ירח האיתנים רו

ונמצא היה ערב פסח חל בשבת ואיתא במתניתן אימתי מביא חגיגה עמו כשבא בחול ובטהרה ובמועט וכשבא בשבת ובמרובה ובטומאה אינו באה חגיגה עמו ולפי סברא הנ' בלא"ה לא היו יכולין להביא חגיגה מחמת שהיה חל באותו פעם ערב פסח בשבת ואם כן היו רשאין לטמא א"ע דעל הקרבן פסח היה להם הק"ו ועל החגיגה בלא"ה לא היו יכולין להביא בשבת ע"פ הנ"ל וא"כ יקשה קושייתי על הגמר' מנין לעוסק במצוה דפטור מן המצוה אך אמינא לתרץ דהנה איתא באשר"י מאי שני תבשילין אמר רב הונא סילקא ואריזאי רב יוסף אמר צריך שני מיני בשר א' זכר לפסח וא' זכר לחגיגה ונראה כשחל פסח בא' בשבת שלא יביא כ"א תבשיל א' דאין חגיגה באה עם הפסח דאינה דוחה את השבת דלא כתיב בה במועדו ואם יביאנה בע"ש תפסל בלינה במוצאי שבת הלכך לא יביא תבשיל שני לחגיגה משום. מהרה יבנה בהמ"ק ויאמר אשתקד מי לא הביאנו זכר לחגיגה אע"פ שחל י"ד בשבת השתא נמי נביא חגיגה בשבת והרר"י מאורליינ"ש והרר"י מקורב"ל ז"ל היו אומרים דצריך ב' תבשילין וכשחל י"ד להיות בשבת מביאין החגיגה מע"ש ואינה נפסלת בלינה במ"ש דאמרינן אוקי לילות בהדי ימים והוה להו שני לילות ויו' אחד כנגד ב' ימים ולילה אחד ע"ש שמביאין ראיה לזה באשר"י נמצא לפי הנ"ל יכולין היו להביא החגיגה באותו הפעם מערב שבת ואמאי טמאו א"ע אלא ע"כ מוכח דעוסק במצוה פטור ממצוה: אך אפשר לומר דגם לפי זה האשר"י קושייתי במקומ' עומדת דמנין לעוסק במצוה פטור ממצוה ואי משום דהיו יכולין להביא החגיגה מערב שבת. ולמה טמאו א"ע נוכל לומר דאפשר לאחר שהביאו החגיגה מקודם בע"ש טמאו א"ע ואין כאן הוכחה כלל דהעוסק במצוה פטור ממצוה דמחמת הקרבן הפסח היה להם הק"ו מפרה אדומה כנ"ל והחגיגה הביאו מקודם בע"ש ואח"כ טמאו א"ע וא"כ יקשה מנין לעוסק במצוה כו': לכך הוצרך הגמרא להביא הך דווקא דביום ההוא הוא דאין יכולין לעשות הא למחר היו יכולין לעשות וא"כ מוכח שפיר האי דינא דעוסק במצוה פטור ממצוה דהאיך טמאו א"ע ואין לומר סברא הנ"ל שטמאו א"ע בע"ש אחר הקרבת החגיגה מחמת הדיוק מהפסוק דביום ההוא כנ"ל ודוק היטב ואחר שחדשתי זאת מצאתי און לי בכתבי קודש של ש"ב הרב הגאון המפורסם המנוח מו' דוב בערוש ז"ל בהרב הגאון המפורסים בעל המחבר פני יהושוע מצאתי דבר זה בשינוי לשון קצת ושמחתי כמוצא שלל רב שכוונתי לדברי גדול כמי"ב

יבמות במתניתן כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלין בתרומה וחולקים חלק א' בגורן ואין מטמאין למתי' כו' הגדילו התערובו' ושחררו זא"ז נושאין נשים הראויו' לכהונ' ואין מטמאין למתי' ואם נטמאו אינן סופגי' כו' תוס' ד"ה ואין מטמאין למתי' תימ' לרבינו יצחק אמאי לא קתני נמי ואין סופגין מ' כדקתני בסיפא ואי משום דקתני בסיפא לא חש לשנותו הא קתני ואין מטמאין למתים אע"ג דתני בסיפא: ונלע"ד לתרץ קושית התוס' דאיתא ברמב"ם פ"ט מה' עבדים וז"ל ישראל שבא על שפחה כנענית אע"פ שהיא שפחתו ה"ז הולד כנעני לכל דבר ונמכר ונקנה ומשתמשים בו לעולם כשאר עבדים וכתב הראב"ד וז"ל לא נהירא ומהו לכל דבר ע"כ וכתב עליו הכסף משנה נראה שטעמו של הראב"ד ז"ל מפני שכתב הרי"ף בפ' ד' דיבמות בשם קצת גאונים שאם בא על שפחתו הולד חשיב בנו וקצתם מספקא להו ומפני כך כתב דלא נהיר' ומ"ש רבינו בפשיטות שאע"פ שהיא שפחתו הוא עבד לכל דבר דספיקא הוא ואזלינן ביה לחומרא שהוא זוקק את אשת אחיו לחליצה ואינו פוטר את אשת אחיו ורבינו אזיל לטעמיה שכתב בפירוש דפשיטא ליה שאינו זוקק ואינו פוטר עכ"ל

היוצא מזה שהוא מוסכם לקצת גאונים שהוא חשוב בנו וודאי ולקצתם מספקא להו אבל זה מוסכם אליבא דכל הגאונים דאזלינן ביה לחומרא כמ"ש הכסף משנה הנ"ל. וא"כ לפ"ז נ"ל לתרץ קושיא הנ"ל מאי אמרת אמאי לא קתנ' נמי ברישא ואין סופגין מ' על זה נוכל לומר כיון דלא מפליגנן במתניתן באיזה שפחה איירי ע"כ צ"ל דאיירי בכל ענין וכיון דאיירי בכל ענין לא שייך למיתני ואם נטמא אינו סופג מ' דאפשר לומר דבהאי גוונא שבא הכהן על שפחתו והוליד ממנה בן ואח"כ נתערב ולד אשתו עם אותו ולד דלקצת פוסקים ס"ל שהוא בנו ממש ולקצתם מספקא להו ואפ"ה מודו שאזלינן ביה לחומרא ואפשר לומר דמש"ה לא קתני ואין סופגין את הארבעי' דע"כ בכהאי גוונא ע"כ סופגין אותו לחומרא דממ"נ בנו הוא ואיכא תרי ספיקי לחומרא לכך לא יוכל לשנות ואם נטמא שאין סופג את הארבעים

אבל בסיפא מוכח ע"כ דלא איירי מתניתן בכהאי גוונ' לכך קתני בסיפא דאין סופג מ' דהא קצת יש לדקד' למה כתב בסיפא הגדילו התערובות ושחררו זא"ז ולא אמר ששיחרר' אביו אלא ע"כ שמת אביו ולא שיחרר אות' ואשמעינן דיוכלו לשחרר עצמן בלא אביו וכיון שאיירי שמת אביו והיה קשה איזה קושיא וע"כ צ"ל דלא איירי בכהאי גוונא ולכך יוכל לשנות אם נטמא דאיתא שם משנה ז' מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון כו' היה א' ישראל וא' כהן נושא אשה ראויה לכהן ואינו מטמא למתים ואם נטמא אינו סופג את הארבעי' וכל החומרות כו' ע"ש: ובסיפא קתני היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם והם אוננין אליו הוא אינו מטמא להם והם אינם מטמאין לו וכתב הברטנורא הוא אונן עליהם שמא הוא אביו וביום מיתתו אסור לאכול בקדשים והם אוננים עליו וביו' מותו אסורים שניהם בקדשים ומשכחת שרואה במיתת שניהם וכהן כשר הוא דהא קתני הוא אין מטמא להן כגון שנתקדשה קידושי טעות על תנאי ולא נתקיים התנאי דנפקא מיניה בלא גיטא ונשאת בתוך שלשה ובכהאי גוונא משכחת לה דשניהם חיים ויוכל לראות במיתת שניהם וכהן כשר הוא וברישא לא קתני הך מלתא דהוא אונן עליו משום דרישא איירי בחד ישראל וחד כהן ולא שייך למתני ע"ש

וא"כ בנידון דידן בכהאי גוונא שבא כהן על שפחתו כיון דסבירא לן דבנו הוא לחומרא כך הוא אביו לחומרא ואסור לטמא לו אבל אנינו' ע"כ נוהג דהא בנו הוא לחומרא א"כ יקשה כיון דמתניתן סתמא איירי ומיירי אפי' בכהאי גוונא שבא כהן על שפחתו ומתני ביה כל החומרות שאינן מטמאין למתים ואפי' נטמא נאמר שסופג מ' כמש"ל א"כ קשה ליתני ג"כ חומרא זו דהם אוננים עליו והוא אונן עליהם דנוכל למשכח בפשיטות שיהיו שניהם רואים במיתת אביהן ואביו יוכל לראות במיתת שניהם ולא עפ"י דחק כמו שדחק באידך מתניתן ע"ש. אלא ע"כ צ"ל דמתניתן לא מיירי בכהאי גוונא וא"כ לא יוכל למתני הוא אונן עליהם דחד הוא בן עבד כמו שאינו כותב דין זה במתניתן הנ"ל ברישא בחד ישראל וחד כהן ע וא"כ כיון דלא איירי בכהאי גוונא לכך קתני בסיפא ואם נטמאו אינם סופגין את הארבעים משום דהוי חד ספיקא דשמא הוא בן העבד ומספיקא לא מלקינין ובזה מתורץ קושיות התוס' והדברים ברורים למבין וק"ל

דף ע"א הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה. גמרא תניא הערל כו' אר"א מנין לערל שאינו אוכל בתרומ' נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה כו' מופנה דאל"כ איכא למפרך מה לפסח שכן חייבים עליו משום פיגול ונותר וטמא כו' הי מופנה אי דתרומה מצרך צריכא דתניא תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים כו' עד בא שכיר ולימד על תושב כו' אלא דפסח מופנה כו' אלמא לא קני לי' רביה הכא נמי לא קני ליה רבי' אלא לאפנויי והקשה מהרש"א הוה ליה לאוקמי בהיפך דתושב ושכיר דגבי פסח אתי לגופא ומיירי בתושב ושכיר ממש ולא יאכל בו משום דקני ליה רביה וא"כ תושב ושכיר דגבי תרומה אמאי לא יאכל הא קני ליה רביה אלא לאפנויי ע"ש מה שתירץ על זה