ירח האיתנים רט

נזיר היום הריני נזיר למחר דמיגו דנתוסף יומא יתירא חיילי נזירות על נזירות אבל אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין נזירות חל על נזירות. מיתיבי מי שנדר שתי נזירות מנה הראשונה והפריש קרבן ונשאל עליה עלתה לו שניה בראשונה היכי דמי כו' אלא פשיטא דאמר הריני נזיר היום שתי פעמים ותיובתא דרב הונא ומשני שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת. ואיתא שם אמר רבא אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו אף בשבועה ממאי כו' לישנא אחרינא חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא למאי הלכתא לכדרבא כו'. לימא מסייע ליה מי שנדר שתי נזירות כו' וכתב הר"ן ז"ל מאן דמסייע ליה לרבא ע"כ כרב הונא ס"ל דאמר דבאומר הריני נזיר היום שתי פעמים אין נזירות חל על נזירות. דאי כשמואל ס"ל דפליג עליה דרב הונא דאמר בכה"ג חלה הנזירות על נזירות מאי קמסייע ליה לרבא דלמא שאני הכא דבשעה שנדר חלה על שתיהן ומש"ה כשנשאל על א' חלה שניה אבל בשבועות שבשעה שנשבע לא חלה שבועה שניה לעולם אימא כיון דלא חיילא השתא לא חיילא אף אחר שנשאל על הראשונה אלא ודאי כרב הונא סבירא ליה. דאף דאומר הריני נזיר היום שני פעמים דבשעה שנדר לא חייל נדר שני כי מתשיל על נדר ראשון חייל וכדרבא דהא מתניתין וודאי בהא מתוקמא דאמר שני פעמים דאי איירי באומר הריני נזיר למחר. אם כן היכי עלתה לו שניה הא איכא האי יומא יתירא ודחיא דהכא כגון שקיבל עליו שני נזירות בבת אחת שבשעה שנדר. היו שתיהן ראויים לחול עכ"ל הר"ן ז"ל: הרי לפנינו דלרב הונא דווקא שקיבל עליו שני נזירות בבת אחת לכך עלתה שניה אבל באמר הריני נזיר היום שני פעמים לא חיילא נזירות שניה. אף אם נשאל על הראשונה משום דע"כ ס"ל משום דמנה הראשונה והפריש קרבן כבר א"כ ליכא שום שיור ושוב אינו יכול לישאול לחכ' והיינו משום דסבירא ליה כרבא ולא כאמימר ע"ש באורך לכך הוא מקשה דווקא בענין זה דתאכל לאלתר בפנינו וכנ"ל

אך קשה דלפי זה מאי מתרץ תוס' לפי שאינה חוששת אלא בנדר שעומדת עליו באיסור כל ימיה דזה התירוץ היה שייך דווקא לקמן על החכם וכו' כיון דלא מצי לארויי רק דתאכל לאלתר בפנינו. אבל בבעל מצי לארויי אף בהדירה לעולם מככר זה ולא מצי להפר לה מחמת שאינו עינוי נפש וכנ"ל ואם כן לא תופר לעינוי נפש וכנ"ל ולא משני התוספות מידי וקושית התוס' על רב הונא נצבה כמו נד

ועוד אמינא מה שיש עוד להקשות על הוצעות התוספות לפמ"ש בפי' ולר"א ניחא דיכול להפר כל נדרים שעתידה לידור וכנ"ל ע"ש דהא איתא שם בגמרא ראיה על זה דהבעל יכול להפר וז"ל אמר רבי אליעזר ומה במקום שאינו מיפר נדרי עצמו משנדר מפר נדרי עצמו עד שלא ידור כדתנן בפרק ארבעה נדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו וכו' מקום שמפר נדרי אשתו משתידור. אינו דין שיפר נדרי' עד שלא תידור והביאו שם שגם חכמים דרשי הק"ו כהאי גוונא מכורה כבר יוצאה כו' אי לאו משום קרא דאישה יקימנו כו' ואם כן לפ"ז אפשר לומר דאיקלשה סברתי דלעיל דכיון דאיתא בק"ו אם כן אינו מוכח. אלא דווקא בנדר דעינוי נפש דיכול להפר משנדרה אם כן ק"ו הוא דעד שלא תידור שיכול להפר אבל בנדר שאין בו עינוי נפש דאינו יכול להפר משנדרה ליכא ק"ו ואם כן אף לר"א קשה על רב הונא קושית התוס' וידירוה מככר זה אף אי ס"ל לר"ה כר"א וכו'

אך נלענ"ד הקלושה לתרץ דע"כ גם בבעל לא ימצא לארויי ולהקשות רק דווקא בתאכל לאלתר בפנינו ואם כן אתי תירוץ התוספות הכל על נכון ולא יקשה גם הך קושיא. דהנה איתא בטור י"ד סי' רל"ד אלו דברים שהבעל מפיר כו' ודברי' שאינו עינוי נפש ואינם בינו לבינה א"י להפר וכתב הר"א אבל הוא מתירן כשאר חכם וכתב הבית יוסף ז"ל בפ"ק דנדרים גרסינן רבינא נדרה לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו א"ל אי מכנפין אין כו' וכתב הרא"ש שפי' ר"מ שאשתו ש' רבינא אמרה לו שיתיר לה נדרי אשתו כו' דאמר בפ"ב דנגעים כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו אף דפליג ר"י עלי' דת"ק ואמר דאין הבעל מפיר נדרי אשתו משום דאשתו כגופיה דמיא ואין אדם מתיר נדרי עצמו מ"מ הלכה כת"ק ומסיק שגם הרמב"ם והרשב"א פסקו כן שהרי כתב בפ"ו מה' שבועות אין אדם יכול להתיר שבועות עצמו וכלישנא דת"ק משמע דס"ל דאין הלכה כת"ק ע"ש: א"כ למה הלך רבינא לר"א שיתיר לה נדרה וכתב שרבינ' חלק כבוד לרבו והלך אצלו שלא מדעתה ושאל מהו שיעשה בעל שליח לחרטת אשתו להביא הדברים לפניו שלא מדעתה שמא אם היתה יודעת היתה מתביישת שאביא הדבר לפניך ואדעתא דהכי לא נתחרטה אמר ליה מכנפין אין כיון שאין צריך לומר לפרסם הדבר אינה מופרת ואי לא מכנפא ואתה צריך לחזור אחריהם ולפרסם הדבר לא שאדעתה דהכי לא נתחרטה עד כאן. נמצא הרי לפנינו דהבעל יכול להתיר בנדר שאין בו עינוי נפש בתורת חכם גם לדינא אם כן לפי זה ע"כ צריך התוספות להקשות גם על הבעל בנדון זה דווקא שידירוהו שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר לפנינו דאי לעולם מצי הבעל להפר לה ואי משום דאין הבעל מפיר בדבר שאין בו עינוי נפש. אף על פי כן יתיר לה כשאר חכם וכנ"ל. אך משום דתאכל לאלתר בפנינו שוב לא יוכל להפר לה כמש"ל גבי חכם משום דכרבא קיימינן אכלה אינו נשאל עליה ואם כן כיון דגם על הבעל אזלא קושית התוספות בנדון זה מתרצין התוס' שפיר שאינה חוששת בנדר שאין עומדת בו באיסור כל ימיה

וגם הקושיא מר"א מתורץ היטב כיון שיכול להתיר לא הוי הק"ו פריכא כנ"ל והשתא אזלא קושיא שניה של התוס' שפיר וא"ת וידירוה בפני בעלה ויאמר קיים לכי דאז אינו יכול להפר והכי פריך לחזק קושיא הראשונה דאעפ"כ וידירוה שלא תאכל ככר זה לעולם שתהיה באיסור כל ימיה וכנ"ל והבעל לא יוכל להפר משום דהוי נדר שאין בו עינוי נפש ולא יעלה לה אף לנדר עינוי נפש. ואי משום דיתיר לה בעלה בתורת חכם כשלא תאכל לאלתר בפנינו קשה נדירה בפני בעלה ויאמר לה קיים לכי ושוב לא יוכל להתיר לה בתורת חכם: ואם נפשך לומר דמה בכך שקיים אפ"ה יוכל להתיר בתורת חכם כמו שאר חכם שיוכל להתיר אחר הקמתו של בעל'. בנדקדק עוד מקודם. דלהרא"ם שאמר שהבעל יוכל להתיר בתורת חכם איך יחלוק על מה דאיתא בגמ' הנ"ל בשם ר"י וליכא מאן דפליג כדאי' בטור בשם רא"מ ומהרי"ק דמפרשין מ"ש בגמ' יש שאלה בהקם פי' אחר קיומו של בעל מ"מ אחר העיון זאת לא תימא שיוכל להתיר אחר הקמ' עצמו דהנה איתא בגמ' בנדרים דף ע"ז ע"ב אמר ר"י כו' דתניא זה הדבר כו' החכם מתיר ואין הבעל מתיר שיכול. ומה חכם שאינו מפיר מתיר בעל שמפיר א"ד שיתיר ת"ל זה הדבר כו' ופי' שם בתניא אידך זה הדבר בעל מפיר ואין חכם מפיר כו' וא"כ לפ"ז אפשר לומר דהרא"מ ס"ל. כתניא אידך שבגמרא דמעוטא דזה הדבר הוא שאין חכם מפיר אבל זאת יוכל להיות שהבעל יתיר מכח הק"ו מחכם וכו'. כל זה נוכל לתרץ שלא יקשו הדקדוקים הנ"ל: נמצא הרי לפנינו באם שנאמר שהבעל יוכל להתיר אחר הקמתו בעצמו הא כלל גדול בש"ס דאמרינן דיו דמהיכי תיתי מהפרה ובהפרה א"י להפר אחר הקמה וא"כ מקשה התוס' שפיר שיאמר לה קיים ליכי ושוב א"י להפ' כלל

ועוד אמינא דאפשר לתרץ הדקדוק הנ"ל על רא"מ ז"ל דאף שנאמר דמעוטא דזה הדבר הוא על שניהם על בעל וחכ' אפשר לומר דדברי רא"מ ז"ל הם כנים ואמיתי' ועולין אף להלכה דהא מעוטא דזה הדבר לא כתיב בתורה אלא דוקא בנדרי עינוי נפש שיכול הבעל להפר