ירח האיתנים ריא

הא עיקר גרעון כתיב גבי נכרי ואי משום דיש חילוק בין גרעון דיובל כו' הא השתא קיימינן דע"ע הנמכר לנכרי נמי נגאל בשש דהא לא כתיב באלה וכנ"ל והוי גבי גוי נמי גרעון בשש ומצי למילף שפיר עבריה מעבד עברי כנ"ל אלא ע"כ מדכתי' באלה להורות שאינו נגאל בשש ע"כ מוכח דלא יליף שכיר שכיר וא"כ ע"כ איצטריך והפדה דאי לא הוי כתיב והפדה ה"א לחלק בין גרעון דיובל ובין גרעון דשש דהא השתא כתיב באלה להורות שאינו נגאל בשש ולא הויין שוין לכך איצטרך והפדה כנ"ל ונמצא מוכח ע"כ דרבי הוא האי. תנא דלא יליף שכיר שכיר מדאיצטריך באלה להורות שאינו נגאל בשש כך נלע"ד הקלושה והדברים ברורים למבין

סוטה הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' סוטה פסק כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר. שהגדיל אין המים המאררים בודקין את אשתו ואפי' בא על ארוסתו בבית חמיו שאסור מדברי סופרים אין המים בודקין את אשתו שנאמר ונקה האיש מעון וגו' בזמן שהאיש מנוקה מעון אשה נושא עונה ע"כ והשיג עליו הראב"ד וז"ל אפי' בא על ארוסתו כו' האי דלא כהלכתא הוא משמעתא דר"פ ארוסה ושומרת יבם עכ"ל: ופירש הכסף משנה קושיתו של הראב"ד וז"ל טעמו מדאמרינן בר"פ ארוסה ושומרת יבם טעמא דכתיבא הני קראי הא לאו הכי ארוסה שתיא והא כי אתי רב אחא בר חנינא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה מבלעדי אישך שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל אמר רמי בר חמא משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית חמיו משמע מהכא דאע"ג דבא עליה ארוס בבית חמיו הוי שתיא אי לאו דמיעטה קרא ואם איתא דבא עליה ארוס בבית חמיו הוי ליה אינו מנוקה מעון קשה למה לי קרא למעט ארוסה תיפוק ליה משום דאין האיש מנוקה מעון אינה יכולה לשתות עכ"ל ונלע"ד לתרץ הרמב"ם ז"ל דהנה איתא בש"ע אה"ע סימן ל"ג ס"א בביאה כיצד אמר לה בפני שנים הר' את מקודשת לי בביאה זו ונתייחד עמה בפניהם ה"ז מקודשת אע"ג דחוצפא היא ואין דינה אלא כמאורסה ולא כנשואה: הג"ה וי"א דוקא כשבא עליה בבית חמיו אבל כנסה לביתו ובא עליה או שקידש כבר ובא עליה דינה כנשואה עכ"ל: וגם הרמב"ם בפרק י' מהלכות אישות פסק כן וז"ל הארוסה אסור' לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה. והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכות מרדות ואפילו אם קידשה בביאה אסור לו לבא עליה ביאה שניה עד שיביא אותה לתוך ביתו והשתא נ"ל פשוט דצדקו דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דנוכל לומר דכך הוא תירץ הגמרא אמר רמי בר חמא דע"כ צריך קרא למעט ארוסה דאינה שותה דאי משום מבלעדי אישך שקדמה שכיבת בעל לבועל משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית חמיו ולא תאמר שבא עליה אחר הקידושין דאם בא עלי' אחר הקידושין אין המים בודקין אותה כמו שפסק הרמב"ם מחמת דאין האיש מנוקה מעון רק דהכי פירוש הגמרא כגון שקידשה בביאה וא"כ קדמה שכיבת בעל לבועל ואי תקשי לך הוי ליה להגמרא לתרץ כך ולמה ליה להגמרא להאריך כגון שבא עליה בבית חמיו נוכל לומר דמלתא אגב אורחיה קמ"ל דדוקא שבא עליה בבית חמיו לכך דינה כארוסה אבל אם כנס' לביתו ובא עליה דרך קידושין הוי לה תכף דינה כנשואה והכא צריך למצוא שתהא ארוסה בשעת שתיית המים המאררים לכך משני שבא עליה בבית חמיו: אבל הרמב"ם ז"ל איירי בביאה שניה אחר הקדושין או שקידשה בכסף ואח"כ בא עליה דבא עליה באיסור והראיה שהרמב"ם פסק כך דכתב הא דאין המים בודקין את האשה כשבא עליה בבית חמיו גבי כל איש שבא ביאה אסורה מימיו כו' לכך נראה לי דע"כ איירי בביאה שניה דאלו לקדש את האשה בביאה גם הרמב"ם ס"ל שיוכל לקדש אותה כמו שהבאתי לעיל ואין עליו שום קושיא מגמרא דסוטה הנ"ל כך נראה לע"ד ודו"ק

שם ת"ר בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק בעצמות יוסף שנאמר חכם לב יקח מצות ומנין היה משה יודע היכן יוסף קבור אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור ואמרה ליה שהוא בנילוס כו' ע"ש מקשין העולם הוי ליה להגמרא להקשות על הפסוק דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו מנין היה משה יודע היכן וכו' ומה שייכא הקושיא לכאן. ונלע"ד לתרץ בדרך הפשוט רק נדקדק מקודם דהנה איתא ברש"י בחומש והעלית' את עצמותי מזה אתכם לאחיו השביע כן למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם שנאמר אתכם: א"כ לפי' זה קשה ממ"נ אי לקח מרע"ה אף עצמות כל השבטים עמו א"כ למה כתיב בקרא רק עצמות יוסף לבדו וא"ת מדלא כתיב בקר' רק עצמות יוסף לבד ע"כ לא לקח משה עצמות כל השבטים רק שאר אדם מישראל לקחם א"כ קשה מאי רבותא דמשה רבינו ע"ה על השאר בני אדם שלקחו שאר עצמות השבטים דקאמר בא וראה כמה חביבות מצות על משה כו' ע"כ נ"ל דהרבות' של מרע"ה דכל ישראל נתעסקו בביזה בתחלה ואח"כ בלכתם לקחו עצמות שאר השבטים ומרע"ה היתה מחשבתו תחלתו בפועל רק להיות עוסק בעצמות ולא בביזה ואם כן שפיר נאמר עליו חכם לב יקח מצות אך אם נאמר דמרע"ה בל"ז לא היה בדין להתעסק בביזה כלל א"כ יקשה קושייתי הנ"ל דמאי רבותא דמשה דהנה איתא בפ' בא דבר נא באזני העם וישאלו כו' פירש"י אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום ועינו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ואיתא ברש"י פ' שמות ע"פ לכו לסבלותיכ' למלאכתכם שיש לכם בבתיכם אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היה על שבטו של לוי תדע לך שהיו משה ואהרן יוצאי' ובאי' שלא ברשות ועכ"פ אף שאין כ"כ ראיה על כל השבט עכ' זה אמת שמשה ואהרן לא היו עובדים נמצא לפי זה היתה כמעט גזילה באם שמשה היה לוקח שום ממון ממצרים כדאיתא בסנהדרין במעשה דאלכסנדרס שהטענה היה שנאמר ומושב ב"י בארץ מצרים ד' מאות שנה תנו לנו שכר עבודה וכדאיתא ברש"י פ' בראשית היה לו להתחיל התורה מהחודש הזה לכם כו' אלא שמא יאמרו האומות לסטים אתם והוצרך לספר המאורע להצדיקם: נמצא מוכח שמרע"ה לא היה יכול להתעסק בביזה מטעם הנ"ל וא"כ מאי רבותיה כנ"ל. אך אפשר לומר כדאיתא בספר נפתלי שבע רצון על ההגדה זרע בכורי פתרוס מחצת בחצי הלילה חילם לא מצאו בקומ' בלילה וקשה הא כתיב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו כו' וא"כ למה נטלו ממונם ומתרץ שמה שקנא עבד קנה רבו שהמצרים באו מכנען שנאמר בו עבד עבדים וגו' והתיר להם ממונם וא"כ היה מותר למרע"ה ליטול חלק בביזה משום האי טעמא דמה שקנה עבד קנה רבו כנ"ל: אך קשה הא איתא במדרש על פסוק וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים שפלטן הים ליבשה שלא יאמרו ישראל כשם שאנחנו עולים כו' ע"ש ואמר שר של ים כלום רבו נותן מתנה לעבדו וחוז' ונוטל הימנו, א"ל הקב"ה אני אחזיר לך בימי סיסרא נוסף שליש כדאיתא נחל קישון גרפם כו' ע"ש נמצא נסתר האי סברא דמה שקנה עבד כו' וא"כ היה אסור למרע"ה ליטול שום ביזה וכנ"ל וא"כ קשה קושייתי הנ"ל

אך אפשר לומר דאיתא ברש"י פ' בשלח ויסע משה הסיען בעל כרחם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות והיו ישראל מוצאין אותם בים וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים וא"כ אפשר לומר דבאמת לא על ביזת מצרים קאמר רק על ביזת הים שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא היה עסוק בעצמות יוסף וביזת הים היה מותר לכולם מחמת הפקר וכדאיתא בפוסקים שטף נהר כו' ואפשר לומר דזהו כוונת הפסוק ויקח משה את עצמות יוסף עמו דלכאורה האי תיבת עמו הוא מיותר אף שדרשו חז"ל עמו במחיצתו להורות דמת מותר במחנה לויה דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע להוסיף בפסוק תיבת עמו לרמז שלא היה עמו רק עצמות יוסף לבד בכל הדרך ולא שום ביזה כלל וק"ל. ועפ"ז