ירח האיתנים רח

סברא הנ"ל שכתבתי מצי לגבות כתובתה דאפשר בנדון כזה העמידו על הדין שתגבה בלא שבועה כל זה הי' ה"א לפרש דה' דרב הונא סתמא קאמר הך לא שנו בלי שום טעם וטעמא דיפר לה בעל סתם גמרא קאמר לה בשקלי וטריא ומנא לה להגמרא לומר כן: אבל השתא דאמר' רב הונא ניסת על כרח' צ"ל הטעם דגמרא דפירש דאין מדירן אותה משום דיפר לה בעל דאחר הנשואין לא אכפת לו במה שידירו אותה דהא הך דינא הוי דווקא קודם הנשואין ומצא עליה נדרים ואף שכנסה אח"כ סתם ופשיטא על תנאי תצא בלא כתובה אבל זאת לא מצינו בשום פוסק כשתידור לאחר הנשואין שתצא רק באם נודרת ולא מקימת כדאי' בש"ע א"ע סי' קט"ו והוה טעמ' הת' משום דבעון נדרים בנים מתים כדמשמע התם דאם הוא ג"כ עובר על נדרים לא איבדה כתובתה משום דהא גברא לא בעי בני וא"כ ע"כ צ"ל הטעם משום דיפר לה בעלה לכך אין מדיר אותה וא"כ לפ"ז ע"כ צ"ל דרב הונא ס"ל דחשידא היא בעינינו שתגנוב והשתא בניסת תידור על שקר ותגבה כתובתה בחנם ולכך אין מדירין אותה וא"כ השתא מקשה הגמרא שפיר וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ואי משום דלא ליחש לה דלא תמות וכנ"ל דהא בגמרא דגיטין איתא דרב הונא כרב ס"ל דלא מגבי כתובה לארמלתא ופריך הגמרא ולידרה ולגביה ומשני בשני דרב קילי נדרים וע"כ בימי הגמרא הוי עליהם אימת נדרים כדאי' בירושלמי ע"ש אך נוכל להקשות עוד דאעפ"כ ליתני נתארסה וכנ"ל ואי משום הא דכתבנא לעיל דה"א דטעמא דר"ה דאמר אין מדירין הוא משום דיאמר לה בעלה אי אפשי באשה נדרנית קשה הא איתא שם בגמרא המקדש אשה ע"מ שאין עליה נדרים כו' אמר ר"ש בן יהודא באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין ותנא נמי בברייתא הכי הוי בה רב פפא אהייא אלימא ארישא כיון דקפיד אפילו כל מילי נמי אלא אסיפא רב אשי אמר לעולם ארישא ומידי דקפדי אינשי הוי קפידא וכו' וכתב הרא"ש ז"ל וידוע דכר"א פסקינן שאף שאומר שמקפיד על כל נדרים ורוצה להוציאה לא צייתינין ליה רק דווק' בנדרי עינוי נפש שדרך בני אדם להקפיד עליהם כגון אכילת בשר כו' אף דלמסקנת הפוסקים קיימינין דהני שלשה נדרים הוא לאו דוקא מ"מ בהא כ"ע מודו דצריכי דוקא שיהא. נדרי עינוי נפש אבל בנדרים שאין בהן עינוי נפש וודאי לא קפדי אינשי כן הוא מסקנת כל הפוסקים וא"כ לפ"ז יקשה למה יאמר רב הונא אבל בנתארסה אין מדירין אותה כלל הא מצינן לידור אותה בדברים שאין בהם עינוי נפש וכנ"ל וא"כ. ע"כ יהיה צ"ל דטעמא הוא דאין מדירין משום דמפר להו בעל ולפ"ז אפשר דקושייתי נצב וגם קמה אך אפשר לתרץ בולטעמך הא גם לטעמא דגמרא יקשה קושיא זו ויתורצו שניהם דהא איתא בגמ' אלו דברים שהבעל מפר לאשתו נדרים שיש בהם עינוי נפש אף דלמסקנא קיימינן דאף נדרים שבינו לבינה גם שאר נדרים יש דמצי מפר לאשתו אף שאין בהם עינוי נפש מ"מ לכי תיפוק דוק ותשכח כמה נדרים שאין הבעל יכול להפר לה כדאי' במס' נדרים ובפרט שהרמב"ם וכל הפוסקים בכללם אי' להלכה דאין הבעל מפר רק נדרים של עינוי נפש ומביאין ראיה מספרי וירושלמי דתני בהדיא שגם אב לא מצי להפר לבתו רק דברים של עינוי נפש ובינו לבינה ע"ש באורך: וא"כ ג"כ על טעמא דגמרא נוכל להקשות הך קושיא דידורו אותה בדבר שאין בו עינוי נפש ולא יפר לה בעל וכנ"ל: אלא ע"כ זאת לא תאמר דע"כ צריכין לידור אותה דוקא בדברים של עינוי נפש כדאי' בהדיא בגמרא ונודרת ואוסרת כל הפירות שבעולם עליה דלא קבילת מכתובתה. אף דהתוספת מקשין על זה משום דאינו יכול לקיים ואמרינן שבועה שלא אישן ג' ימים מכין אותו וישן לאלתר כו' ומצרכינן דוקא שתשייר שאפשר לחיות בו עכ"פ הרי מפורש לפנינו דצריך דוקא להדירה בדבר שיש בו עינוי נפש והנה אין מקום לקושיא זו וא"כ אם היה ר"ה אומר נתארסה הייתי אומר כנ"ל ולכך אמר ניסת

אך לפי זה יקשה על תוספת במה שמקשים וידורה שלא תאכל ככר זה אם נהנה משל בעלה ותאכל לאלתר בפנינו הא בעי לידור אותה דוקא בדבר של עינוי נפש כדאיתא לעיל ונודרות ואוסרת כו' ובככר זה איתא בגמרא ובפוסקי' דלא הוי נדר עינוי נפש דאפשר לה שלא תאכל כל ימיה ותאכל ככרות אחרים: ואפשר לתרץ ולומר ע"י הדקדוקם שיש לדקד' בתוספות בחדא מחתא דלכאורה הוא תמוה מאוד בקושיות התוספת שהביא הך דוכן קשה בסמוך דאין כאן מקומו לקושיא זו ואף כמעט סותר דברו כאשר אכתוב אי"ה בסמוך וביתר תימא רבתי שהפסיקו בקושיתו ואח"כ מביאין ולר"א דהוא מסקנא דקושייתו הראשונה ויש לומר דקושית התוספת אזלא כך על רב הונא דאמר אבל ניסת אין מדירין אותה בנדרי עינוי נפש משום דיפר לה בעלה הא אפשר בתקנתא וידירוה לה נדר עינוי נפש עוד בנדר זה שלא תאכל ככר זה דמפר למתענה ואינו מפר לשאינו מתענה כדאי' במס' נדרים וגם ברמב"ם לדינא: נדרה משתי ככרות באחת מתענה כו' מפר למתענה כו' ע"ש באורך דהלכה כר' יוחנן ובזה יוצא לכל הדעות דמדיר' אותה בעינוי נפש וגם בעלה אין יכול להפר לה על הנדר שלא תאכל ככר זה כדאי' סברא זו ברמב"ם אף שפסק בנדרה ממין רע שלא טעמה אותו כל ימיה ה"ז יפר כו' ובנדרה משתי ככרות כו' אינו מפר לאינה מתענה: ומתרץ הכסף משנה דשאני התם דנודרת מהמין כולו ולכך מפר אבל מככרות אלו לבד לא וכתב ר"י דלא אמרינן דמותרת בשניהם מטעם שהותר מקצתו הותר כולו דלא אמרו כן אלא בהתר' חכם שהוא עוקר הנדר מתחלתו אבל לא בהפרת הבעל דאינו יכול להפר בדבר שאינו עינוי נפש: וא"כ נוכל להדיר אותה בנדון זה לדברי הרמב"ם ז"ל דס"ל בדנדרה מתאנים וענבים ביחד מה שהפר מופר ומכ"ש להרא"ש ז"ל דס"ל דג"כ לתאנים אינו מופר וכו'. אך משום דבבעל א"צ לומר שתאכל לאלתר בפנינו וכנ"ל לכך מביא הך וכן קשה בסמוך דבחכם ע"כ צ"ל דווקא שתאכל לאלתר דחכם שהתיר מקצתו התיר כולו ואי' בגמ' דשבועות אמר רבא נשבע על ככר זה שלא יאכלנה ואכלה אם שייר ממנו כזית נשאל עליה אכל' כולה אין נשאל עליה וא"כ כיון שתאכל לאלתר בפנינו אף שתשאל לחכם על הנדר דעינוי נפש ומתיר לה מ"מ הנדר שהדירה על ככר זה במקומו עומד לא יוכל להתיר לה כיון דכבר אכל' אותו דלא יהא עדיף מאלו היה נשאלת על הנדר בפ"ע אחר שאכלה וכנ"ל וא"כ הואיל דבחכם ע"כ צריך להקשות בענין זה וא"כ המקשה סירכא דלישנא נקיט ואתי והקשה גם כאן בזה הלשון וא"כ הך דוכן קשה בסמוך בא לתרץ הך דתאכל לאלת' בפנינו שא"צ וכנ"ל והוצרך בו להפסיק להקושיא ואח"כ מסיים הקושיא ולר"א דאמר בפ' נערה המאורסה שיכול בעל להפר כל נדרים שעתידה לידור אתי שפיר דאיכא למיחש שמא כבר הפר לה כל מה שעתידה לידור והכי פריך דאע"פי שאין הבעל יכול להפר נדרים שאין בהן עינוי נפש אחר שנדרה כדאמרינן ואינו מפר לאינו מתענה אפ"ה מצי הבעל למחות שלא תידור אף בנדר שאין בו עינוי נפש מסברא כיון דקפיד קפיד אכל מילי אף דבדיעבד לא הוי קפידו קפידא כדאיתא סברא זו בטור שהבאתי לעיל וא"כ לר"א אתי שפיר דיכול להפר בריש' כל הנדרים כנ"ל אבל לשאר תנאי קשה ואוסיף ידי לחזק עוד דברי רבא אף דאמימר פליג עליה וא"כ לאמימר יקשה לרב הונא ותוס' דהא אפילו שיאכל את כולו, מצי למשאל עליה כו' ע"ש

אבל נלענ"ד לתרץ דחדא ועוד קאמר דר"ה לא מצי סב' כאמימר חדא כדאיתא לקמן דאמימר ס"ל הלכתא אף למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה אבל בעל דע' רבים מודה דאין לו הפרה וא"כ אם יסבור כאמימר יקשה למה אין מדירין הא מצי להדירה ע"ד רבים וכנ"ל ועוד הובא בספ"ב בשם הר"ן איתא בנדרים דף י"ז ע"א במשנה יש נדר בתוך נדר ואין שבועה כו' ואמר רב הונא לא שנו אלא דאמר הריני