ירח האיתנים קצג

פירשו תוך המועד ממש: ועיין במהרש"א שפי' למה דחק רש"י לפרש על תוך המועד שעה ו' דרש"י אזיל לשיטתיה דהבדיקה הוא שלא יעבור בב"י א"כ ע"כ לא שייך לפרש דקאי על המועד ממש מה יועיל בזה שיבדוק תוך המועד ממש הא כיון שימצא תכף יעבור בב"י ע"ש אבל משעה ו' עד שתחשך אינו עובר בב"י כו' ע"ש: והנה איתא לדינא בכל הפוסקים אם בדק אור לי"ג צריך לחזור ולבדוק אור לי"ד והטעם דכל שאפשר לסמוך הבדיקה לפסח טוב יותר רק אחר י"ד אין חוששין שמא גיררה חולדה מבית לבית כו' דא"כ אין לדבר סוף אבל לבדוק קודם פסח זמן מרובה זה אי אפשר דחוששין דהא יש לדבר סוף לבדוק סמוך לפסח ואי הוי רשאי לבדוק ביום י"ד בודאי היה אסור לבדוק גם לאור י"ד כדי לסמוך הבדיקה טפי לפסח אך משום דלא אפשר משום שהבדיקה צריכה שתהי' לאור הנר כדאמר ר"נ בר יצחק שרגא בטיהרא לא מהני לכך אוקמוה לאור י"ד מתחלת הלילה בשעה שב"א מצוים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה ומדויק סברא זו בגמרא דיש לדקדק דמקשה מכדי חמץ אינו אסור אלא מו' שעות ולמעלה ונבדוק בשית כו' וכ"ת כו' ונבדוק מצפרא וכו' מאי אכפת ליה להמקשן במאי דבדקינן באור י"ד דקשייא ליה ונבדוק בשית כו' אימתי שיבדוק יבדוק וישמור החדרים מן החמץ אך צ"ל דקושית המקשן הוא לפ"ד הנ"ל הא ע"כ מאי דאפשר לסמוך הבדיקה לפסח עדיף טפי כנ"ל וא"כ פריך שפיר נבדוק בו' כו' ונבדוק מצפר' כו' ומשני משום שאור הנר יפה לבדיקה וכו' ע"ש אך אחר התירוץ דגמרא יש להקשות למה תיקנו החכמים לבדוק באור י"ד משום אור הנר הוי להו לחכמים לתקן לבדוק באור. ט"ו בתחלת הלילה משתחשך ויהיה ג"כ לאור הנר וסמוך טפי לפסח וא"ת דחיישינן דלמא אתי למיכל מניה הא איתא בגמ' כיון דמחזר עליה לשורפו לא אתי למיכל מניה הואיל דמחזר עליה לבערה ויזכור שהחמץ אסור לאכול כנ"ל ואין לומר דע"כ א"א לבדוק באור ט"ו דהא ר"י אמר אין ביעור חמץ אלא שריפה ובי"ט א"א לשרוף דאפי' שריפת קדשים א"א בי"ט: דמשום הא לא אריא דאי' בגמ' דף י"ב ע"ב אמר ר"י אימתי שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ופירש"י שלא בשעת ביעורו בתחלת שש וכל שש דאכתי מדאורייתא שרי אבל בשעת ביעורו בשבע שמוזהר עליו מן התורה מדכתיב אך כו' השבתתו בכל דבר וטורח זה למה כו' ע"ש וא"כ כ"ש באור ט"ו דאפשר להשבית אותו בכל דבר או להטיל לים או בשאר השבתה דמותר בי"ט וא"כ קושייתי במ"ע. אע"כ צ"ל מוכח דהבדיקה הוא משום שלא יעבור עליו בב"י וב"י וא"כ לפ"ז אין מקום כלל לקושייתי דהא עד שתחשך אינו עובר בב"י אבל משתחשך מיד עובר בב"י כדאי' במהרש"א הנ"ל וא"כ איך יבדוק באור ט"ו דהא תכף אם יבדוק וימצא ע"כ יעבור בב"י ומה יתקן בבדיקה זו לכך תקנו באור י"ד דאור הנר כו'. נמצא מכח הקושיא הנ"ל הכריח רש"י ז"ל דהבדיקה ע"כ שלא יעבור בב"י וב"י לפי פירושו שפירש במילתא דר"י שהבאתי לעיל

אבל התוס' אזלי לשיטתם שפירשו על אימתי שלא בשעת ביעורו דהיינו משש והלאה דינו בשריפה וטעמם דילפינן מנותר ע"ש אבל בשעת ביעור דהיינו בשש הואיל שאין מצוה לבערו אלא מדרבנן השבתתו בכל דבר ולשיטתייהו אין מקום לקושייתי הנ"ל דע"כ א"י לבדוק באור ט"ו דהא הוא לאחר אסורו ודינו בשריפה ובי"ט לא מצי שריף ליה כנ"ל

ואין מוכח אליבייהו דהבדיקה הוא משום ב"י וב"י כפירש"י רק משום דלמא אתי למיכל מניה פי' ג"כ תוך המועד ממש ולאחר המועד אחר הפסח כדי שלא יתערב חמץ שעבר עליו הפסח בשל היתר ויאכלנו

היוצא מזה דהוכחת רש"י ז"ל דהבדיקה הוא משום שלא יעבור בב"י משום דחזינן בגמ' דע"כ מוכח שהבדיקה צריך לסמוך לפסח מדפריך ונבדוק בשית כו' רק משום דצריכין לבדוק לאור הנר שיפה לבדיקה קבעו זמן בדיק' החמץ לאור י"ד וא"כ כיון דצריך לסמוך הבדיקה קשה קושייתו הנ"ל ע"כ צ"ל דהבדיקה היא משום ב"י וב"י: והשתא יובן דברי רש"י לאור הנר בגמ' מפרש טעמא כו' אע"ג דהיה בדין לבדוק סמוך לפסח רק משום דצריך להיות לאור הנר א"כ ע"כ צ"ל דהבדיקה הוא משום שלא יעבור בב"י וב"י לכך מפרש בודקין שלא יעבור בב"י וב"י. דבל"ז היה קשה דלמא הבדיקה היא שלא ליתה למיכל מיניה כפי' התוס' אבל לפמ"ש יובן כי הדברים פשוטים לפענ"ד וק"ל

שם ע"ב מיתביה ר' יהודא אומר בודקין אור לי"ד ובי"ד שחרית ובשעת הביעור מדקאמר ר"י כו' אלמא אור אורתא היא ש"מ. מיתביה מאימתי י"ד אסור בעשיית מלאכה ראב"י אומר משעת האור ר"י אומר משעת הנץ החמה כו' מדקאמר ר"י משעת הנץ החמה אלמא אור דקאמר ראב"י אורתא הוא ומשני לא אור עמוד השחר כו' ועוד הוצרך להביא ראיות דאור אורתא הוא ודקדקתי בלימוד השיעור לפום ריהטא וכי כעורה להתנא הך קושיא מבודקין אור לי"ד דלעיל דקאמר אלמא אור אורתא ש"מ דלית בי' שום פירכא ולמה צריך להביא עוד ראיות אחרות עוד דאור אורתא הוא: אך אמינא לתרץ שנדקדק עוד דקדוק אחד למה דחק התנא להקשו' דוקא מר' יהודא ולא מחכמים ג"כ הא לכאורה משמע דלא פליגי חכמים עם ר' יהודא רק בתוך המועד ולאחר המועד וכדמפרש פלוגתייהו בגמ' דר' יהודא גזר דלמא אתי למיכל מני' כו' ע"ש. אבל במשמעות דאור אורתא הוא משמע לכאורה דלא פליגי ולמה הוצרך לומר מדקאמר ר"י כו' ובי"ד שחרי' אלמא אור אורתא הוא הא אליבא דכ"ע הוי מצי להקשו' ולמה ליה שפת יתר ולהבי' הך די"ד שחרי' פעם שני' בסוף הקושיא כו' אך אמינא דחדא מתורצת בחברת' דעיקר הקושי' והוכח' היא ממה דאמר שחרי' דאי לאו דקאמ' האי תיבת שחרי' הוי אמינא דמאי דקאמר בודקין אור לי"ד פירושו בנץ החמה וי"ד פירושו בשעת איסורו ולחכמים עדיף טפי לפרש הכי דלא קאמרי כלל ובשעת הביעור רק ובתוך המועד וה"א דפירושו כמו שמפרשי' התוס' דמועד ממש קאמר וארבעה עשר פירושו בסוף שש זמן ביעור דהא לא מצינן למבדק החמץ רק בשעה מסויימת כדאי' בגמ' ובפוסקים או בתחלת הלילה או בצפרא או בשע' הביעור ולר"י הייתי מחלק בין זמן הנץ החמה לזמן ביעורו וכנ"ל ולא הייתי אומר כלל דאור לי"ד משמעותיה אורתא דלמא הנץ החמה: אבל מדאמר בי"ד שחרית ע"כ פירושו דאור לי"ד אורתא הוא: נמצא דעיקר ההוכחה הוא מדאמר י"ד שחרית לכך הוצרך לומר מדקאמר ר"י בודקין אור לי"ד ובי"ד שחרית כו': א"כ לפ"ז אפשר לומר דחכמים פליגי עלי' דר"י גם בזה דהא בדברי חכמים לא כתוב כלל בי"ד שחרית רק סתמא וחכ"א בודקין אור י"ד ובי"ד לא בדק כו' יבדוק בתוך המועד כו' וא"כ קשה למה שינו בלשון ממה דאמר ר"י. הא לא פליגי כלל רק בתוך המועד וכו' אע"כ מדשינו בלשונם אפשר לומר דפליגי ג"כ על ר"י בפירושו דאור לי"ד דלר"י פירושו אורתא מדאמר שחרית ולחכמים י"ל דהפי' הוא נץ החמה לכך פריך דוקא מר' דמחכמים לא פסיקא לי' כנ"ל: וא"ש דהוצרך להביא ראיות דאור אורתא הוא דאי מהכא קשה אדפרכת מר"י לסייע מחכמים דס"ל אור יממא הוא וכנ"ל לכ"נ להביא עוד ראיות דאור אורתא הוא וק"ל

שם ב' תוס' ד"ה אור לי"ד כו' פי' בקונטרס שלא יעבור בב"י וב"י וקשה לר"י כיון דצרי' ביטול כדאמר בגמרא דף ז' הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמ' סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל ויש לדקדק למה לי' לר"י להביא הך דאמרינן הבודק צריך שיבטל ולמה לא מקשה בל"ז בפשיטות הא מדאורייתא בביטול בעלמא סגי. למה הצריכו חכמים לבדוק ותרצתי בלימוד השיעור בעזה"י בדרך הפשוט דבל"ז לא היה יכול להקשות מידי דאיתא בדף ד' ע"ב בתוס' בד"ה מדאורייתא בביטול בעלמא סגי פי' בקונ' מדכתי' תשביתו