ירח האיתנים קצז

דכתיב את הכבש א' תעשה בבוקר כנ"ל אבל גבי פסח אפשר לפרש פירושו של בין הערבים בין ערב דאתמול לבין ערב דאורתא ואי משום יאוחר דבר כו' נוכל לפרש כדמפרשינן בזבחים כמש"ל ונסתלק קושית מהרש"א הנ"ל וק"ל

ובזה יתורץ ג"כ מה שיש לדקדק עוד בגמרא אי יליף ריב"ל דתמיד קרב בט' ומחצה מדשני קרא וכתב בין הערבים לישנא דבין הערבים משמע הכי א"כ קשה כיון דלישנא הכי משמע בין שני ערבים ממש א"כ קשה מאי פריך רבא ממתניתן בערבי פסחים כו' ואי ס"ד דאורייתא כו' א"כ קשה מאי דריש רבא משינוי קרא דבין הערבים כיון דמשני שכולה תקנתא דרבנן הוא כו' ע"ש א"כ מאי דריש ממשמעותיה דבין הערבים אבל לפי מ"ש לעיל יתורץ היטב כנ"ל ודו"ק

איתא ברמב"ם פ"א מהל' תמידין ומוספין וז"ל תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל וירא' לכולם שהאריך ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בח' שעות ומחצה. ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחלת זמן שחיטתו מפני הקרבת של יחידים או של צבור לפי שא"א שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות עכ"ל וקשה לי לפום רהטא למה ליה להרמב"ם ז"ל לבדות מלבו טעם אחר וכי כעורה זה הטעם שהביא הגמרא על זה מקרא מפורש א"כ קשה יהודא ועוד לקרא דאיתא בגמרא ר"פ תמיד נשחט תנו רבנן תמיד קודם לפסח ופסח לקטורת וקטורת קודם לנרות יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לבד אי הכי קטורת ונרות נמי לקדמו לפסח יאוחר דבר כו' התם דמיעט קרא אותו דתניא מערב עד בוקר תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר דבר אחר אין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו בלבד מ"ט אמר קרא יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר אותו מערב כו' ואין לך דבר אחר כו' ואתקש קטורת לנרות ע"כ: הרי לפנינו טעם איחור הפסח מחמת יאוחר דבר כו' ומניין להרמב"ם ז"ל לבדות טעם אחר אשר לא נזכר בגמרא

אחר זה מצאתי און לי שהגאון בעל לחם משנה הקשה קושיא זו ועוד קושיא אחרת והניח בצ"ע והנאני מאוד שכוונתי לדבריו והנה נלע"ד הקלושה לתרץ קושיא זאת בדרך פשוט דהרמב"ם ז"ל הוכיח מגמרא זו שיש טעם לאיחור הפסח מחמת איזה קושיא שיוקשה על הגמרא זאת ולכך הביא אותו הטעם דהנה איתא בתוס' ד"ה יאוחר דבר אע"ג דתמיד תדיר איצטריך כו' שהפסח יקדים משום עליה השלם וא"כ אי לאו משום עליה השלם הוי סגי בטעמא דתדיר להקדים התמיד ולכאורה יש להקשות בגמרא זו דפריך א"ה קטורת ונרות נמי נקדמו לפסח דיאוחר דבר כו' האיך שייך הך קושיא על הטעם דיאוחר דבר דמקשה אי הכי הא אי הוה אמינא הטעם דתדיר הוה נמי קשה קושיא זאת להקדים קטורת ונרות לפסח מהאי טעמא וא"כ הוה ליה להגמרא להקשות תיכף על התנו רבנן תמיד קודם לפסח ופסח לקטורת ונרות למה התמיד קודם ומאחר הקטורת ומאי האי דפריך אי הכי אטעמא דיאוחר דבר וא"כ אפשר לומר דמכח קושיא זו שהי' עוד טעם אחר וזו הוא שהביא הרמב"ם לפי שא"א שיקריבו כל ישראל פסחיהם בשתי שעות לכך מאחרינן לפסח אחר התמיד. והשתא נוכל לומר אי לא היה מביא הגמרא הטעם לאיחור הפסח מטעם דיאוחר דבר לא היה קשה אהא דת"ר למה הקדים התמיד לפסח ומאחר הקטורת לנרות שהוא כטעם הרמב"ם ז"ל דבאמת הדין היה להקדים הפסח גם לתמיד ולהקרי' התמיד במועדו וזמנו של כל ימות השנה רק לפי שא"א שיקריבו כל ישראל פסחיהם בשתי שעות לכך אחרוהו וא"כ תו לא יקשה למה הפסח קודם לקטורת ונרות דהא לפי משמעו' טעם היה בדין להקדימו אף לתמיד ואין דנין אפשר משא"א: אבל השתא דנותן הטעם לאיחור הפסח מתמיד מטעם יאוחר דבר פריך הגמר' שפיר א"ה דמטעם זה הקדימו לתמיד מפסח קשה קטורת נמי נקדמו מהאי טעמא וא"כ מכח קושיא זו מפשטא דהגמרא מוכח הטעם של הרמב"ם ז"ל: ולכך צדקו דברי הרמב"ם ואם נפשך לומר למה לא הביא הגמרא הטעם של הרמב"ם יש לך להשיב דלטעם זה שא"א שיקריבו כו' היה במשמע אף שלכתחלה מותר להקריב הפסח קודם התמיד ואחריו ולכך הביא הגמרא טעמא דמאוחר דבר שאסור להקרי' לכתחלה קודם התמיד אף שבדעבד אם שחטו קודם לתמיד כשר כדאיתא במשנה לקמן בהדיא מכל מקום רמז לן איסור לכתחלה מיאוחר דבר: אך על הרמב"ם ז"ל יש לפקפק למה לא הביא עוד הטעם דהגמרא מטעם הנ"ל שכתבתי

אך נלע"ד לתרץ דלהרמב"ם ז"ל ע"כ לא סבירא ליה הטעם דיאוחר ולשיטתו אזיל רק מקודם נתרןץ מה שמקשין העולם בגמרא זו במה דמשני התרצין שאני הכא דמיעט רחמנא אותו דתניא מערב עד בוקר תן לה מידתה כו': דבר אחר אין לך כו' דלכאורה הוא שפת יתר במה שהבי' הך פירושא דתן לה מידתה דהא עיקר התירוץ הוא מהדבר אחר והך פירושא הוא נגד סברת התרצין. ובעהי"ת יש לאל ידי תירוץ על זה הקושיא באריכות: אר לפום ריהטא נלע"ד לתרץ לפי פשוטו: דהנה איתא בתוס' ד"ה קטורת ונרות נמי נקדמו לפסח: הקשה ריב"א והלא בנרות כתיב נמי מערב עד בוקר ומה לי בערב ומה לי מערב: ויש לומר דמערב עד בוקר איצטריך לתן לה מידתה ולא לאיחור ונוכל. לומר דלכך הביא הך לימודא דתן לה מידתה בכדי שלא יקשה על המקשן וכי בי רב לא ידע ומאי קושיא: ולכך מביא זאת לתרץ דהאמת שגם המקשן ידע מזה דכתיב מערב כו' אך בזאת מחולקין המקשן והתרצין בילפותא דהאי קרא רק דהמקשין שהקשה יליף מינה לתן לה מידתה ולכך הקשה קושייתו ומשני ליה דה"נ סבירא ליה כהך ילפותא מדבר אחר ותו אמינא לתרץ זאת בדרך הפשוט יותר דלכאורה יש לדקדק במאי דמשני שאני הכא דמיעט רחמנא אותו דיקשה בעיניך למה לי דמיעטה רחמנא אותו לאחר: אי נמי דהמקשין לא ידע מקרא דמערב הוי סגי להתרצן לתרץ זאת דה"נ כתיב מערב דמה. לי מערב או בערב ותו לא מצי להקשות לאחר הפסח מקטורת כיון דבשניהם כתיב בערב מהיכא מנ"ל להקשות ואם נפשך לומר דקושית המקשין אזלא אף דכתיב בערב להקדים קטורת מחמת סברת התוספות דתדיר קודם א"כ יוקשה על התוס' מה שהקשה ריב"א והא בנרות נמי כתיב מערב דמה לי מערב או בערב דלמא קושית המקשין אף דכתיב מערב מכל מקום הוה ליה להקדים קטורת מכח תדיר ומאי מקשין התוספות: אלא ע"כ זה אינו ואם כן יוקשה למה לי המיעוט אותו לכך מביא הך דתן לה מדחה ולכך הוצרך לילפותא אחריתא וכדמבי' במסקנא בהך דתניא כי קושיין רק אי נימא האי ילפותא חדא אתיא אותו למעט אותו מערב כו' ואיתא ברמב"ם פ"ג מה' תמידין הלכה י"א וכמה שמן הוא נותן לכל נר חצי לוג שמן שנאמר מערב עד בוקר תן לה כמדה שיהא דולק מערב עד בוקר כו' ע"ש וא"כ ע"כ הרמב"ם לא ס"ל כהך ילפותא מדבר אחר וגם לא רמז בשום מקום הך ילפותא דאין לך כו' ולא ס"ל דאותו בא למעט. א"כ לפי סברת הרמב"ם קושית הגמר' דמקשה על הך דרשה דיאוחר דבר במקומו עומדת. אי הכי קטורת ונרות נמי לקדמו לפסח. והשתא יובן דיתורץ בעזה"י קושיתי על הרמב"ם דלמה לא הביאו להך דרשה דיאוחר דבר כו' דוק היטב ותשכח כדברי אך אי קשיא הא קשיא על הרמב"ם דפסק בהלכות קרבן פסח פ"א ז"ל שחיטת הפסח אחר חצות כו' ואין שוחטין אותו אלא לאחר התמיד של בין הערבים לאחר שמקטירין קטורת של בין הערבים ואחר שמטיבין הנרות מתחילין לשחוט את הפסחים עד סוף היום עכ"ל וא"כ פסק כהך דתניא כי קושיין כדאיתא בהדיא בכסף משנה שהוא פוסק כהך ברייתא דבאמת קטורת קודם לפסח וצריך עיון.