ירח האיתנים קצח

עוד שם בגמרא הנ"ל מקשין העולם למה הביא הגמר' הך דרשא דתן לה מידחה הא עיקר הראיה היא מהדבר אחר ונלע"ד לתרץ דהנה איתא בספרי להעלות נר תמיד תמיד אפילו בשבת: תמיד אפילו בטומאה ע"כ. ולכאורה קשה על הספרי הנ"ל למה לי קרא דנרות דוחים שבת מהיכי תיתי יגרע משאר קרבנות ציבור דדוחין שבת הא כללא הוא בש"ס דכל שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה אך צ"ל דהנה איתא בפרק כיצד צולין דע"ז ע"א וז"ל למימרא דכולהו ממועד אתיא מנה"מ דת"ר וידב' משה את מועדי ה' בני ישראל מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו אלא לתמי' ופסח שנאמר בהו במועדו אפילו בשבת אפילו בטומאה שאר קרבנו' צבור מנין שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם מנין לרבות עומר ושתי הלחם וכל הקריבין עמהם ת"ל וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל הכתוב קבע מועד א' לכולן וכל הני למה לי צריכי דאי כתב רחמנא תמיד ה"א שכן תדיר וכליל אבל פסח לא קמ"ל ואי כתב פסח ה"א מפני שענוש כרת כו' ואי כתב רחמנא הני תרתי ה"א הני הוא יש בהן צד חמור אבל שאר קרבנות צבור אימא לא קמ"ל אלה תעשו לה' במועדיכם ואי כתב רחמנא אלה תעשו כו' ה"א שאר קרבנות צבור הבאי' לכפר אבל עומר ושתי הלחם דאין באין לכפר. אלא להתיר בעלמא אימא לא קמ"ל ואי כתב רחמנא הני תרתי הוי אמינא אדרבא עומר ושתי הלחם עדיפא ליה דבאין להתיר אבל הני לא קמ"ל ע"כ הגמרא ולפי זה אפשר לומר דשפיר איצטרך תמיד בנרו' שידחה שבת דבנרות ליתנייהו לא מכפר ולא מתיר וה"א דלא ידחו שבת לכך איצטרך תמיד להורות דאפילו בשב' אך קשה דהנה כתבו המפרשים דמוכח מגמרא דמנחות דא' לא הדליקו נרות אין רשאין להקטיר קטורת וראיה. לזה דלא הקטירו קטורת כל שבעת ימי המילואי' אלא ע"כ היינו טעמא דלא היו יכולין להטיב הנרות משום שהיו מפרקין המשכן וכיון שלא הדליקו הנרות לכך לא היו יכולין להקטיר קטורת דהא בהא תליא לפי זה קושייתי הראשונה במקומה עומדת למה לי קרא שנרות ידחה שבת הא כלל כמ"ש לעיל וא"ל דה"א דלא ידחה שבת משום דבנרות ליכא לא מכפר ולא מתיר כמש"ל דהא ע"כ קטורת דחיא שבת דהא מכפר הוא כדאיתא בכמה דוכתי בגמרא יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי וא"כ א"צ קרא להורות דנרות ידחה שבת דע"כ דחו שבת דאם לא ידחו שבת ע"כ גם קטורת לא יקטירו בשבת וזה. לא יכול להיות דהא מכפר הוא ובלאו הכי ידעינן דנרות ידחו שבת וא"כ קשה למה לי קרא דתמיד דלעיל אך אפשר לומר דבאמ' על זה שידחה שבת ל"צ קרא רק דקרא דתמיד. אתי לאוריי' שנרות ידחו את הטומאה ואין להקשות הא גם על זה ל"צ קרא דהא כללא הוא כל שזמנו קבוע דוחה שבת וטומאה ואי תימא משום הא דלעיל דבנרות ליתנייהו לא מכפר ולא מתיר הא ע"כ קטורת דחיא טומאה דהא מכפר הוא וא"כ איך מצי' למימר דנרות לא ידחו טומאה האיך רשאין להקטיר קטורת דהא בהא תליא כמש"ל וא"כ ע"כ בלאו האי קרא ג"כ צ"ל דתדחה טומאה וא"כ למה לי קרא זה אינו דהא ידוע בגמרא דבדעבד לא יופסל כשהקטיר קטורת ולא הטיבו נרות אח"כ וא"כ אפשר לומר דקרא אתי לאוריי כשנטמאו הכהנים אחר הקטרת הקטורת דהשתא קטורת כבר הקריבו וה"א שהטבת נרות לא ידחו שבת וטומאה דלא הוי לא מתיר ולא מכפר לכך איצטרך קרא דתמיד. ובדברינו אלה יתורץ קושיא עצומה מה שיש להקשות בגמרא הנ"ל דאיתא שם דף הנ"ל ותניא כי קושיין תמיד קודם לקטורת וקטורת לנרות ונרות לפסח יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לבד. ופריך והכתיב אותו ומשני האי אותו מבעיא לי' עבודה שמבפנים ומאי ניהו קטורת דסד"א הואיל וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה אימא נדלוק נרות ברישא והדר נקטיר קטורת להכי מיעט רחמנא אותו אלא בין הערבים יקטירנה למה לי הכי קאמר בעידן דמדליק נרות תהא קטורת מקטרא עכ"ל הגמ'. וא"כ לכאורה יש לדקדק על הגמרא הנ"ל שהבאתי לעיל דמקשה הגמרא אי הכי קטורת ונרות נמי לקדמו לפסח ומשני שאני הכא דמיעט רחמנא אותו הא אותו מבעיא ליה למעוטי עבודה שמבפנים כמו שדרשה הגמרא הנ"ל שהבאתי שיהא קטור' קודמת לנרות וא"כ קושית הגמרא במקומו עומדת דליקדמו לפסח

אך לפי דברינו אלה ניחא דע"כ האי אותו ממעט עבוד' חוץ דהיינו פסח דאי לעבודת פנים אתי דהיינו למעט שתהא הדלקת נרות אחר הקטרת קטורת דסד"א שתהא קטורת מאוחרת הואיל וכתיב ובהעלות אהרן כו' קשה למה לי אותו על זה הא ממילא ידעינן מדאיצטריך קרא דתמיד גבי נרות שידחה שבת מהיכי תיתי משאר קרבנות ציבור ואי משום דבנרות ליכא מתיר ומכפר הא אי לא מדליק נרות ע"כ אין יכולין להקטיר קטורת כמש"ל דהא בהא תליא וקטורת ע"כ דחיא שבת דהא מכפר הוא וא"כ אי אמרינן שקטורת יהא מאוחרת א"כ ע"כ גם נרות דחיא שבת כנ"ל וא"כ למה לי אותו אע"כ צ"ל דאותו קאתי לעבודת חוץ ומשני הגמרא שפיר שאני הכא דמיעט רחמנא אותו ואין לומר דאיצטרך קרא דתמיד להורות כשנטמאו הכהנים אחר הקטורת אפ"ה הטבת נרות דוחה שבת הא לפי הסד"א שתהא קטור' מאוחרת מהדלקת נרות הואיל וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות יקטירנה לא מצי קיימא הך סברא הנ"ל וא"כ למה לי אותו אלא ע"כ צ"ל דאותו בא למעט עבודת חוץ ומשני הגמר' שפיר

אך אפשר להקשות עוד דלמא לעולם אותו אתי למעט עבודת פנים ואי תימא דאי לעבודת פנים אתי למה לי אותו על זה הא מוכח מקרא דנרות דאי אמרינן דנרו' קודם לקטורת א"כ ממילא מוכח דנרות דוחה שבת וטומאה אע"ג דליכא לא מתיר ולא מכפר מחמת קטורת דמכפר הוא והא בהא תליא כנ"ל הא איתא בתוספות דנדה דמשקין אפילו לטומאת עצמן צריכין רביעית והתוס' כתבו בפסחים בשיטת ר"ח סגן הכהנים דשמן הוא משקה וא"כ לפ"ז י"ל דקר' דתמיד איצטרך להורות דלא תימא דיקויים מצות הטבת נרות כך דיתן שמן פחות מרביעית במנורה ויהא רשאי אח"כ להקטי' קטורת. אבל הא ה"א דלעולם הטבת נרות לא דוחה טומאה שיה' רשאי ליתן כשיעור המנורה שמן לכך איצטרך קרא דתמיד להורות שיהא רשאי ליתן שמן אפילו כשיעור כמ"ד דטומאה הותרה בציבור ולעולם אותו אתי למעוטי עבודת פנים וא"כ אפשר לומר דקשיא חדא מתורצת בחברתה דלכך הביא הך דתניא מערב עד בוקר תן לה מידתה. שתהא דולקת מערב עד בוקר פירש"י דהיינו חצי לוג לכל נר כי היכי דלא תקשי לך אמאי דמשני שאני הכא דא"ק אותו אימא דאותו אתי למעוטי עבוד' פנים: אבל השתא דמביא הך דתן לה מדתה א"כ ע"כ לא משכחת תו שיתן פחות מרביעית דהא בעינן שתהא דולקת מערב ועד בוקר: וא"כ אי אמרינן דאותו אתי למעט עבודת פנים קשה למה לי אותו הא ע"כ ממילא ידעינן הא מכח קרא דתמיד דקטורת קודם לנרות וה"א כשנטמאו הכהנים בין קטור' לנרות דהדלק' נרות לא ידחה שבת וטומאה דאי אמרינן כדקס"ד דה"א דנרות קודם לקטורת מכח האי קרא דובהעלות אהרן כו' א"כ קשה למה לי ג"כ קרא דתמיד להורות דנרו' דחיא שבת וטומאה הא ע"כ ממילא נרות דחיא טומאה משום קטורת דמכפר והא בהא תליא

וגם הך סברא לא מצי אמרי דקרא אתי כשנטמאו הכהנים בין קטורת לנרות כיון דאמרינן דנרות קודם לקטורת אלא ע"כ צ"ל דאותו אתי למעט עבודת חוץ וא"כ עיקר ראייתם מהך דתן לה מידתה כו' ודו"ק היטב כי נכון הוא למבין בעזהי"ת

דף פח ע"ב חמשה שנתערבו פסחיהן זה בזה ונמצאת יבלת באחת מהן כולן יוצאת לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני כו' ע"ש אמר מר ופטורין מלעשות