ירח האיתנים קצא

שחייב אחת דוקא על כל הל"ט מלאכות רק משום דכתיב מחלליה מות יומת להורות על חילק מלאכת כנ"ל ומקושש לא עשה רק מלאכ' אחת כל חד לפי סברתו או מעבי' ד"א ברה"ר או תולש כו' א"כ לפ"ז ע"כ צריך המדרש להביא הך קרא דמחלליה ולא קרא דכל העושה בו מלאכה כנ"ל ודו"ק כל זה אמינא לתרץ הקושיא של הספר לקוטי שושנים כנ"ל

אבל לפענ"ד מעיקרא דדינא פירכא דאיתא בגמרא דכתובו' המבשל בשב' ר' מאיר אומר בשוגג יאכל כו' ר"י הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל לא הוא ולא אחרים כו' ע"ש ופריך מ"ט דר"י הסנדלר: דאמר קרא ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מה קודש אסור בהנאה וכו' אי הכי שוגג נמי ומשני אמר קרא מחלליה מות יומת במזיד אמרתי לך ולא בשוגג ע"ש: נמצא מפור' לפנינו דקרא דמחללי' מות יומת קאי אמזיד ואם כן פליג רבי יוחנן הנ"ל אשמואל ויליף חילוק מלאכות מקרא אחרינא או כרבי יוסי מלא תבערו כו' עיי"ש אם כן קשה לי על החכם הזה שהקשה בס' הנ"ל על המדרש הנ"ל משמואל דדריש מקרא דמחלליה באא"ע למזיד כו' מה ראה החכם הנ"ל במדרש הנ"ל. שהמדרש יסבור כשמואל דלמא אליבא דר"י הסנדלר הנ"ל אזלי ליה שיטתו דהמדרש דהתם מפורש בוודאי דקרא דמחלליה קאי אמזיד, אף על גב דאפשר לתרץ השני מ"ד הנ"ל כמש"ל בתירוצי כיון דבלא קרא דמחלליה לא מוכח מידי מקרא דכל העושה בו. מלאכה כו' וא"כ כיון דעיקר הלימוד למזיד אתא מקרא דמחלליה לכך מביא ר"י הנ"ל בכתובות קרא דמחלליה במזיד אמרתי לך כו' עיי"ש בתירוצי לעיל ואם כן שכל אפין שווין המאן דאמרים עם המדרש. אבל אי קשיא הא קשיא דעל כרחך המדרש לא מצי סבר כשמואל דהנה איתא בהזורק דף צ"ו ע"ב ולרבי אלעזר דמחייב אתולדה במקום אב כו' זורק ד' אמות ברה"ר מנ"ל דמחייב אמר רב חסדא כו' ע"ש ותו מעביר ד' אמות ברשות הרבים מנ"ל דמחייב אלא כל ד' אמות ברה"ר גמרא גמירא לה ותו איתא שם אמר רב יהודא אמר שמואל מקושש מעביר ד' אמות ברה"ר הוי במתניתא תנא כו' נמצא לפנינו שמעביר ד' אמות ברה"ר אינו מפורש בקרא. שיהא חייבים עליה רק שהוא הלכה למשה מסיני שיהא חייבים עליה ושמואל סבירא ליה שמקושש מעביר ד' אמות ברה"ר הוי ונמצא עבר מקושש מלאכה שאינה מפורשת בקרא רק הלכה למשה מסיני וכנ"ל ואם כן ע"כ המדרש לא מצי סבר כשמואל דבמדרש איתא יודע היה משה שמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת כו' ואי כשמואל קשה הא מקושש שמעביר ד' א' ברה"ר הוה ולא מכללא בפירושו דקרא דמחלליה רק דהלמ"מ הוא שיהא חייבים עליה. וא"כ הכי ה"ל להמדרש לומר יודע היה משה שמקושש במיתה שנאמרה לו מפי הגבורה בסיני אך שלא היה יודע באיזה מיתה כו' אלא ע"כ דהמדרש לא סבירא ליה כשמואל הנ"ל ודוק היטב כי נכון הוא

דף צו ע"ב איתא שם במתניתין הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים ומרשות הרבים לרשות היחיד חייב. מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע רבי עקיבא מחייב חטאת וחכמים פוטרין. גמרא מכדי זריקה תולדה דהוצאה הוא הוצאה גופא היכא כתיבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה כו' משה היכן יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רה"ר הוא וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו דידכו לרשות הרבים דידי ופריך ממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה המלאכה כדכתיב והמלאכה היתה דים וגו' עכ"ל הגמרא: ומקשין העולם למה לי' להגמרא למימר מכדי זריקה תולדה דהוצאה לכך מקשה הוצאה היכא כתיבא דמשמע אי לא הוי זריקה תולדה דהוצאה לא הוי קשה תוצאה היכא כתיבא הא בלא"ה נמי קשה הוצאה היכא כתיבא ונלע"ד לתרץ דעל כרחך מכח דהוי זריקה תולדה דהוצא' דוקא קשההוצא' היכא כתיב' דבתוס' ד"ה הוצא' היכא כתיבא אף על גב שהיתה במשכן. כדאמר הם הורידו קרשים מעגלה כו' מ"מ אי לא דכתיבא בקרא לא הוי מחייבא עלה לפי שמלאכה גרוע היא כדפי' לעיל עכ"ל התוס'

ובדף א' פירשו התוס' כך בד"ה פשט בעה"ב תימא אמאי צריך למתני תרתי דעני ודבעה"ב ונראה דאצטרך לאשמעינן משום דהוצאה מלאכה גרוע היא דמה לי הוציא מרה"ר לרה"י מה לי מוציא מרה"ר לרה"ר כו': נמצא מפני מה הוי הוצאה מלאכה גרוע מפני שהמוציא מרה"י לרה"י פטור וא"כ הוי ליה ג"כ לפטור מוציא מרה"י לרה"ר דמה לי וכו' ואי הוי אמרינן דגם מוציא. מרה"י לרה"י ג"כ חייב א"כ לא היתה הוצאה מלאכה גרוע והוי חייב אף מוציא מרה"ר לרה"ר משום דהוי מלאכה שהיתה במשכן וא"כ אפש' לומר דבל"ז דהוי זריקה תולדה דהוצאה ל"ק. הוצאה היכא כתיבא דה"א מהיכי תיתי יוגרע משאר מלאכות דל"צ קראי עלייהו שיהא חייבים עליהם רק משום שהיו במשכן א"כ גם על הוצאה חייבין משום שהיתה במשכן ואי משום דמלאכה גרוע היא ה"א דמפני מה הוי מלאכה גרוע משום דמוציא מרה"ר לרה"ר פטור וא"כ מה לי מוציא כו' אימא דבא' דגם במוציא מרה"ר לרה"ר נמי חייב. דהא שם במתניתין דכלל גדול דקא חשיב שם האבות מלאכות לא קתני רק המוצי' מרשו' לרשות סתם וגם זה בכלל המוציא מרה"ר לרה"ר חייב ולא הוי קשה מידי אבל השתא דקאמר מכדי זריקה תולדה דהוצא' פריך שפיר הוצאה היכא כתיבא. דהא ע"כ לא מצינו בשום דוכתא שיהא התולדה חלוקה מן האב מלאכה ומה שחייב על האב חייב ג"כ על התולדה דלהכי קרי ליה תולדה שאם עשה בהדי אב שלה אינו חייב עלייהו וא"כ ליכא למימר דגם במוצי' מרה"ר לרה"ר ג"כ חייב עלה א"כ כיון דזריקה הוי תולדה דהוצאה הוי ליה לחייב ג"כ בזורק מרה"ר לרה"ר ולמה קתני הכא במתניתין הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע וחכמים פוטרין: אע"כ צ"ל דגם במוציא מרה"ר לרה"ר ג"כ דינא הכי. דפטור וא"כ הוי הוצאה מלאכה גרוע דמ"ל מוציא מר"ה לר"ה ומ"ל מוציא מר"ה לר"י וא"כ שפיר פריך הוצאה גופיה היכי כתיבי ואי משום שהיתה במשכן מ"מ אי לא כתיבא בקר' מחייבי עלה משו' דמלאכ' גרוע היא כדפירשתי לעיל

ומידי דברי בו אפרוש שיחתי במה שיש לדקדק לכאורה בגמרא הנ"ל גם על הפסוקים דקשה לי במאי דמשני דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן יתיב וכו' וקאמר להו לישראל לא תפיקו כו' מהיכן משמע מהציווי של משה שהזהי' על זה שלא תפיקו ואי משו' דכתיב בקרא ויכלא העם מהביא הא גם על הפסוק קשה מנ"ל להעם להוכיח כשהזהיר משה הזהיר על הוצאה הא אמר סתם אל יעשו עוד מלאכה וגו' אך נ"ל בדרך הפשוט דע"כ כשהזהיר משה לישראל לא הזהיר להם רק על הוצאה אבל על שאר מלאכות לא הוצרך משה להזהירם דאיתא ברש"י פר' ויקהל בד"ה ששת ימים הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת עכ"ל אם כן לפי זה קשה למה הוצרך משה להזהיר לישראל שלא יעשו עוד מלאכה למשבן בשבת הא כל זה הזהיר להם כבר במה שהקדים אזהרת שבת למלאכת המשכן וצ"ל דע"כ על שאר מלאכות לא הוצרך להזהירם רק על הוצאה משום דמלאכה גרוע היא וה"א שתדחה שבת לכך הזהיר להם על מלאכה זו וא"כ השתא משני הגמ' שפיר דכתיב ויכלא העם מהביא ועל העם לא קשה מידי דע"כ הוכרחו עצמם דכשהזהיר להם משה לא הזהיר להם רק על הוצאה דמלאכה גרוע היא לכך ויכלא העם מהביא וק"ל: מסכת פסחים

דף ב רש"י בד"ה בודקין שלא יעבור בב"י וב"י. תוס' ד"ה אור לי"ד וקשה לר' כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי