ירח האיתנים רב

זאת לא תאמר דהא התוספות צ"ל דלא ס"ל כנ"ל דאי ס"ל להתוספת סברא זו קשה מאי צריך התוספות לדחוק ולבא לסברא דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה שני פעמים וכלל הוא אף במקום אחר הוי להו להתוס' לשנות כנ"ל דליכא בל תוסיף בכאן וכמו שכתבתי לעיל אלא ע"כ צ"ל דלית להו להתו' הך סברא וא"כ קשה הוי להו להתוספת. לציין קושייתם על התרצן באמת ולא על המקשין כנ"ל. אך נלע"ד לתרץ בדרך הפשוט דהנה איתא בטור א"ח וז"ל א"ר. יצחק למה תוקעין וכו' עד כדי לערבב כו' פירוש למה תוקעין מיושב קודם מוסף וחוזרין ותוקעין על סדר הברכות למה מקדימין לתקוע מיושב כדי לערבב השטן ופי' הב"י משום דלכאורה משמע דאתקיעות דמעומד מתמה למה הן צריכין כיון שכבר תקעו מיושב ואי אפשר לפרש כן שהרי עיקר של התקיעות על סדר הברכות הן ובעמידה ואני מצאתי ראיה לזה מפורש במקום אחר וילמד סתום וכו' דהם עיקר דהנה איתא בטור ועומד התוקע לתקוע מעומד דכתיב יום תרועה יהיה לכם וילפינן מלכם דכתיב גבי עומר וספירת העומר הוא מעומד דכתיב מהחל חרמש בקמה א"ת בקמה אלא בקומה. והביאו הכל בו וכל הפוסקים להלכה אף שהרב המ"א מכשיר בדעבד אם תקע מיושב כמו שהדין הוא גבי עומר מ"מ מודה דלכתחלה צריך דוקא מעומד וא"כ אי אפשר לפרש כך. לכך פי' רבינו דעל התקיעות של מיושב קא מתמה למה הן צריכין כיון שסופו לתקוע מעומד והם עיקר: וכתב הר"ן שם וז"ל נראה לי דלכך הקדימו תקיעות מיושב אע"פ שהיה ראוי להקדים אותם שעל סדר הברכות שהם עיקר לפי שאלו היה מקדימין אותן אפשר שלא היו חוששין אח"כ לתקיעות דמיושב שאינו אלא לערבב השטן בלבד ולפיכך הקדימו אותן דמיושב שבוודאי שלא יזלזלו באותן שעל סדר הברכות כיון שהם עיקר עכ"ל הר"ן ז"ל. אף שיש לפקפק בדברי הר"ן במה, שכתב שאפשר שלא היו חוששין בתקיעות מיושב. משמע אף שהיו צריכין אח"כ יזלזלו בהם ולא יעשו אותן קשה הא באמת א"צ אותם כלל אחר התקיעות מעומד דהא איתא בטור כדי לערבב השטן בתקיעה ראשונה קודם התפילה שלא יקטרג בשעת התפלה וא"כ עיקר הקטרוג הוא בשעת תפלה וכיון שתקעו על סדר הברכות למה לנו אח"כ לתקיעות מיושב כיון שכבר עבר הקטרוג בשעת התפלה מ"מ י"ל ולדחוק דכך היה כוונתו כמ"ש ע"ש ולי הקטן נראה ליתן טעם אחר למה הקדימו תקיעות דמיושב דאם היו מקדימין התקיעות מעומד שהם עיקר לא יוכלו אח"כ לתקוע אותן תקיעות דמיושב משו' דיעבור בבל תוסיף כיון שכבר יצא כדאיתא בא"ח דאח"כ אסור לתקוע שום תקיעה ע"ש וא"כ יעבור בבל תוסיף כמו בכל המצות דהיינו סוכה כו' אבל קודם התקיעות מעומד אינו עובר כלל בבל תוסיף כשתוקע דהא אפילו מר"ח אלול מתחילין לתקוע ולכך הקדימו אותן של מיושב

היוצא מדברי הטור דלעיל דעיקר ההוכחה דלערבב השטן הוא משום דתקיעות מיושב מקודם התקיעו' מעומד שהם עיקר כמו שדקדק בלשונו כדי לערבב השטן בתקיעות שקודם התפלה ולא יקטרג בשעת תפילה אבל אם היו תוקעין אח"כ מאי אהני כיון שכבר גמרו הדבר כך ולפי מה שכתבתי הטעם שלי לא מוכח מידי וא"כ אפשר לומר דהכי הוא קושיית המקשין של תוספות תימא הא קעבר בבל תוסיף מנ"ל דהטעם הוא משום כדי לערבב השטן דלכך תוקעין כשהן יושבין ואח"כ כשהן עומדין דלמא משום בל תוסיף וכו' ולכך משני התוס' דליכא בל תוסיף בעשיית המצוה שני פעמי' וא"כ אף שהיה תוקעין התקיעות מעומד קודם היו רשאין לתקוע אח"כ ולא היה עובר בבל תוסיף וא"כ קשה היה לנו להקדים אלא ע"כ מוכח דהטעם הוא כדי לערבב השטן ואחר גמר התפלה מה לי בערבובו ולכך מציינין דוקא על הוי אמינא ולא על התרצין וקל להבין בדברים פשוטים ודוק מעצמך כי כתבתי בלי צילותא ועתה נבא לתרץ הך קושיא דלעיל באשר זכינו לדין שהתקיעות מיושב הן כדי לערבב השטן ומתורץ היטב רק נדקדק מקודם בדברי ר' יצחק הנ"ל דאמר כל שנה שאין תוקעין בתחלתו מריעין לה בסופו למה דקדק בלשונו דוקא לומר דבסופה מריעין לה הל"ל בקיצור כל שנה כו' מריעין לה משום דלא איערבב שטן והוה משמע בין באמצע בין בסופה בין בתחלתה ולמה דוקא בסופה אבל לפענ"ד הקלושה נ"ל דהכי פירושו והני תרי מימרי דרב יצחק שייכין להדדי: כי כיון שזכינו לדין שהתקיעות מיושב שקודם התפלה הם כדי לערבב השטן בסוף בשעת תפלה שלא יקטרג ואם כן אם לא היו תוקעין מקודם של מיושב ולא אערבב השטן בתחלה יוכל חלילה לקטרג בסוף בשעת התפילה שיהיו מריעין לנו חלילה וא"כ אפשר לומר דהכי פירושא כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה היינו של מיושב ולא איערבב השטן מריעין לה בסופה מ"ט כו' והשתא יובן דברי התוספות הנ"ל בטוב טעם ודעת מפרש בה"ג לאו דאיקלע בשבת אלא דאתיליד אונסא וה"פ כיון דהפי' הוא בגמרא כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה הוא על תקיעת מיושב משמע דהתקיעות היה של מעומד בלבד זא"כ ע"כ מוכח דלא איקלע בשבת דא"כ לא היו תוקעין כלל אף על סדר הברכות דאסור לתקוע בשבת אלא על כרחך דאתיליד אונסא ולא תקעו התקיעות מיושב ואח"כ הלך האונס ותקעו התקיעות מעומד ואפשר לומר כשהלך האונס הוה להו לתקוע של מיושב וי"ל דהוי יראו שלא יעבור הזמן תפלת מוסף ודו"ק והדברים פשוטים לכל יודעים

ומידי דברי בו זכור אזכרנו עוד מה שאמרתי הלצה בדרך פשוט בפסוק אם יתקע שופר בעי' והעם לא יחרדו ושמעתי אומרים דה"פ מגמרא הנ"ל כל שנה שאין תוקעים כו' וא"כ ה"פ אם יתקע שופר כו' ואערבב השטן והעם כו' ואני דקדקתי מלת בעיר דהל"ל אם יתקע שופר והעם לא יחרדו

אך אמרתי בדרך הפשוט דאיתא בגמרא י"ט שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהיו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד א' יבנה וא' כל מקום מנה"מ אמר קרא יום תרועה וזכרון תרוע' לא קשיא כאן בי"ט שחל להיות בשבת כאן בי"ט שחל להיות בחול: אי מדאורייתא במקדש היכי תקעינן אלא מדאוריי' משרי שרי ומשום גזרה דרבה כו' שמא יעבירנו ד"א בר"ה: ולכאורה לענ"ד פליאה במאי דאמרינן ברישא דמתניתן י"ט שחל בשבת לא היו תוקעין במדינה ומשחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהיו תוקעין בכ"מ שיש בו ב"ד וכי הגזירה דרבה היכן הלכה ובטלה דבשעת המקדש חששו לה ולא אח"כ: אך י"ל כדאי' לקמן במסקנא בפני ב"ד דוקא וב"ד זריזין הן ולא שייכא גזרה דרבה אך אי קשיא הא קשיא למה בשעת המקדש לא היו תוקעין בכ"מ שיש בו ב"ד ואי משום גזרה דרבה אפש' כנ"ל ואכ"ק ממ"נ איך אפשר לאוקמי הך מתני'. אך לענ"ד נראה ליתן טוב טעם ודעת. למה בשעת המקדש לא היו תוקעין בכ"מ ואח"כ היו תוקעין דהנה עפ"י מה שזכרנו לעיל דהתקיעות הם כדי לערבב השטן כדי שלא יקטרג וא"כ מה לו אם תוקעין בהרבה מקומות או אם תוקעין במקום א' הא כד שמע שתוקעין ב' פעמים ע"כ מוטרד כדאי' בתוס' כד שמע פעם א' בהיל ולא בהיל וכד שמע פעם ב' אמר וודאי זהו שפורא דיתקע בשופר גדול כו' ומתערבב ולית ליה פנאי לקטרוגי: וא"כ אפשר לומר דמטעם זה בשעת המקדש כשחל ר"ה בשבת לא היו תוקעין במדינה. דמה לנו לחלל שבת על מגן כיון דבמקדש היו תוקעין וממילא אערבב שטן ולא הצריכו כלל לתקוע במדינה ואין לומר דהוצרך לתקוע בכ"ע אף בשעת המקדש דלמא ישהו בתפלה ולא יטרד בעת ההיא הא אמרינן בגמ' וכולן נסקרין בסקירה אחת ועוד כמה טעמי' יש על זה ולא קציתי להאריך בזה להשיבן אבל משחר' בהמ"ק התקין ריב"ז שפיר לתקוע בכ"מ שיש בו ב"ד דכל א' יסמוך על חבירו שיתקעו שם ויבא לידי מכשול. שלא יתקעו בשום