ירח האיתנים רא

החודש ומשום ספק א' מותר לחלל שבת אבל הכא בהך מתני' תנא אם אין מכירין אותו דמשמע דגם על הירח נמי ליכא אלא חד ואזיל לאצטרופי ומשום ספק מחלל שבת וא"כ איך תנ' עוד משלחין עמו אחר חד וחד לא מהימן וא"כ ע"כ צ"ל דאזיל ג"כ לאצטרופי וא"כ איכא כאן תרי ספיקות אם ימצא העד להצטרף על החודש וגם אחר להעיד על אותו העד שהוא כשר ובכמה ספיקות וודאי לא מחללינן שבתא. ומשני מאי אחר זוג אחר וא"כ לא הוי רק ספק א' דומיא דהך ברייתא הנ"ל הוא ועדיו וא"כ מצי קאים דאותו הוא חד וא"כ יקשה לך מאי אם אין מכירין אותו כו' אלא ע"כ תצטרך לומר דאותו הזוג כדי שיהיה לך חד ספיקא וכנ"ל וא"כ תיקום אדוכתיה לדחוק דאחר משמע זוג אחר ולא תצטרך לדחוקי באותו דתהוי משמע אותו הזוג דאפי' אי תימא דאותו משמע חד מתוקמי ג"כ שפיר כנ"ל דמשום חד ספיקא וודאי מחללין שבתא והדברים ברורי' למבין ותבין המשך הגמרא בעצמך: אך קשה דלפ"ז לא מקשי' התוס' מידי דלפי הוצעתי שהצעתי השקלי וטריא דגמרא דעיק' קושית המקשין משום דהוי תרי ספיקא וא"כ מאי מקשין התוס' תימא כי לא מהימן נמי מחלל שבת כדתנן אב ובנו שראו את החודש ילכו כו' דהא לא דמי להתם דהתם חד ספק והכא תרי ספיקי ע"ש ונלע"ד לתרץ בטוב טעם רק מקודם נתרץ מאי שמחולקים רש"י והרמב"ם באותו מתניתן דאב ובנו כו' ואח"כ יתורץ הכל בעזה"י על נכון דהנה איתא שם במתניתן אב ובנו שראו את החודש ילכו לא שמצטרפין זע"ז אלא שאם יפסול א' מהם כו' וזה לשונו שמא יכשול לפנינו בפיו כשיבדקוהו והרמב"ם פי' טעם אחר מחמת ערעור דגזלנותא והוא תמוה בעיני למה ליה להרמב"ם ז"ל ליתן טעם אחר וכי כעורה זו ששנה רש"י ז"ל טעם מספיק אבל נלע"ד לתרץ, דע"כ היה להרמב"ם איזה קושיא ומכח זאת הקושיא הוכרך ליתן טעם אחר דהא יש להקשות אטעמא דרש"י דאף דבאמת דקידוש החודש צריך להיות בבית דין הגדול שביבנה או בשאר מקום מושב ב"ד כדמשמע בקרא החודש הזה לכם ע"ש אך עכ"פ זאת היה להם לתקן שהב"ד שבאותו העיר שהעד ראה את החודש יבדקוהו בחקירות ודרישות היטיב ובוודאי כשיהיה מנוסה בב"ד שבעירו ולא יכשל בפיו בוודאי לא יוכשל. ג"כ בב"ד הגדול דהא השאלות והבדיקות מפורשות במשנה כמה היה גבוה לפני החמה וכו' וא"כ גם ב"ד שבכל מקום יודעים לתקוני לנסותו ולבודקו אם יוכשל בפיו אם לאו ולמה יצוו הב"ד לחלל שבת מספק במלתא דאפשר לתקוני לנסותו. כאן כל השאלות באר היטיב ובוודאי יצא בדימוס בב"ד הגדול וא"כ אפשר לומר שזה הקושיא היה קשה להרמב"ם על טעם דרש"י דספק זה היה אפשר לתקן כאן ולא יצטרכו לחלל שבת שניהם מספק כיון דאסורים יחד להצטרף ולהעיד על עדות החודש לכך הוצרך הרמב"ם ליתן טעם אחר שמא יופסל מחמת ערעור דגזלנותא שם לכך אנו מתירין לשניהם. לחלל שבת משום קיום עדות החודש וא"ת איך עלה על דעת רש"י ז"ל לפרש כך הא לפי סברתו היה אפשר לתקוני כנ"ל אך אפשר לתרץ דרש"י והרמב"ם לטעמייהו אזלי דלרש"י ז"ל אפשר להיות דאף שיבדקו אותו ב"ד שבעירו אעפ"כ יתרמה שיוכשל שם שיבדקוהו כמו שאכתוב בסמוך ולהרמב"ם לא יומצא בשו' פעם שיתרמי כך שיוכשל דאיתא ברמב"ם הלכות קידוש החודש וז"ל ב"ד שישבו כל היום שלשים ולא באו עדים והשכימו ועיברו את החודש ואחר ד' וה' ימים באו עדים רחוקים והעידו שראו החודש בזמנו שהוא ליל ל' ואפילו באו בסוף החודש ע"ש החילוק שביניהם הדין הוא שמאיימין עליהם איום גדול ומטריפין אותן בשאלות ובבדיקות ומדקדקין בעדותן ומשתדלין ב"ד שלא יקדשו את החודש הואיל ויצא שמו מעובר ואם אחר כל הבדיקות עמדו העדים בעדותן כו' ע"ש מקדשין ומונין לאותו החודש יום ל' הואיל ונראה הירח בזמנו ואם הוצרכו כו' ע"ש. ויש מגדולי המורים שחולקין בדבר זה ואומרים לעולם אין מעברין את החודש לצורך הואיל ובאו עדים מקדשין ואין מאיימין עליהם כלל עכ"ל הרמב"ם ז"ל וכתב הלחם משנה ז"ל הקושיא בגמרא על הא דאמרינן התם דמעברינן לאלול משום ירקא ומשום מתיא איני והתני רבה בר שמואל יכול כשם שמעברין השנה לצורך כך מעברן. החודש לצורך ת"ל החודש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש ומשני כאן לעברו כאן לקדשו וה"ק כו' ע"ש: וכי הא דאמר ריב"ל מאיימין על העדות שנראה בזמנו לעברו ואין מאיימין כו' ע"ש באריכו' ופירש"י מאיימין על העדים עדות החודש שנראה בזמנו ביום ל' בשביל לעברו ואין כו' ע"ש ובאמת אין שיטת רבינו ז"ל דומה לשיטת רש"י ז"ל דלפי פי' רש"י מאיימין כו' ולפי' רבינו לא ס"ל הכי דוודאי אית ליה דאם ראו את החודש בזמנו וודאי לא יעברוהו בין לצורך בין שלא לצורך ולא נאמר עבור לצורך אלא היכא דנתעבר בתחלה בטעות דאז אם הוצרכו לעבר כיון דכבר נתעבר מוקמינן ליה אחזקתו ופירש הלחם משנה טעמו דבעיבור החודש כיון דעשו סעודה בעבור כדכתב רבינו ז"ל לעיל איפרסמה ליה מילת' טפי ואיכא זילותא דב"ד לסתור מה הואיל ויצא שמו מעובר

היוצא לנו מזה שהרמב"ם ס"ל שאסור לאיים על העדים שראו הירח בליל ל' לעברו בין לצורך כנ"ל משום ירקא ומשום מתיא אעפ"כ אסור לאיים כלל רק תכף כשיבואו ויעידו עדות החודש מקדשין:. אבל רש"י ז"ל ס"ל דמאיימין על העדים שראו בזמנו בשביל לעברו אם צריכים לכך. והא במתניתן ע"כ מוכח שראו החודש בזמנו בליל שלשים מדמתירין להם לחלל השבת ועדות החוד' מעובר אסור לחלל השבת דבלא"ה יקדשוהו ב"ד כו' ע"ש וא"כ לרש"י ז"ל דס"ל מאיימין אפשר לומר שפיר. דלכך מתירין לשניהם לחלל השבת דלמא יתרמי דב"ד יהיו צריכין לעבר החודש וא"כ אף שב"ד שבאותו מקום יבדקוהו, מ"מ אפשר שיוכשל שם כשיאיימו עליו ויטרחוהו בשאלות ויטרפוהו בבדיקות וכנ"ל ובהא מפורש שכ"ע מודים באם יכולין שיקויים העדות שפיר ע"כ צריכין לקדשו בזמנו כשיעידו העדים בעדותן לכך מתירין לשניהם לחלל השבת מספק כדי שיקויים העדות שפיר אבל הרמב"ם ז"ל לא ס"ל הכי רק דאסור לאיים כלל. באם באו עדים ביום שלשים אף שצריכין לעבר כנ"ל א"כ כשלא יוכשל בפיו בשאלות ובדיקות פשוטים בב"ד שבאותו מקום גם בב"ד הגדול ג"כ לא יכשלוהו וא"כ קשה קושיא הנ"ל ע"כ צריך לבוא לטעם אחר מחמת ערעור דגזלנותא ודו"ק

דף יו ע"ב ואמר רבי יצחק למה תוקעין בר"ה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין: רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין כו' וכשהן עומדין כדי לערבב השטן: ואמר ר' יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה מ"ט דלא איערבב שטן ע"כ הגמרא תוס' בד"ה שאין תוקעין בתחלתה מפרש בה"ג לאו דאיקלע בשבת. אלא דאתיליד אונסא והוא תמוה בעין כל רואה עיין בט"ז מה שתירץ על זה: ואענה גם אני חלקי. אמרה נפשי מה שנלע"ד בדרך הפשוט, רק אחר שנדקדק בגמרא זו ואח"כ נבא לביאור דתוס' הנ"ל: דאיתא בתוס' ד"ה ותוקעין ומריעין כשהן עומדין תימא הא קעבר משום בל תוסיף וכ"ת כיון דכבר יצא הוי ליה שלא בזמנו דלא עבר הא אמרינן בסוף ראוהו ב"ד גבי ברכת כהנים דאין מוסיף ברכה א' משלו כו' כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך ה"נ אי אתרמי ליה ציבורא אחרינא הדר תוקע להו: וי"ל דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה שני פעמים כו' ע"ש: ויש לדקדק על התוס' למה מצייני קושייתם על המקשין דלכאורה לא קשה מידי די"ל דגם קושית המקשין אזלא בסיגנון זה למה תוקעין שני פעמים כשהן יושבין וכשהן עומדין הא איכא בל תוסיף: מוטב הוי להו לתוס' לציין על התרצין ולהקשות קושיית' במה דמשני כדי לערבב השטן הוי להו להקשו' איך תקנו חז"ל הא איכ' בל תוסי' וא"ל דעל התרצין אפש' דל' מידי דאפש' לומר כיון דאנו רוצי' לפעול פעולתינו לפני הש"י והשטן מרקד בינינו חלילה לכלותינו בקטרוגו" ולכן אנו צריכין לערבבו כדי לקיים המצוה כתיקונו וא"כ ליכא משום בל