ירח האיתנים רה

לא משמע הכי דהל"ל בכלים נאים ועוד מאי איריא כה"ג אפילו שאר אדם נמי ונראה לו דבשמונה בגדים איירי שבי"ט היה רגיל כה"ג לעבוד בשביל כבוד היום אבל ביום טבוח כו' ומייתי ראיה מירושלמי בשם ריב"ל כו' ע"ש: והנה לכאורה יקשה על הירושלמי הנ"ל דדוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר הא לפי פי' התוס' הנ"ל בשבתות וי"ט היתה העבודה בכה"ג תמיד משום כבוד היום הא משנה מפורשת הוא שכה"ג מקריב אונן ואינו אוכל וא"כ קשה על הירושלמי במ"ש והקריבו למחר משום שהיו אוננין הא כה"ג מותר להקריב באנינות ואין לתרץ ולומר דבאמת לא היתה העכבה מחמת הכה"ג רק העכבה היתה מחמת שהיו ישראל אוננין ולכך הקריבו למחר הא גם זה מפורש בהדיא דאונן משלח קרבנותיו והדרא קושיא לדוכתא כנ"ל ולמה לא הקריבו באותו היום הראשון של עצרת וע"כ צ"ל דבשביל זה לא יכלו להקריב בראשון מחמת שבאותו הפעם היה חל עצרת בשבת כדאיתא בפ' במה מדליקין כו' והשתא נוכל לומר דהכי אזלא קושיות הר"ר אלחנן תיפוק ליה דבלאו הכי לא הקריבו בראשון כיון שהיה שבת וה"פ למה ליה להירושלמי ליתן טעם אחר משום אנינות דלא קאי אליבא דהלכתא מחמת הנך קושייתא שהבאתי לעיל וע"כ צריך לבא להטעם דהעכבה היתה מחמת שהיה שבת לכך מקשה הר"ר אלחנן שפיר קושייתו דתיפוק ליה כו' וכנ"ל ומשני דשמא התם לית ליה הכי אלא פליג אהא וק"ל כי דבר פשוט ונכון הוא בעזה"י סוכה דף כ"ז ע"ב

ת"ר מעשה בר' אלעאי שהלך להקביל פני ר"א בלוד ברגל אמר לו אלעאי אינך משובתי הרגל שהיה ר"א אומר משבח אני את העצלנים שאינם יוצאים מבתיהם ברגל דכתיב ושמחת בחגיך אתה וביתך איני והאמר ר"י מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת מכלל דבחודש ושבת מחייב אינש כו' רבים מקשים בזה הגמרא ויוצאים דחופים לתרץ בדברים שונים ולפרש פשטא דגמרא זו מאי דקאמר ר"י מניין שחייב להקביל פני רבו ברגל ומבי' ראיה מהפסוק על חודש ושבת והוא לכאור' פליאה נשגבה וביותר מאי דמקשה על ר"א מהך מימרא דר"י ובשבת ר"א גופא מודה דמותר להקביל כדאיתא בדף זה בסופו במעשה דר"א ששבת בגליל העליון ומסקנא דמלתא דבשבת היה והוא תמוה: ואגב אמינא לתרץ ג"כ מה שיש לדקדק אליבא דדינא בפסוק מדוע את הולכות כו' דמשמע מפסוק זה שגם הנשים מחויבות להקביל פני הרב ברגל כדפירש"י בעלה של שונמית אמר לה כו' הא איתא במפרשים טעמא דהא מילתא דחייב להקביל פני רבו ברגל דמורא רבך כמורא שמי' ובראיה מחויבים ג' פעמים בשנה כדכתיב כו' וא"כ גם פני רבם חייבים להקביל וא"כ לפ"ז הא משנה שלימה היא הכל חייבים בראיה חוץ מנשים כו' וממעטינן מדכתיב זכור להוציא נשים וא"כ מהיכי תיתי שתהיה חייבת להקביל פני רבה דיו לעבד שיהיה כרבו ואני בעניי נלע"ד לתרץ בדרך הפשוט בנדקדק עוד בקרא ויתורץ בחדא מחתא דהנה יש לדקדק מה דאמר לה בעלה של שונמית מדוע את הולכת אליו דהאי את מיותר הוא דהא דיבר עמה פא"פ וא"כ ה"לל מדוע הולכת אליו: תו יש לדקדק במה שאמר היום לא חודש ולא שבת דלכאורה איפכא ה"לל לא חודש ולא שבת היום דהוה מבורר טפי שמלת היום מורה על מ"ש קודם חודש ושבת ועוד יש לדקדק במ"ש ברישא לא חודש ואח"כ לא שבת הא לכאורה נראה פשוט דבשבת יש חיוב יותר להקביל פני רבו מראש חודש וא"כ איפכא הל"ל לא שבת ולא חודש היום אך נלע"ד לתרץ כל הנ"ל בפשיטות גדול דהנה איתא בהמגיד פי' על הפסוק לא חודש ולא שבת שעדיין לא שלמו לא חודש ושבת כשראית את איש האלהים וא"כ מדוע את הולכת אליו היום אף אם היה י"ט ג"כ פטור אתה מהקבלת פניו והוא לכאורה דברי נביאות לפרש כך אך לפי הדקדוקים שכתבתי לעיל מוכרח לפרש כן והשתא הוי שבת רבותא טפי לא חודש ואף לא שבת שראית אותו ופירוש הפסוק כך מדוע את הולכת חדא דאת אשה ואשה פטורה מהקבלת פני רבה ברגל וכנ"ל ועוד דאף אם היה חיוב גם בנשים להקביל פני רבה וגם אם היה היום י"ט אעפ"כ פטורה את מהקבלת פניו דעדיין לא חודש ולא שבת כשראית אותו ונמצא יתורץ הכל בטוב טעם פירש הגמרא מנין שחייב להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת ופי' כנ"ל מכלל דבחודש ושבת כשלא ראה פני רבו מחייב אינש לאקבולי אפי' רביה ברגל והראיה דהפסוק אינו עולה רק על רגל. ולא על שבת וחודש דבשבת וחודש א"צ להקביל אפי' רביה והראיה דלא הוי משתמיט בשום פוסק מהפוסקים להביא לדינא דחייב להקביל גם בשבת וחודש רק ברגל לחוד אלא ע"כ דליכא חיוב בשבת וחודש וגם יתורץ מה שיש לדקדק בפירש"י בד"ה מדוע את הולכת וגו' בעלה של שונמית אמר לה כשאמרה אלכה וארוצה עד איש אלהים ואשובה דזה אינו מדרך רש"י ז"ל להורות בקיאות על איזה ענין הפסוק קאי דוק ותשכח אבל רש"י ז"ל בא להורות פי' הגמרא בצחות לשונו שלא הביא רק הנך ג' תיבות מדוע את הולכת וגו' לתרץ הקושיא דתיבת את מיותר כמ"ש ודו"ק כי הדברים ברורים למבין

בגמרא מנין לעוסק במצוה פטור מן המצוה דכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם כו' מי היו חד אמר נושאי ארונו של יוסף היו וחד אמר מישאל ואלצפן היו ור"ע אומר אם נושאי ארונו של יוסף היו כבר היו יכולין ליטהר ואם מישאל ואלצפן היו כבר היו יכולין ליטהר ומסיק שם טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהם בערב פסח שנא' ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא כו' אבל למחר היו יכולין לעשות הפסח וא"כ מוכח דעוסק במצוה פטור מן המצוה דאל"כ האיך טמאו את עצמן כו' ע"ש: ומקשין העולם למה ליה להגמרא להביא הך דיוקא דביום ההוא אין יכולין לעשות הא למחר יכולין לעשות למידק מנה דעוסק במצוה פטור מן המצוה הא אדרבא אם לא היו יכולין לעשות גם למחר מוכח יותר הך דינא מחמת שהאיך טמאו את עצמן הא לא יהיה יכולין לעשות הפסח במועדו ותו לא מידי: ונלע"ד הקלושה לתרץ בטוב טעם ודעת דעיקר הדיוק הוא דוקא מהך ביום ההוא דאין יכולין לעשות הא למחר יכולין לעשות. דאי בלאו הכי לא היה מוכח מידי: דהנה איתא בילקוט פ' בהעלותך וז"ל עד שלא יאמר יש לי בדין מפרה אדומה מה פרה אדומה שאינו דוחה שבת דוחה טומאה פסח שדוח' שבת אינו דין שדוח' טומא' ואמרו שם פסח שני תוכיח שדוחה שבת ואינו דוחה טומאה עכ"ל הספרי בילקוט הנ"ל ועפ"ז מתרצין קושית המפרשים דמקשין על שאלת האנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ששאלו למה נגרע הלא תשובתן בצדן מחמת שהיו טמאים לנפש אד' דהא המה לא ידעו עדיין מפסח שני כלום דלא אמר מש' להם דיני פסח שני עד אחר שאלתן וא"כ לא ידעו מזה התוכיח כלל והיה להם הק"ו מפרה אדומה יתד תקוע. שלא תמוט לסמוך אק"ו הנ"ל שיעשו בטומאה. והנה לפ"ז יקשה על הגמר' הנ"ל דרוצה להוכיח דין זה שהעוסק במצוה פטור מן המצוה מהך קרא דויהי אנשים וגו' דהאיך טמאו א"ע הא לא יהיו יכולין לעשות הפסח במועדו הא לפי סברא הנ"ל שלא ידעו מהתוכיח הנ"ל היה להם הק"ו מפרה אדומה יתד תקוע שהפסח דוחה טומאה ולכך טמאו א"ע וא"כ יקשה מנין לעוסק במצוה פטור מן המצוה אך אפשר לומר דאעפ"כ מוכח מכאן דעוסק במצו' פטו' ממצו' ממה שטמאו א"ע דנהי דליכ' הוכח' מפסח כנ"ל איכא שפיר הוכחה מחגיגה דאינ' דוחה שב' לא ידחה גם את הטומא' וא"כ לא יהיו יכולין להבי' קרבן חגיג' והאי' טמאו א"ע אלא מוכח דעוס' במצו' כו': אך נוכל לומר אחר שנדקדק היטב הדק דקושיתי במ"ע דהנה אי' בגמ' עשר עטרות נטל בו ביום וקא חשיב שם ראשון למעשה בראשית וראשון להקמת המשכן וראשון לנשיאים כו' ע"ש נמצא דבאותו הפעם היה ר"ח ניסן