ירח האיתנים רז

ולפענ"ד נראה לתרץ בפשיטות דהנה התוס' בד"ה אלא לאפנויי מקשים וא"ת וכי בשביל אפנויי כתב שקר דכתיב לא יאכל בו והא אוכלים ואומר ר"י דאיכא לאוקמי קרא בתושב ושכיר נכרי ומכל מקום לגופיה לא אצטרך דלא עדיף מערל ובן נכר כו' ע"ש ואם כן לפי פי' התוס' הנ"ל נוכל לומר דקושיית המהרש"א מתורץ דע"כ לא נוכל לאוקמי בהיפוך דתושב ושכיר דכתיב גבי תרומה יהא מופנה א"כ יקשה קושיות התוס' וכי בשביל אפנויי יכתב שקר דכתיב לא יאכל בו והם אוכלין ואין לומר כתירוץ התוס' דאיכא לאוקמי בתושב ושכיר נכרי דהא מקרא מלא הוא וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ודו"ק היטיב כי קצרתי

גיטין דף ל"ה ע"ב אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה נמנעו מלהשביעה התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים כו' גמרא אמר רב הונא לא שנו אלא בשלא ניסת כו' ע"ש בגמרא הסוגיא ובתוס' והוא כולו מוקשה וכתב הגאון מוהר"ם ז"ל שגם כן אין הבעל מיפר בקודמין אבל ארוס מיפר בקודמין כדאית' במשנה פרק נערה המאורסה ולהכי קתני ניסת: והנה לכאורה יקשה מאוד לפי סברתו קשה קושית הגמרא כי לא ניסת נמי לכי מנסבא מיפר לה בעל ואי משום דאין הבעל מיפר בקודמין הא באירוסין מצי מפר לה אך כד מעיינת שפיר בגמר' דלא קשה כלל דהנה ע"כ צ"ל דרב הונא ס"ל דלאלמנה מן האירוסין אין לה כתובה דאל"כ קשה למה סתם ואמר לא שנו אלא שלא ניסת דמשמע בלא ניסת בכל גווני מצי לידור ולגבות כתובתה הא אף בלא ניסת נמי מצינן למימר דלא תגבה דהיינו כשהיא אלמנה מן האירוסין דקי"ל מת הבעל נתרוקנה רשות לאב וחוזרות לרשות אביה ומצי מיפר לה לחודיה ואם כן ניחוש ג"כ בלא ניסת דלמא מפר לה האב ותשבע על שקר ואיך מגבינין לה כתובתה ומתניתין סתמא קתני אין אלמנה וכו' ואמורא צריך לפרש דבריו וע"כ צ"ל ג"כ דלרב הונא לית לה כתובתה מן האירוסין ולדידיה ע"כ מתניתין איירי באלמנה מן הנשואין וכיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה ואף שמת בעלה האב לא מצי מיפר ואם כן לפ"ז מאי קושיא דלמא מיפר קודם שישא אותה באירוסין כו' הא איתא בגמ' נערה המאורס' אביה ובעלה מפירין נדריה דא"ק ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה: ואיתא שם במשנה הפר האב ולא הפר הבעל או בהיפך אינו מופר ואם כן באלמנה מן הנשואין ליכא למימר הכי שיפר לה הארוס כיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה ואם כן גם הארוס לא מצי מיפר לה דארוס מפר בשותפות האב ואין לומר דאפ"ה יקשה קושיא הנ"ל כי לא ניסת נמי דמפר לה הארוס ואי משום דאין הארוס מפר אלא בשותפות האב כנ"ל הא יש להמציא שהארוס לחוד יפר דהא איתא בגמ' בזה יפה כח הבעל מכח האב שהבעל מפר בבגר. והאב אינו מיפר בבגר היכי דמי אילימא שקדשה ונעשה בוגרת מכדי מיתה מוציא מרשות האב ובוגרת מוציאה מה מיתה לא נתרוקנה רשות לבעל אף בגרה לא נתרוקנה רשות לבעל אלא שקידשה כשהיא בוגרת ותנן הבוגרות וששהתה י"ב חודש רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר ואם כן אפשר להקשות כנ"ל אך לכי תיפוק דוק ותשכח דלא קשה מידי: דהנה איתא בגמרא הנ"ל אימא אב ליבעי ארוס וארוס לחודיה מפר וכ"ת אב דכתב רחמנא ל"ל הא מבעיא ליה דאם הקים הוקם ומשני אם כן בית אישה נדרה למאי כתב הא ק"ו ומה במקו' אב ארוס מפר לחודיה שלא במקום אב מבעיא אימא אם בית אישה נדרה לומר שאין הבעל מפר בקודמין ומניה ארוס מפר בקודמין אלא לאו משום שותפות דאב ופיר' הרא"ש ז"ל כלומר מהא דדרשת מניה דאין הבעל מפר בקודמין ממילא שמעת דארוס לחודיה אינו מפר. דהא ע"כ ארוס מפר בקודמין כדכתיב ונדריה עליה ואי אמרת דארוס לחודיה מפר אם כן תקשי לך בעל אינו מפר בקודמין ארוס מפר בתמיה וכי בשביל שנכנסה לגמרי לרשותו ונסתלק רשות האב ממנה הורע כחו ממה שהי' מפר בתחלה לבדו, אלא ע"כ מה שיפה כחו להפר בקודמין כשהוא ארוס היינו משום שותפות דאב וכשנשאה שמפר לבדו אינו מפר בקודמין: ונמצא לפנינו אף דארוס היה יכול להפר בנדון שכתבתי לעיל אינו יכול להפר רק מה שנודרת תחתיו אבל לא בקודמין וא"כ לא קשה מידי אך אי קשיא הא קשיא דלפי זה למה ליה לרב הונא למימר דווקא ניסת. הא אף בנתארסה אין מדירין אותה וכנ"ל ואם כן הכי הוי ליה למימר לא שנו אלא שלא נתארסה כו' ואפשר לומר חדא דהיא היא דזיל בתר טעמא והוי ליה כמו שנשאת

ועוד אמינא דע"כ הוצרך רב הונא למימר ניסת דוקא דאי הוי תני נתארסה לא הוה במשמעותיה טעמא דלא משו' שיפר לה בעל רק מטעמא אחרינא כמו שאכתוב לקמן. דהא ע"כ צ"ל דמדינא שתהא גובה כתובתה בלי שום שבועה דלא חשיד בעינינו שגובה כלום משל בעלה רק דהשבועה הוא להפי' דעת של היתומים דאלת"ה רק דהדין גופא היא שלא תגבה רק בשבועה דחשידא בעינינו שמא גנבה משל בעלה והדר גביא בחנם כתובתה קשה היכא תקנו תקנתא לרשיעא שתה' נודרת כל מה שירצו ותהא גובה כתובתה על שקר הא אמרינן בכמה דוכתי הלעיטהו לרשע וימות ולמה הקילו חכמים עליה שלא תשבע דשמא שלחה יד ותשבע על שקר. כדי שתגבה ואח"כ תמות בעון שבועת שוא דחמירא כמו שאירע מעשה שהיה ולכך הקילו עליה שתהא נודרת שאף שתדור בשקר לא חמירי כ"כ ולא תמות וא"כ תקנו תקנתא לרשיעא הלעיטהו לרש' כו' אלא ע"כ צ"ל כנ"ל דלא חשידא בעינינו שגנבה ותשבע על שקר רק דהשבועה הוא להפיס דעתן דשמא בזבזה דבר מועט משל בעלה כמ"ש הגמ' בדאטרחינן קמי יתמי וכמעשה שהיה שנשבעת כמעט באמת וגם היא תשבע באמת דוודאי לא גנבה כלום רק דשמא וויתרה כלום משל בעלה ומשו' דשבועה חמירא ולאו אדעתה ותמות חלילה על מגן לכך הקילו עליה שתהא נודרת ליתומים להפיס דעתם שאף שבזבזה כלום ולא אדעתא לא תחובו לה בתקנתן דלא חמירא כל כך ואף שמדינא היה שתגבה בלא שום שבועה החמירו עליה דלא תיתי לידי תקלה אף שתדור אותה משום דיפר לה בעל כדמפרשינן השתא וא"כ הפסידה כתובתה כיון דמדינא הוא שתהא גובה כתובתה בלי שבועה ולא חשידא בעינינו שגנבה ותדור על שקר ואי משום דשמא וויתרה ולאו אדעתה לא תיתי לידי תקלה וא' למה תיזל לגבי בעלה שיפר לה: ועפי"ז תרצתי מה שיש להקשות על קושית הגמרא וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה דלכאורה יקשה מאי אריא הך קושיא. על רב הונא הא בלא זה על מתניתן נמי אפשר להקשות הך קושיא איך תקנו שתהא נודרת ותגבה כתובתה דלמא תיזול לגבי חכם ושרי אבל לפמש"ל לא קשה מידי על מתניתן רק על רב הונא כפי שאכתוב בסמוך

נחזור לענינינו דלא היינו מפרשין אין מדירין דרב הונא משום דיפר לה בעלה וכו' רק ה"א דכך הוא הפירוש לא שנו שהתקינו שתהא נודרת ליתומי' להפיס דעתן וגובה כתובה אף דמדינא היה שתגבה בלא שבועה אעפ"כ החמירו עליה דוקא שתהא נודרת הוא דוקא בלא נתארסה דאין חבין לה בי שתדור אבל נתארסה אין מדירין אותה דנחוב לה במה שידוע לה דיאמר לה בעלה אי אפשי באשה נדרנית אף שקידשה סק בלי שום תנאי ואיתא ברמ"בם ובטור ושאר פוסקים שמקודשת בספק וצריכא גט מספק ותצא בלא כתובה. כשנמצא על נדרים קודם שנשאת ולישנא דאין מדירין אותה. הכי משא דהא לפי הטעם דגמרא דיפר לה בעלה דינא הכי הוא ש שנודרת מעצמה אפ"ה לא גביא כתובתה דמה בכך שנדרה כיון שיפר לה בעלה תידור על שקר והכי הל"ל אבל ניסת גביא אף שתדור אבל לפי הטעם שכתבתי הוי דינא הכי דאין מדירין אותה כדי שלא לחוב לה ואם תרצה האשה לידור תהיה לה לחוב תגבה כתובתה ואף כשלא תדור אפשר