ירח האיתנים ר

מסכת ראש השנה

במשנה פ"ב אם אין מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו בראשונה היו מקבלין. עדות החודש מכל אדם משקלקלו המינים התקינו שלא יהיו מקבלים עדות החודש אלא מן המכירין. גמרא מאי אחר חד וחד מי מהימן והתניא מעשה שבא הוא ועדיו עמו אלא מאי אחר זוג אחר הכי נמי מסתברא דאלת"ה אם אין מכירין אותו מאי אותו אילימא אותו חד וחד מי מהימן משפט כתיב ביה. אלא מאי אותו אותו הזוג ה"נ מאי אחר זוג אחר וחד לא מהימן והתניא מעשה בר' נהוראי כו' ומשני ר' נהוראי אחרינא הוי בהדיה כו' והלך ר' נהוראי לאצטרופי בהדיה אי הכי מאי למימרא מהו דתימא מספיקא לא מחללינן שבתא קמ"ל ובתוס' ד"ה וחד מי מהימן תימא כי לא מהימן נמי מחלל את השבת כדאמרינן אב ובנו שראו את החודש ילכו כו' יצטרף השני עם אחר ומשני דעל הלשון פריך ע"ש בתוס' הגמרא הנ"ל הוא פליאה חדא דיש לדקדק לפי המסקנא דאותו משמע אותו הזוג ואחר נמי משמע זוג אחר קשה למה ליה לתנא לדקדק בלשונו ולמתני אותו ואחר כדי שיקשה לך וחד מי מהימן ויצטרך לפרש מאי אותו אותו הזוג כו' הוי ליה לתנא למתני ולפרושי אם אין מכירין את העדים משלחין עמהם שנים אחרים להעידן כמ"ש הרמב"ם ז"ל אכתבנו בסמוך אי"ה כיון דלא נ"מ מידי לדינא במה ששינה בלשונו: ותו יש לדקדק למה לא הקשה המקשן בקושיא ראשונה על אחר מדכתיב משפט כמו שהקשה בקושיא שניה כשמקשה על אותו אך לפום ריהטא היה אפש' לתרץ דהנה איתא ברמב"ם הלכות ר"ח וז"ל דין תורה שאין מדקדקין בעדות החודש כלל שאפילו קידשו ב"ד את החודש עפ"י עדים. ונמצאו זוממים בעדות זו ה"ז מקודש לפיכך בראשונה היו מקבלים עדות החודש מכל אדם מישראל שכל ישראל בחזקת כשרות הם עד שיוודע לך שפסול הוא משקלקלו האפיקורסים כו' לפיכך אם לא היו ב"ד יודעין את העדים שראו את הירח משלחין אנשי העיר עמהם עדים אחרים כו' ומודיעים. שאלו כשרים הם ואח"כ מקבלים מהם עכ"ל הרמב"ם והקשה המפרש דהא אמר הרב ז"ל בפי"א מהל' עדי' שכל עם הארץ פסול עד שיוחזק שהוא הולך בדרכי הכשרים ותירץ שמה שאמר כאן שכל ישראל בחזקת כשרות היינו מן התורה ובהלכות עדים הוא שפסלן מדבריהם עכ"ל. וכתב הלחם משנה וז"ל ואני אומר אם קושייתו קושיא תירוצו אינו תירוץ דמ"מ כיון דפסול מדבריהם איך מקבלים עדות החודש ממנו והא בריש הפרק כתב רבינו שהפסול מדבריהם פסול לעדות החודש וכן משמע לי מהגמרא דר"ה לפי המסקנא מתוס' ז"ל ג"כ אבל באמת קושייתו אינו קושיא דמסתמא אין אנו מחזיקין אותו לעם הארץ כו' ע"ש אבל מ"מ אני תמיה קצת דמשמע מדברי רבינו ז"ל דוקא הכא משום דאפילו היו מזומם היה החודש מקודש לפיכך אין אנו צריכין להכיר את העדים אבל בעלמא בדיני ממונות דאם הוזמו עדותן בטלה צריך שיכירו העדים ולא ראינו לרבינו ולא לשום פוסק אחר שהוצרך שהדיינים יכירו לעדים או שיבאו עדים להעיד שהם כשרים וקידוש החודש מרבינן ממשפט וא"כ קשה אלא משמע שהם סוברים כפשט' החודש מפני שקלקלו אבל בעלמא וודאי א"צ. וא"כ לפ"ז אפשר לתרץ לפום ריהטא דע"כ בקושיא ראשונה לא הוי מצי להקשות משפט כתיב ביה דהיה אפשר לומר דהא חזינן בדיני ממונות דא"צ שהדיינים יכירו העדים או שיבאו עדים להעיד עליה' כלל וא"כ האיך תסלק אדעתיה למימר דעדות של קידוש החודש יהא עדיף מדיני ממונות הא מחמת משפט ילפינן שיהא שוה לדיני ממונות כדפירש"י בד"ה משפט כו' ואי משום מעשה דאפקורסי' סגי בחד לגילוי מלתא בעלמא לב"ד שהעדי' כשרי' הם וא"כ לא היה מקשה מידי וחד מי מהימן דלגלוי מלתא בעלמא סגי אפילו בחד כנ"ל אבל על אותו פריך שפיר תסגי בחד דעל פי שנים עדים כתיב והכא משפט כתיב ביה

אבל קשה לפענ"ד דלסברא זו א"כ מאי ראיה דקא מביא הגמרא הכי נמי מסתברא דאחר משמעותה זוג אחר דאל"ה קשה מאי אותו כו' אלא מאי אותו אותו הזוג ה"נ מאי אחר זוג אחר הא לא דמי דבאותו ע"כ צ"ל הכי מחמ' משפט אבל באח' אפשר דליסגי בחד משום דלגילוי כנ"ל לא עדיף מדיני ממונ' א"כ קשה ממה נפשך האיך שתאמר אי משפט שייך בתרווייהו א"כ קשה למה לא פריך ברישא ממשפט ואי לא שייך משפט ברישא א"כ מה ראיה: אך נלפע"ד הקלושה דבאמת משפט שייך בתרווייהו ואפ"ה לא יוכל להקשות ברישא ממשפט: רק מקודם נתרץ דקדוק אחד ועוד כמה דקדוקים ואח"כ יתורץ הכל על נכון דהנה יש להקשות למה מציין המקשן דווקא על אחר להקשות ברישא מאי אחר חד ומי מהימן הא אותו כתוב במתני' ברישא הוה ליה להמקשה להקשו' תכף מאי אותו חד ומי מהימן כו' ומאי הפשיטות הוה ליה באותו טפי מבאחר דמקשה עליו ויתורץ הכל בחדא מחתא רק מקודם צריך לתרץ דקדוק א' מנ"ל להתוס' דהך מתניתין דאין מכירין איירי בשבת וגם על הגמרא יש להקשות מאי פריך אמתניתין דהכא. מהך בריתא והא תני מעשה שבא הוא ועדיו עמו ופירש"י ז"ל בשבת היה מעשה וא"כ קשה מאי פריך וחד מי מהימן דלמא באמת לא מהימן רק דאזיל לאצטרופי עם אחר ובחול איירי דמותר לילך מספק אבל באמת אם יארע בשבת צריך שני עדים שילכו להעיד עליה דאסור לחלל שבת מספק דלמא לא ימצא אחר לאצטרופי ונמצא זה חילל שבת בכדי ולכך בהך ברייתא דבשב' היה הך מעשה כדפירש"י ז"ל לכך בא ועידיו עמו כנ"ל אך צ"ל דעל כרחך מוכרח דהך מתניתן ואיירי ג"כ בשבת דלכאורה יש לדקדק על התנא דמתניתן דשביק סדורא דש"ס. והקדים סיפא לרישא דהא בכל שיטת הש"ס דרך התנא למיתני ברישא איך הדין היה ואח"כ התקנה כמו בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום כו' ע"ש במס' ר"ה וה"ה הכא הוי ליה ג"כ למיתני בראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אד' ולאשמעינן הדין דמותר לקבל מכל אדם ואח"כ משקלקלו המינים התקינו שלא יהיו מקבלין אלא מן המכירין ואיך שיעשו באם אין ב"ד מכירים את העדים וכמו שדקדק הרמב"ם ז"ל בצחות לשונו הבאתיו לעיל ברישא דין תורה כו' ותו יש לדקדק דלא מצינו בכל שיטת הש"ס לסיים הפרק במתניתן כמו שסיים כאן במתניתן מחללין את השבת ויוצאין לעדות החודש ולא תני שו' גמרא ואח"כ מתחיל תיכף הפרק אם אין מכירין אותו והוא הפלא ופלא: אבל לפי קט שכלי נלע"ד דהתנא רצה להורות דהך מתניתן דאם אין מכירין איירי בשבת דאטו תנא כי רוכלא לאשמעינן בכל פעם דבשבת איירי ולכך הקדים התנא סיפא לרישא וגם סיים הפרק ראשון במשנה ועלה. קאי הך מתניתן דאין מכירין דלא תימא דוקא העדים שראו את הלבנה מחללין שבת אלא אפילו אין מכירין את העדים שראו הירח משלחין עמו אחר ואותו אחר נמי מחלל את השבת ואלו הוה מפסיק בהך בראשונה דקתני בסיפא לא הוה מוכח מידי דאותו אחר נמי מחלל השבת

היוצא מזה דמוכח דהך מתניתן איירי ג"כ בשבת דומי' דהך ברייתא דלעיל דמקשה מניה: והשתא יתורצו כל הני קושיות דלעיל בחדא מחתא דבאמת דמשפט שייכא בתרווייהו כמו שהוכחתי לעיל ועל אותו דרישא לא הוה מצי למפרך מידי וחד מי מהימן הא משפט כתיב ביה דה"א דבאמת זה לא תעלה על שום דעת דחד מהימן רק דאזיל לאצטרופי עם אחר להעיד על העד אם ימצא דמשום ספק אחר מותר לחלל שבת ועל אחר לחוד ג"כ לא מצי להקשות מידי דה"א כנ"ל: אך קושית הגמרא אזלא מאחר משום דתנא אותו והכי מקשה מאי אחר חד וחד מי מהימן וא"כ האיך מחלל שבת. וא"ת דאזיל לאצטרופי וכו' והתניא מעשה שבא הוא ועדיו שנים עמו להעיד עליו דהשתא לא היה אלא חד ספק דלמא לא ימצא העד שראה החודש להצטרף עם עד אחר להעיד על