ירח האיתנים קצו

שאלת האנשי' ההמה אשר היו טמאים לנפש אדם למה נגרעו הלא תשובתם בצדם מחמת שהיו טמאים לנפש ותירצו דהנה איתא בילקוט פ' בהעלותך וז"ל עד שלא יאמר יש לי בדין מפרה אדומה מה פרה אדומה שאינה דוחה שבת דוחה טומאה פסח דדוחה שבת אינו דין שידחה טומאה ואמרו שם פסח שני תוכיח שדוחה שבת ואינו דוחה טומאה ועפ"ז מתרצין דהא הם לא ידעו מפסח שני כלום דהא לא אמרו משה עד אחר שאלתם דיני פסח שני וא"כ לא ידעו מזה התוכיח וא"כ היה להסהק"ו הנ"ל מפרה אדומה יתד תקוע לסמוך עליו שיעשו בטומאה ולכך שאלו למה נגרע אף שהיו טמאים לפי סברתם ודעתם היה שיעשו בטומאה ולפי דברי המפרשים האלה ק' מאי טעמא דת"ק כקושיות התוספות שע"י שאלתן הוזקק לומר להם ואין לומר כתירוצם שלא היה למשה לומר רק אל תעשו פסח ותו לא הא לפי הנ"ל אמרו לו למה נגרע מכח הקל וחומ' מפרה לא היה שאלתם מתורץ באל תעשו פסח לדחות הק"ו שלהם ולכך הוצרך לומר להם דיני פסח שני בשביל התוכיח על הק"ו שלהם

ונלע"ד הקלושה לתרץ זאת דהנה איתא בפסחים דף צ' ע"ב שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כיפורי' ואין שוחטין וזורקין על טומאת שרץ כו' ע"ש ואיתא שם במסקנא סבר לה כרבי יצחק דאמר טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהם בערב פסח שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ביום ההוא הוא דלא יכלו לעשות אבל למחר יכולין לעשות ואמר רחמנא לידחו תוס' ד"ה שחל שביעי שלהם ע"ש ובסוף הדיבור וא"ת למה אמר להם לדחות לפ"ז יטבלו בו ביום וישחטו עליהם וי"ל דשמא כן עשו ובשעה ששאלו לא טבלו עדיין וא"ל משה אם לא תטבלו היום תדחו לפסח שני. הרי לפנינו שהיו יכולין לעשות הפסח בטהרה כשיטבלו רק בשעה ששאלו לא טבלו עדיין ושמא כן עשו והנה אי' בכמה מקומות בש"ס כל מה דאפשר למיהדר לעשות בטהרה אף למ"ד טומאה הותרה בציבור מהדרינן לעשות בטהרה וא"כ לפ"ז מוכיח שפיר דשואלין ודורשין שלשים יום קודם לפסח ואי משום שכתבתי לעיל דע"י שאלתם הוזקק לומר להם מחמת הק"ו לא היה צריך לומר להם. אלא אל תעשו פסח בטומאה ותו לא כיון דאפשר היה להם שיטבלו ויעשו בטהרה דכל כמה דאפשר כו' מהדרינן אלא ע"כ מוכח שאמר להם להורות דשואלין ודורשין שלשים יום קודם הפסח ודו"ק

ועפ"י הדברים האלה תרצתי קושיא עצומה שהקשה לי הרב המאה"ג אב"ד דק"ק טריינוב מוה' מנחם מענדיל נר"ו מדי עברו דרך קהלתי פה ק"ק באהסלוב. והקשה על הרמב"ם ז"ל דלמה לא רמז לנו בשום מקום הך דינא ששואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום. רק דהטור כתבו בא"ח אף שאינו מדרכו לכתוב איזה דין הנהוג בזמן המקדש כדאיתא שם טעמו בב"י דשואלין ל' יום מפני הקרבן וזה אינו מדרכו. רק להביא דין הנהוג בזמנינו והוצרכו כל הפוסקים למצוא טעם להטור איזה נפקא מניה הנהוג לנו דמאי כתבו ובראשם הגאון בעל טורי זהב ע"ש והרמב"ם ז"ל השמיט דין זה ולא רמזה בשום מקום והוא שינה סדרו בכל המקומות להשמעינו אף דינים הנהוגים בזמן הבית ולמה השמיטו עכ"ד אך לפי מ"ש לעיל נלע"ד לתרץ זאת בדרך פשוט דהרמב"ם השמיט אותו בכוונה ולשיטתו אזיל דהנה איתא ברמב"ם פ"ו מהל' קרבן פסח וז"ל טמא מת שחל שביעי שלו להיות בי"ד אף על פי שטבל והוזה עליו והיה ראוי לאכול בקדשים לערב אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא לפי ששביעי שלה' היה וע"ז שאלו אם לשחוט עליהם והם יטבלו לערב ויאכלו ופירש להם שאין שוחטין עליהם עכ"ל נמצא מפורש לפנינו דלהרמב"ם לא היו יכולין לעשות הפסח בשום צד אף לאחר שיטבלו דהא יליף מהתם הדין שלו שכתב אף על פי שטבל והוזה עליו וא"כ קשה עליו קושיות המפרשים למה שאלו הלא תשובתם בצדם וע"כ צ"ל כתירוצם דהיה להם קל וחומר מפרה שיעשו בטומאה ואם כן הוצרך לו למשה לומר להם דיני פסח שני שיהיה להם תשובה על שאלתם פסח שני תוכיח שאע"פ שדוחה שבת אינו דוחה טומאה ולא סגי להם באל תעשו פסח ותו לא ואם כן קשה קושייתי הראשון מנ"ל לת"ק דהא ליכא שום הוכחה דשואלין ודורשין שלשים יום קודם לפסח. משום דהוצרך לומר להם דיני דפסח שני וא"ל כתרוצי הנ"ל דהא להרמב"ם לית ליה האי סברא. שהיה ראוי לאכול כשיטבלו, כי אף אם יטבלו לא היו יכולין לעשות ופליג על סברת התוספות שהבאתי לעיל והשתא יתורץ שפיר קושיות הרב הנ"ל בטוב טעם ודו"ק

דף נח ע"א תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בט' ומחצה. בערבי פסחים נשחט בז' ומחצה וקרב בח' ומחצה בין בחול בין בשבת: גמרא מנה"מ אמר ריב"ל דא"ק את הכבש א' תעש' בבוקר כו' לשני ערבים ב' שעות ומחצה לכאן וב' שעות ומחצה לכאן ושעה' א' לעשייתו. מתיב רבא בערבי פסחים נשחט בז' ומחצה כו' ואי ס"ד בח' ומחצה דאורייתא היכי מקדמינן ליה אלא אמר רבא כו' פירש"י בד"ה בין הערבים דה"ל למכתב בערב ושני בדבוריה וכתיב בין הערבים לדרשה כו': והקשא המהרש"א וז"ל קשה כיון דדרשת האי בין הערבים לדרשה מדשני קרא בדיבוריה הא בפסח נמי כתיב בין הערבים ותצטרך ג"כ לפרש כן וזה א"א דהא הפסח אחריו כו' וא"כ איך אפשר כו': ונלע"ד לתרץ בהקדם דקדוק א' בלישניה דריב"ל דאמר א"ק את הכבש א' תעשה בבוקר כו' דלכאורה הוא שפת יתר דלא ה"ל להביא רק סיפא דקרא דבין הערבים וכשאתרץ דקדוק זה יתורץ ג"כ קושי' מהרש"א הנ"ל דהנה איתא בגמ' דזבחים די"ב ע"א הפסח ששחטו שחרית בי"ד שלא לשמו ר' יהושוע מכשיר כאלו נשחט בי"ג בן בתירא פוסל כאלו נשחט בין הערבים אר"א אמר רבי יהושוע מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית בי"ד לשמו דכולא יומא זמניה הוא כו' ופריך והא בין הערבים אמר עולא כו' בין שני ערבים פירש"י מעלות השחר עד שקיעת החמה דהיינו בין סוף ערב דאתמול כו' ודאמר מעלות השחר צריך לפרש דא"א להקריב בלילה כו' ע"ש ופריך תמיד נמי דכתיב בין הערבים ה"נ דכולא יומא כשר. התם מדכתיב את הכבש א' תעשה בבוקר כו' מכלל דבין הערבים בין ערבות ממש אימא חד בבוקר אידך כולא יומא ומשני א' בבוק' ולא ב': נרות דכתיב בהו בין הערבים ה"נ. שאני התם דכתיב מערב עד בוקר כו' התם נמי כתיב שם תזבח הפסח בערב האי ליאוחר דבר הוא דאתא כו' ופריך ומי איכא מידי דאלו שחיט ליה מצפרא אמרת זימניה הוא וכי מטי בין הערבים אמרת יאוחר כו' אין דאמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה כו' נמצא לפנינו דהיכא דאפשר לפרש בין הערבים בין ערב דאתמול כו' מפרשינן והיכא דלא אפשר לפרש כך כמו בתמיד ונרות מפרשינן בין הערבים ממש ובתמיד נמי הוי מפרשינן כך אי לאו דכתיב את הכבש אחד תעשה בבוקר והשתא יתורץ דקדוק הנ"ל דהא מקשה הגמרא מנה"מ שתשחט בח' ומחצה כו' ואי לא היה מביא ריב"ל רישא דקרא רק את הכבש השני תעשה בין הערבים חלקוהו כו' היה לבע"ד לחלוק מנ"ל לומר דבין הערבים פירושו בין הערבים ממש דלמא פירושו בין ערב דאתמול כו' לכך מביא רישא דקרא את הכבש הא' תעשה בבוקר להורות שפירושו של בין הערבים ממש. והשתא מתורץ גם כן קושית המהרש"א היטב מאי קושיא הא בפסח נמי כתיב בין הערבים ותצטרך לפרש גם כן הכי וזה א"א לפרש כן, דהא הפסח אחריו כדקתני לקמן בדף השני יאוחר דבר כו' אמינא הכי דבאמת דינא הכי דכי מטא זימניה דתמיד הפסח אחריו אבל קודם זמניה דתמיד מותר ערב הפסח כל היום משום דפירושו של בין הערבים גבי פסח היינו בין ערב דאתמול ובין ערב דאורתא דבשלמא גבי תמיד מוכרח לפרש פירושו של בין הערבי' בין הערבים ממש משום