומן חטאת והיה בהוי אמינא דכיון דחטאת זמנו ליום ולילה ותו לא וכתיב ביה יקדש להורות שיהיו כמוהו לא יהיה השלמי' נאכלין רק ליום ולילה לכך בא הקרא להורות עד יום השלישי באש ישרופו להורות דבעוד יום הוא נאכל דאתי עשה דאכילת שלמים ודחי ל"ת ולא הוי נותר עד יום השלישי: והך קרא דביום השלישי איירי בענין זה שלמים של אמש וחטאת של האידנא והיה בהוי אמינא כיון דשלמים אינן נאכלים אלא לשני ימים ולילה אחת לא יהא הזבח נאכל אלא עד הלילה לכך בא קרא דביום השלישי להורות דדוקא ביום השלישי הוא נשרף אבל בלילה הוא נאכל משום דאתי עשה דאכילת חטאת בזמנו עד הבוקר ודוחה ל"ת ולא הוי נותר עד הבוקר של שלישי וא"כ לפי מה שכתבתי אפשר לומר דהכי היא קושיות התוס' ומיהו קשה דכי הוה לילה ליתי עשה ולידחי ל"ת ואי משום דהוי נותר והוי ל"ת שיש בו כרת הא מקרא משמע דלא הוי נותר כמו שכתבתי לעיל וא"כ ליתי עשה ולידחי ל"ת ומשני התוס' דבאמת באופן זה בקדשים ע"כ אתי עשה ודחי ל"ת ואי משום דכתיב יקדש האי קרא איכא לאוקמי בבישול קדשים וחולין כך נלע"ד פשוט וק"ל: שם דף קיו ע"ב

אמר רבי אליעזר מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח שנאמר מכל החי מכל בשר כו' אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברים שלה: האי מבעיא ליה למעוטא טריפה דלא ומשני טריפה מלהחיות זרע נפקא: הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת אלא למ"ד טריפה יולדת מא"ל א"ק אתך בדומין לך ודלמא נח גופיה טריפה הוה ומשני לא ס"ד דאמר רחמנא כוותך עייל שלימים לא תעייל. והשתא דנ"ל מאתך לחיות זרע ל"ל ומשני אי מאתך ה"א לצוותא בעלמא ואפילו זקן וסריס כתב רחמנא זרע והני לאו בני זרע נינהו