ירח האיתנים קצט

פסח שני. והא איכא חד דלא נפיק משום דלא אפשר היכי ליעבד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה דארבעה מנייהו עבדי להו ליתי כולהו חד פסח נמצא פסח נאכל שלא למנוייו: ופריך האי מאי ניתי כל חד מנייהו פסח וניתני ונימי אי דידי ב"מ כו' נהוי שלמים ומשני לא אפשר משום דאיכא חזה ושוק דכהנים הוא דאכלי לה. וניתי כל חד וחד כהן בהדיה האי כהן היכי דמי כו' וניתי כל חמשה כהן דלא עביד פסח כו' אלא משום דממעט באכילת שלמים כו' ע"ש כל השקלי וטריא באורך עד אימר דאמרינן דעבד אבל לכתחלה לא תוספות ד"ה הני מילי דעבד כו' ותימא וכי בשביל דשמא יהיה נותר או משום סמיכה כו' יכנס לידי ספק כרת כו' דטוב שידחה ספק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו רובם שלא כהוגן ע"ש: ושמעתי העולם מקשין לפי דברי התוספות הנ"ל על הגמרא דף צ"א ע"א מתניתין האונן והמפקח את הגל כו' לפיכך אם אירע בה פסול פטורין מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח את הגל שהוא טמא מתחלתו כו' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא על גל עגול אבל על גל ארוך פטור מלעשות פסח שני: ומקשין העולם דלפי דברי התוס' דטוב שידחה כו' משיעשה רובו שלא כהוגן אם כן קשה על מפקח גל ארוך למה יהיה פטור מלעשות פסח שני יעשה פסח שני על תנאי כמו גבי חמשה עורות וכקושיות התוספו' דמשום שלא יהיה נותר כו' יכנס לספק כרת ותירץ התוס' לא שייך הכא דלא יעשו רובם שלא כהוגן: ונלע"ד הקלושה לתרץ בדרך פשוט רק נקדים לתרץ קושיא אחת דהא יש להקשות בגמרא הנ"ל במאי דקאמר ואי לא עביד פסח דלמא שלמים הוא ולא עביד פסח הלכך לא אפשר ופטור מלעשות פסח שני וקשה וכי לא מצינן למשכח תקנתא גם לכהן שיביא גם הכהן אח"כ פסח ויתנה גם כן אם הפסח שהביא הבעה"ב הוא פסח גמור יהיה פסח שלי שלמים. ואי מה שהביא הבעה"ב הוא שלמים יהיה פסח שלי פסח גמור ובכהן ליכא חששא זו משום חזה ושוק וכנ"ל ולא יצטרך למנות עוד עם אחר כו' ואם כן למה יפטרו אותו מפסח שני אך נלע"ד לתרץ הני שני קושי' בחדא מחתא: רק נבין מה שיש לדקדק עוד בגמרא במאי דקאמר פטורין מלעשות פסח שני. למה דקדק בלשונו לומר ופטורין מלעשות פסח שני הל"ל סתמא ופטורין מלעשות פסח דבשלמא גבי מפקח את הגל אצטריך למימר פטורין מלעשות פסח שני דתיכף בפסח ראשון לא מצי להביא פסח אחר משום שהוא ספק טמא ולא מצי לעשות כלל פסח ביום ההוא לכך צריך למיתני פטורין מלעשות פסח שני אבל גבי נידון דידן דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת בא' מהן דהפסול הוא בפסחים אבל גברא חזי הוא ויכול לעשות תיכף פסח אחר ביום ההוא רק מחמת דלא אפשר וכמ"ש בגמרא קשה דהל"ל סתם פטור מלעשות פסח ולמה ליה למימר פטורין מלעשו' פסח שני כנ"ל אך נ"ל לתרץ דע"כ צ"ל דפטורין מלעשו' פסח שני ולא פטו' מלעשו סתמ' דאפי' אי היה בה"א שחיי' לעשו' פסח לא היה יכול לעשות תיכף פסח אחר. דהא ע"כ א"א לו להביא פסח אחר רק מכח התנאי שמפורש בגמרא שיתנה אם ההוא שעבר היה פסח האי דאייתי השתא נהוי שלמים דא"א בענין אחר וכיון דצריך להביא ע"כ בענין זה דספק שלמים לא מצי להביא פסח אחר דהא איתא בגמ' דף נ"ח שם תמיד קוד' לפסח יאוחר דבר כו' ע"ש בדף זה מנין שאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבי' ת"ל והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כו' ע"ש. אך אפשר לומר מהך גמרא דלכתחלה קאמר אך איתא שם בתוס' ד"ה העולה עולה ראשונה ע"ש בסופו דמביא בהדיא מפורש בתוספתא דמכילתא וז"ל כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר או שעיכבן אחר תמיד של בין הערבים פסולין שאין לך דבר קוד' לתמי' של שחר אלא קטורת ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים כו' ע"ש דפסולין וא"כ אפשר לומר דלכך לא מצי להביא תיכף פסח אחר ביום ההוא דהא ע"כ הפסח היה קרב כדינו אחר תמיד של בין הערבים ואם כן האיך יכול להתנות כו' שיהא שלמים הא שלמים שקרבו אחר תמיד של בין הערבים פסולים ואם כן הוי האי פסח שמביא בספק פסול גם כן וע"כ אסור למיכל מיניה וא"ת מה בכך יביאו פסח ולא יאכלו ממנו זה אינו דהא אפילו למ"ד דאכילת פסחים לא מעכבא והוא ר"ש ע"ש בדף ע"ח ע"ב מ"מ סבירא ליה ולכל התנאי' דדווקא בעינן שיהא ראוי למיכל מניה בשעת שחיטה ורק מחמת שנטמא הדם אח"כ לא מצינן למיכל מניה בהא סבירא ליה דלא מיעכבא אכילה אבל אי לא מצינן למיכל מניה ס"ל לכ"ע דאסור לשחוט הפסח כלל אא"כ חזי לאכילה. דהא אפילו בפסח הבא בטומאה שרינן למיכל מניה בטומאה כדאיתא מפורש במתניתין הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה כו' ע"ש ברש"י דמפורש בהדיא דצריכין שיהא חזי למיכל מניה ולכך לא מצינו לומר שיבי' ביו' ההוא פסח אחר כמש"ל ולא היה לאשמועינן כלל שפטורין אבל בפסח שני מצי שפיר להביא ולהתנות ובאופן זה שיקריבו הפסחים שלהם קודם לתמיד של בין הערבים ואם כן יכולין שפיר להתנות בשלמים ובספק פסח ואי משום דתנינן דתמיד קודם לפסח הא מפורש בהדיא במתניתין שחטו קודם לתמיד כשר עיין שם בדף ס"א ע"א: ואע"ג דלכתחלה בעינן שיקריבו תמיד קודם לפסח ויעשה חד דצריך בוודאי להביא פסח שלא כהוגן מכל מקום אמינא דזה עדיף שיעשו רובם כהוגן וכדינו שיקריבו שלמים קודם לתמיד של בין הערבים דהא ארבעה עבדי בוודאי פסח והוי פסחיהן בוודאי שלמים ומוטב שיעשה חד שלא כהוגן כו' וא"כ אי לאו הני טעמי דגמרא היה אפשר לו להביא פסח שני וכנ"ל ולכך אצטרך שפיר לאשמעינן דפטורין מלעשות פ"ש והשתא מתורץ שפיר הני שני קושיות מאי קושיא וכי לא מצינן למשכח תקנתא גם לכהן שיביא גם הכהן אח"כ פסח ויתנה ג"כ. אם הפסח שהביא בעה"ב כו' ע"ש מ"ש לעיל ע"ז נוכל לומר, דהא ע"כ צריך ליקח כל א' וא' כהן דלא עביד פסח, וא"כ ע"כ הכהנים צריכים לצאת בו בוודאי משום פסח דהא לא עבדי להו פסח כלל ויוצרכו הכהנים ג"כ להקריב אח"כ גם פסחיהם קודם לתמיד של בין הערבים ויעשו רובם שלא כהוגן שיקריבו פסחיהם קודם לתמיד וכנ"ל. ואחר התמיד של בין הערבים אינם יכולים להקריב משום דצריכים. להתנות בספק פסח ושלמים וא"כ יהיה הפסח פסול לגמרי. שלא יהא נאכל כלל וכלל משום דקדשים שהקריבו אחר תמיד של בין הערבים פסולין וכנ"ל ועיין היטב בכל הצדדים ולא תמצא בשום אופן שיוכלו להקריב פסחיהן בפנים אחר כלל וכלל וא"כ מתורץ קושיא הנ"ל ולפ"ז נוכל לומר דגם הקושיא שמקשין העול' יתורץ בעה"י דהא גם במפקח את הגל אינו יכול להביא כלל פ"ש דהא גם הוא צריך להביא פסח בספק פסח ושלמים ולהתנות וא"כ קשה קושית הגמרא הא איכא חזה ושוק וצ"ל ע"כ תקנתא דגמר' דניתי כהן בהדיה דלא עביד פסח, וא"כ יקשה דלמא שלמים הוא ולא עביד פסח כלל וא"כ ע"כ צ"ל תקנת' כמש"ל הגמרא שגם הכהן יביא אח"כ פסח. ויתנה ג"כ בספק פסח ושלמים באם זה שהקריב המפקח הגל הוא שלמים יהיה שלי פסח גמור ובאם הוא פסח גמור יהיה פסח שלי שלמים וא"כ ע"כ כיון דצריכים גם שניהם להתנות בספק שלמי' ע"כ צריכי' להקריב פסחיהם קודם תמיד של בין הערבים דאי אחר תמיד של בין הערבים יהיו פסולים לגמרי ואי אפשר למיכל מנייהו כנ"ל וא"כ כשיקריבו פסחיהם קודם לתמיד יעשו שניהם שלא כהוגן דהא לכתחלה הוא תמיד קודם לפסח וכו' ע"ש רק בדעבד איתא שם במתניתן ואם שחטו קודם לתמיד כשר וא"כ נוכל לומר כסברת התוס' דמוטב שלא יעשו פסח כלל ויהיו שב ואל תעשה משיעשו כולם שלא כהוגן וכ"נל ועיין היטב כי הדברים ברורים למבין כל זה העליתי לפום ריהטא בתוך כדי דיבור שהיה נראה לפי עניות דעתי בעזה"י: